מבעבעים: ביקור בית רומנטי אצל רולנדה וג'וליאן שגרן
כבר 30 שנה יש להם טקס קבוע של ג'קוזי משותף לפני השינה, ושום חופשה לא משתווה מבחינתם ליומויום שלהם בבית הערבי העתיק שהם גרים בו בעין הוד. ביקור בית אצל רולנדה וג'וליאן שגרן
כשמגיעים לעין הוד בשבת צריך לחנות את האוטו במגרש הקטן מחוץ לשער היישוב. ג'וליאן שגרן, האיש הגדול, השתקן והמצחיק, מוריד בדיוק את הזבל ופוגש אותי ליד המכולת הסגורה. פסטורליה של סופשבוע בכפר. אחרי שמטפסים כמה מדרגות רולנדה שגרן, שכולם זוכרים מהפרק הכי משודר של "פספוסים" שבו היא נחטפת לסוריה, פותחת את הדלת ומיד מספרת בדיחה. הוא מכין קפה ועוד לפני שמתיישבים בחדר האורחים שבכניסה, שניהם לוקחים אותי לסיור בבית שעובר דרך חדר שינה גדול ומואר, כדי
"ב,1996- אחרי שיחה מקרית עם שלמה ארצי, שמענו על הכפר," מספרת רולנדה. "התחלנו לבוא בסופי שבוע והתיידדנו עם תושבי המקום ובעיקר עם צייר גרמני שגר בבית הזה. ב2002- הוא עזב והחלטנו שאנחנו שוכרים את הבית. התאהבתי בעין הוד כמו שמתאהבים בגבר. וכמובן, כמו בכל התאהבות משלמים מחיר. במקצוע שלנו, כשלא חיים בעיר אז הולכים פחות לאודישנים. אני תמיד אומרת שיש את סוסי המרוץ של תל אביב ואני נהנית להיות סוס שרועה באחו ולא רץ לשום מקום."
"ב,1985- אחרי סיבוב הופעות באנגליה, אירלנד, סקוטלנד ואוסטרליה חזרנו לארץ, ואחרי חניה קצרה באשראם של מדיטציות בירושלים, מצאנו את הבית הזה. ירושלים הייתה קדושה לנו מדי ורצינו להמשיך לעבוד בתל אביב. קנינו את הבית מרופא שעזב לדרום אמריקה כי קיבל את משרת הרופא של נשיא ונצואלה."
חדר שינה צבוע תכלת, חדר עבודה עמוס ספרים ופוסטרים של הצגות היחיד של בני הבית, סלון מרופד שטיח מקיר לקיר ומוקף תמונות ומראות שמשקיף מבעד לשולחן עץ ענק שג'וליאן הביא ממנזר באנגליה, על גינה שקטה עם עץ גדול, מטבח תל אביבי קטן. "כשהילדים של ג'וליאן היו קטנים חדר העבודה היה חדר ילדים. הם היו באים לכאן כמה פעמים בשבוע. את המראות בכל הסלון שמנו כי זה היה גם חדר החזרות שלנו ואת הקירות צבעתי בתכלת בחדר כי זה צבע שמשרה רוגע."
"הכרנו ב,1981- בפסטיבל פנטומימה בקרית שמונה המופצצת קטיושות. ג'וליאן היה כבר כמעט גרוש עם שלושה ילדים, אמן מוכר, שכבר עלה לארץ עם ניסיון בקולנוע, ובאותו פסטיבל הוא הופיע עם כל השמות הגדולים של התחום: שייקה אופיר, יורם בוקר, חנוך רוזן וכו.' אני לא ידעתי מיהו, בדיוק סיימתי ארבע שנים של לימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובאתי בתור ליצנית רחוב. כשראיתי אותו מופיע, ראיתי כל מה שרציתי לראות באמנות. זה היה כמו לראות סרט מצויר חי. אחר כך נפגשנו בדיסקוטק של המלון. כשהעיניים שלנו נפגשו וחשבתי 'וואלה, אני הולכת להתחתן איתו.' אחרי שנים התברר שזה גם מה שעבר לו בראש. מאותו ערב דרכינו לא נפרדו."
כשחזרו לעיר הגדולה התפטרה רולנדה מתיאטרון נוה צדק כדי לנדוד עם ג'וליאן בסיבוב הופעות בחו"ל. כשחזרו עשו יחד את סדרת הטלוויזיה "התזמורת," שזכתה בהמשך גם להכרה בינלאומית. "אחרי התקופה העמוסה שבה עשינו עשרה פרקים של הסדרה, רציתי לעשות משהו משל עצמי ועבדתי על 'ציצים.' ג'וליאן כתב איתי את המופע וזה היה שלאגר היסטרי שרץ 800 פעם. בזכותו אני חושבת אילן רונן לקח אותי לשחק בקאמרי. שיחקתי שם עד לפני עשר שנים, ואז שוב הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו של עצמי, והתחלנו לרוץ עם 'רולנדה עד הסוף."'
גם במופע היחיד ששגרן מריצה בימים אלה, "רק על עצמי לצחוק ידעתי" - שבו היא מצליחה לכסות בשצף אנרגטי מרשים נושאים כמו אקטואליה ופוליטיקה, נישואים ויחסים, נשיות ומורשת רומניה ועדות אחרות - הם כמובן, יחד. הוא שותף בכתיבה, אחראי על הבימוי, התפאורה, התאורה, הסאונד, ההסעות (בוולבו סטיישן המשפחתית,( וגם על קטעי הקישור כשהיא מחליפה בגדים מאחורי פרגוד, כאלה שגונבים מדי פעם את ההצגה.
"אין מה לעשות, אני מוכשרת והוא גאון," היא מודה בצניעות. "אין בינינו שום קנאה, אבל ברור שלפעמים אני חושבת שזה לא פייר, שאני צריכה ללמוד טקסטים ולשנן ולעבוד קשה על המופע, ואז ברגע אחד שבו הוא רק עומד על הבמה הקהל נקרע מצחוק היסטרי רק מלראות אותו."
"ג'וליאן קם ראשון ומכין לנו ארוחת בוקר. בדרך כלל טוסט עם אבוקדו, קפה וירקות. אחר כך אנחנו עושים טלפונים ותיאומים להופעות. אני מכינה ארוחת צהריים: אורז מלא, ירקות, עוף בתנור או דגים, ואחר כך שלאפשטונדה. מנתקים טלפונים לשעה. כשקמים שותים קפה של אחר הצהריים. אם אין הופעה להתארגן לקראתה, אז עושים משהו. בערב יש הליכה יומית לוואדי או לים, לחוף שלנו ליד עתלית שבדרך כלל תמיד ריק.
"כשאנחנו חוזרים הביתה אני מכינה ארוחת ערב בריאה, לרוב סלט ועוד משהו קליל, כי בערבים של הופעות בדרך כלל סתם תוקעים שווארמה. אחרי ארוחת הערב אני יוצאת ל'צ'וצ'ו בר,' כאן
ליד הבית, שקרוי על שם השכן שלנו, הצייר הארגנטינאי סרחיו צ'רניאק. אני יושבת שם עם החבר'ה, שותה קצת ומתעדכנת מה חדש בכפר. ג'וליאן בזמן הזה יושב בבית על האינטרנט או מפסל בסטודיו שלו. כשאני חוזרת יש לנו טקס קבוע של ג'קוזי יחד לפני שהולכים לישון. כל ערב כבר 30 שנה."
"לג'וליאן יש שלושה ילדים מנישואיו הראשונים. גידלתי אותם יחד איתו כשהם היו קטנים, וזה היה נורא קשה כי ממש עבדנו בשביל הילדים. זה לא היה קל להיות בת 24 ולחיות עם אבא לשלושה ילדים קטנים. ילדים משלי אף פעם לא רציתי."
"לגו'ליאן יש ידיים מצוינות. הוא לא רק מפסל, הוא גם מתקן הכול. את הבית בתל אביב אני תכננתי כשעברנו אליו. עכשיו, אחרי שקנינו את הבית בעין הוד, אנחנו מתכננים לשפץ אותו. הנוף של הכרמל יהיה הגיבור של הבית. בקומה השנייה נעשה מטבח וחדר אורחים. ובחצר אנחנו מתכננים להקים תיאטרון ילדים."
"בהתחלה ג'וליאן היה מביא לי מתנות, אבל התנגדתי לזה מאוד אז הוא הפסיק. הפסנתר הלבן שיש בבית בתל אביב הוא המתנה הראשונה שהוא קנה לי, אותו אני אוהבת מאוד. חוץ מזה, פיצ'פקעס אני לא צריכה. אני אוהבת לזרוק שמונצעס ולא לאסוף. את הפסל של קופידון מ'פספוסים' אני שומרת, זאת הייתה חוויה של פעם בחיים."
"שונאים. רק לעתים רחוקות נכנסים לקניון. את השמלה שעליי, למשל, קניתי במקרה כשהלכנו לקנות לג'וליאן כובע חדש לקיץ. לאנגלים ג'ינג'ים קשה להסתובב כאן בשמש. מה שכן, אני אוהבת ציורים. מדי פעם אני לא מתאפקת וקונה ציור."
בתל אביב: פסל מוכר האבטיחים של נחום גוטמן, איורי טאי צ'י, ציור של נפתלי בזם, פורטרטים של ג'וליאן שרשם הנכד של קלוד מונה.
בבית בעין הוד: "ציורים של אנדי, הצייר הגרמני שגר פה לפנינו; ציורים של צ'וצ'ו; פסלים קטנים שג'וליאן מפסל; והנה, הציור החדש, של צייר הולנדי בשם סיימון בוסט. אני אוהבת ציורים של גזעים של עצים. ראיתי והתאהבתי."
"אנחנו חיים בחופש תמידי. היומיום שלי הוא הכי כיף בעולם. אני שונאת חופשות כי כבר נסענו כל כך הרבה בעולם להופעות והיינו בכל כך הרבה בתי מלון ובכל כך הרבה מסעדות. בשנה שעברה הסכמתי לנסוע עם ג'וליאן לפרו כדי להתנסות בצמח האייווסקה, שנחשב לצמח הבינה. עשינו הכנה של שבועיים התנקות לקראת הדבר הזה. בלי אלכוהול, בלי בשר, בלי אוכל מטוגן. כשמגיעים לשם עוברים את התהליך יחד עם שאמאן, שנותן לך לשתות את המשקה הזה במסגרת טקס. הוא אמור לגרום לך לתובנות מסוימות. לי זה לא עשה לי כלום. לקחתי את זה פעם אחת. ג'וליאן עשה את זה פעמיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם