משחק ביתי: ביקור בית אצל סשה וסווטה דמידוב
הוא אחראי על העיצוב והריהוט, היא על הניקיון והקניות, ועל הכנת ריבת דובדבנים מדהימה שמשאירה אותו ער בלילות שהוא הולך ללמוד קבלה. ביקור בית אצל סשה וסווטה דמידוב
ברחוב אסתר המלכה הקטן, מטר מהמולת האוטובוסים, הפקקים וההמון המזדנגף בתל אביב, שוכן סניף מרכז קליטה לעולים חדשים. בדיוק שם, לפני 20 שנה, התחילו סווטה וסשה דמידוב את חייהם החדשים בארץ. בדיוק שם הם גרים היום, אחרי סיבוב לא קטן שכלל הרפתקאות ברחוב מיכה, ברחוב יחזקאל ואפילו ניסיון התברגנות ביישוב המתפתח גני אביב הסמוך ללוד (סווטה: "זה לא קל לעבוד בתיאטרון ולנסוע הלוך-חזור, עם המקצוע שלנו צריך לגור בתל אביב." סשה: "אהבתי את השקט שיש שם, את המרחבים והנוף. את זה שיש פנטהאוז גדול ואפשר להזמין את החבר'ה לעל האש. אהבתי לשבת על הגג, מתחת לשמיים, והכול פתוח.("
הבית בתל אביב
מאז ,2002 משפחת דמידוב מתגוררת בלב העיר, אסתר המלכה אוף דיזנגוף. 125 מ"ר, חמישה חדרים וסלון משופצים בקומה שנייה של בניין ותיק. אדניות פורחות בחלון הפונה אל חזית הרחוב (באחריות סווטה) וריהוט עץ כבד (באחריות סשה.(
ההיכרות
סשה: "ראיתי אותה באוניברסיטה, בחוג לתיאטרון, עוד לפני שהכרתי אותה. יפה כזאת, בהפסקה עם החברות, שנה ג' כבר. אני הייתי רק בשנה א,' אחרי שכבר הספקתי לסיים לימודי הנדסה ולשרת בצבא הרוסי. עוד לא ידעתי בדיוק מה זה משחק. רק התחלתי וסווטה כבר הייתה שחקנית בתיאטרון. זו הייתה תקופה מאוד רומנטית." סווטה: "גם אני ראיתי אותו לפני. הצצנו עליו כל הבנות
20 שנה שהם משחקים יחד בארץ, מאז עלו ב1990- ממוסקבה כחברי קבוצת התיאטרון של הבמאי יבגני אריה והקימו את תיאטרון "גשר." עכשיו, הם מגלמים במאי ושחקנית בהצגה "שש דמויות מחפשות מחבר."
סשה: "מדובר במחזה על גורל האנושות, כאילו מישהו עזב אותנו ואין לנו מושג לאן כל זה הולך ומה יהיה הסוף. אני לומד קבלה, חשוב לי לדעת מה קורה: אם באמת זה שלמעלה עזב אותנו ואולי אנחנו עזבנו אותו והוא צועק ואנחנו לא שומעים, אנחנו לא מסכימים איתו וצועקים בחזרה, שזה בדיוק כמו שחקן לא טוב שלא מסכים עם הבמאי וצועק עליו. זה הנושא של ההצגה וזה הנושא של החיים."
סווטה: "אתמול, כשנטשה (מנור, שחקנית בתיאטרון, ס"ה) גילמה את השחקנית, ישבתי בקהל וכל כך נהניתי להסתכל עליו. כשהוא על הבמה הוא שחקן כמו כל שחקן. אני לא מתייחסת אליו כאל בעלי."
סשה: "בשבילי יש הבדל אם אני משחק מול שחקנית אחרת. אשתי כל כך יפה."... סווטה: "אוי תפסיק."... סשה: "לא, אני מתכוון מבחינה פנימית. נעים לי לראות שזאת אשתי. אני גאה בה. אני מרגיש אותה יותר קרובה, כל פרט ופרט, כל צליל וטון, אני מכיר אותה מכל הכיוונים."
אם אתם רבים על משהו בבית ונוסעים אחר כך להצגה, המטען עולה איתכם לבמה?
סווטה: "לא, אני מתנתקת מזה לגמרי." סשה: "אצלי משהו נשאר. אני יכול לחשוב על הדברים שאני מביא איתי מהבית ובמקביל לשחק. זה האופי שלי, כשמשהו נכנס לי לראש או ללב זה ממשיך להסתובב ולעבוד שם בפנים במעגלים. אני חושב שלפעמים זה אפילו נותן לי עוד גוונים בעבודה, מצב רוח עם רגשות אחרים, לשחק קצת אחרת."
וכשחוזרים הביתה, מדברים על העבודה?
סווטה: "זה הכי נחמד שיש עם מי להתייעץ. מי יעזור לי אם לא בעלי."? סשה: "סווטה היא החברה הכי טובה שלי. אני אוהב שהיא תמיד בבית. אני רוצה שהיא תשב על הספה לידי ותקרא ספר. זה מרגיע אותי." סווטה: "אנחנו אוהבים להיות יחד ולא תמיד חייבים לדבר." סשה: "ברור שלפעמים, כמו בכל מקצוע, באים הביתה ומנסים להירגע כדי לא להוציא על המשפחה את העצבים אם משהו מעצבן קרה בהצגה באותו ערב. ואז, מספיק שאתה מנסה לאכול בשקט ושואלים אותך 'אתה רוצה מלח'? ואתה מתנפל בכעס. ברור שאנחנו גם רבים, אלה החיים. זוגיות טובה זה עניין של ניסיון. אנשים כל הזמן חולמים על מה שאין ומשקרים לעצמם. לפעמים אני רואה מישהו שמתחתן פעם שנייה או שלישית והאישה השנייה והשלישית נראות בדיוק אותו דבר כמו הראשונה בצורה ובאופי. זוגיות ואהבה זה כמו נשימה. זה לא עניין של שכל, צריך לקבל את מה שיש לך."
סדר יום
סווטה: "אין לנו סדר יום קבוע, יש חזרות, נסיעות לחו"ל עם הצגות או צילומים. הארוחה המשותפת הקבועה שלנו היא בשישי בערב. מדליקים נרות, עושים קבלת שבת כמו שצריך, יושבים, מדברים, צוחקים. כשהילדים היו קטנים הם היו עושים לנו הצגות."
סשה: "אנחנו חוזרים בלילה מהצגות ויושבים לאכול יחד. אחר כך אני שותה הרבה תה כדי להישאר ער, עם ריבת דובדבנים מדהימה שסווטה עושה, ויוצא ללימודי קבלה אצל הרב לייטמן בפתח תקווה."
מה עוד אתם עושים יחד?
סווטה: "כשיש הרצאות קבלה גם לנשים, וכשזה לא בשעות שלוש-ארבע לפנות בוקר, אני לפעמים מצטרפת." סשה: "אנחנו רואים את התוכנית שלי בערוץ ,66 ערוץ הקבלה. רואים סרטי קולנוע, אבל בטלוויזיה. אני פחות אוהב לצאת לקולנוע. לפעמים אני מסכים ללכת לקונצרט בהיכל התרבות."
סווטה: "סשה מעדיף לצאת מהבית כמה שפחות. אני הולכת עם חברות או עם הילדים לקולנוע, להצגות או סתם לבית קפה. זה נחמד שהבנים גדולים, זה עושה לי טוב להיות קטנה ליד הגברים של הבית." סשה: "כשהיא הולכת עם הילדים ברחוב היא כל כך מאושרת שלפעמים היא אומרת שטויות מרוב אושר."
שרת החוץ ושר הפנים
סווטה: "אני מבשלת, מנקה ועושה קניות, והילדים עוזרים. אי אפשר להגיד שאני אוהבת את התפקידים האלה, אבל התרגלתי. סשה אחראי על העיצוב, הוא תכנן והוא גם מתקן ומשפץ אם צריך, יש לו ידיים טובות. הוא אוהב שינויים, להזיז דברים ממקום למקום."
סשה: "שינויים קטנים זה טוב. זה שומר על הזרימה של החיים. אבל את הג'ירפה שיבגני אריה נתן לי מתנה ליום הולדת 40 היא לא מסכימה שאני אזיז למדף עם כל החיות." סווטה: "אם הוא מזיז אני מחזירה.יש לו מדף עם פילים מהודו שחברים הביאו, וגמל מטשקנט שיבגני, הבן הבכור של סשה (מנישואים קודמים, ס"ה) הביא לנו. על המדף הזה יש לו גם מכונית שחורה, חנוכיות ותמונה שלי מגיל 14 עם שומר קטן, חייל מבדיל שישמור עליי. הוא אוהב את הצעצועים האלה." סשה: "את המנורה היפה הזאת שליד הג'ירפה, גם לא מזיזים. זאת מתנה מעדי עציון-זק, מהתקופה ששיחקנו יחד ב'כפר."'
יש לי חלום
סשה: "לכתוב ביחד מחזה לשנינו. משהו מעניין, לא סתם. עוד לא מצאנו את הזמן לשבת ולעשות את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם