No exit: מה הקשר בין המשיח, הארה והכנסה פסיבית?
אין לחיים הללו פתרון. אין מהם יציאה. לא המשיח, לא 2012, לא הארה, לא הרואין, לא הכנסה פסיבית. כי החיים נועדו לחיות אותם, לא לפתור אותם. ומה זה אומר? זה אומר להגיד להם כן. כן! כן! כן! אמתי מגד סוגר חשבון עם הכול ועם כולם
הכנסה פסיבית (של האצבע לאף, מכסימום) איור: יונתן לוי
כשחתול עסוק בצייד כל שרירי הגוף שלו מתוחים. כל כולו עסוק במטרה. כמו מיתר של קשת המתוח עד קצה היכולת, הוא מוכן לפעולה. אך משסיים את הצייד שלו, אחרי שאכל לשובע, כל גופו אומר מנוחה. אף שריר אינו זע. הוא שקט ורגוע ושמח בחלקו.
אצל בני אדם התופעה הזו, של מנוחה שלמה, היא נדירה ביותר. כשאנו עסוקים בפעולה כלשהי אנחנו מפעילים המוני שרירים שאינם באמת רלוונטיים לפעולה, וכשאנו נחים איננו מסוגלים לנוח באמת. ישנו טונוס שרירים שמתקיים שם כל העת. טונוס שרירים מיותר. הוא מבטא את החרדה התמידית שאנו נמצאים בה, את החששות, הפחדים, הדאגות, חוסר שביעות הרצון, חוסר הקבלה של מה שיש, החתירה התמידית והאוטומטית לשנות.
איננו מסוגלים באמת לנוח, ורובנו כלל אינו ער לתופעה. אנו מאמינים שלפחות לפעמים אנחנו באמת נחים, אבל אם נבדוק את טונוס השרירים שלנו בעת מנוחה נלמד שאיננו מסוגלים לנוח באמת. היעדר היכולת הזו, לנוח, מבטא את חוסר ההסכמה שלנו פשוט להיות כאן. אנחנו חרדים וחוששים ולא שבעי רצון, כיוון שאנחנו כל הזמן רוצים להיות במקום אחר. יצור חביב אחד מרחוב סומסום מדגים את זה מצוין. הביטו בקליפ החמוד הזה ממש עכשיו.
הכנסה פסיבית
אל תגידו פירמידה קובלט123, cc-by
אבל האמת היא שאנחנו אף פעם לא שם. אנחנו תמיד כאן, אבל נראה שאנחנו לא מבחינים בכך. זה לא נרשם בתודעה שלנו. תמיד נדמה לנו שיש איזשהו "שם" שהוא הרבה יותר טוב מכאן. זהו המצב האוטומטי שלנו. כך זה כל הזמן. לעתים, אולי, זה בולט יותר ואולי גם מפריע לנו. אבל לרוב זה פשוט שם, ברקע. מפעיל אותנו. מנהל אותנו.
ואז, כשאנחנו סופסוף מבחינים בחוסר השקט הזה, באנרגיה המבוזבזת הזאת, אנחנו מתחילים לחפש מוצא. וחיפוש המוצא שלנו רק מחריף את הבעיה, כיוון שהחיפוש שלנו מוטעה. אנחנו מחפשים פתרון למצב. ולמצב, כלומר לחיים האלה, אין כל מענה. הבה נתבונן בשלושה סוגי פתרון: המערבי, היהודי והמזרחי.
הפתרון המערבי מיוצג באופן הקיצוני ביותר וגם הבהיר ביותר, בעולם האימון, הקואצ'ינג, ובעולם השיווק הרשתי. איזו מלכודת פתאים טומן לכה רבים מאיתנו השיווק הרשתי. ואיך כמעט כולנו נופלים שם, לפחות למשך תקופה קצרה. השיווק הרשתי חילק את העולם לשניים: אלה שנמצאים בתוך "מרוץ העכברים" ואלה, המאושרים והמוגשמים, שיש להם "הכנסה פסיבית". אה, הכנסה פסיבית. תגלגלו את זה על לשונכם. איזה צמד מילים נפלא. מעורר השראה. הכנסה פסיבית היא הפתרון לכל תחלואינו. כשתהיה לנו סופסוף הכנסה פסיבית נהיה מאושרים. לא?
כשתהייה לנו הכנסה פסיבית נוכל סופסוף לנוח. נכון? לא נצטרך לעשות כלום. הכסף פשוט יזרום לתוך הכיסים שלנו.
כן, כן, אני מכיר מישהי, אחות של חבר שלי, שכל חודש מקבלת צ'ק ע"ס 80,000 ש"ח והיא לא צריכה כבר לעשות שום דבר בשביל זה. נכון, היא עבדה איזה שנה שנתיים על העניין. יצרה מתחתיה פירמידה, אופס סליחה, אסור להגיד פירמידה, זה לא חוקי בישראל, וזה גם מרתיע אנשים מלהצטרף לרשת שלי. אבל בכל מקרה, יש מתחתיה כבר איזה מאתיים אנשים שעובדים בשבילה ואחוז מסוים מהרווחים שלהם פשוט הולך אליה. והיא, היא רק צריכה להיות עם היד על הדופק, לעודד אותם קצת מדי פעם, והעסק עובד פיקס.
נכון? לא! ממש לא נכון. 97 אחוז מהנכנסים לשיווק הרשתי רק מפסידים את הכסף שהם השקיעו בו. והשלושה אחוז של אלה שמרוויחים, ולעיתים באמת בגדול, קורעים את התחת בשביל זה. הם עובדים מהבוקר עד הערב. הם נפגשים עם מאות ואלפי אנשים. הם לא מפסיקים להציג את המוצרים. לרוב הם גם איבדו את כל החברים הישנים שלהם, כיוון שלאלו נמאס מלהגיע למצגות, והיום החברים היחידים שלהם הם חברי הרשת שלהם, ואיתם הם מדברים רק על ההישגים שלהם.
הכנסה פסיבית? אין דבר כזה. מעולם לא היה. אולי, אם נולדת לאבא עשיר. ואולי, אולי, לעוד איזה חצי אחוז נוסף מבין אנשי השיווק הרשתי, שבמקרה היו שם ברגע הנכון. וגם אז, ההכנסה הפסיבית הזו מחזיקה מספר חודשים, והמוצר מפסיק להיות אטרקטיבי. ואם הם ירצו "הכנסה פסיבית" נוספת, הם יצטרכו להתחיל הכול מהתחלה.
הפיתרון הסופי
שלט פרסומת של היטלר בתאילנד. לא סופי צילום: אי-פי
קוממתי על עצמי את כל אנשי השיווק הרשתי? נראה שכן. עכשיו אני הולך לקומם עליי את חצרות החסידים. ואת חב"ד בראשם. ועוד מעט גם נטפל במחפשים הרוחניים. כלומר בנו, אנשי הניו אייג'.
אני מאוד אוהב את אנשי חב"ד. הם כולם חדורי אמונה. עד כדי כך שאין שום סיכוי שאם מישהו מהם יקרא את מה שאני כותב פה, הוא יסכים, ולו לרגע, להתבונן בכנות במה שאני מציע. אתם מכירים אנשי חב"ד? אתם יודעים מה יש לכולם בארון הבגדים? סט של בגדים מהודרים שמיועדים להילבש כשהמשיח יגיע. ורק אז. באמת.
אבל המשיח ממש עומד להגיע כל רגע, כך שעניין הבגדים הוא מאוד מאוד רלוונטי. כל מה שצריך לעשות זה השתדלות. השתדלות נוספת. ועוד אחת. ועוד אחת קטנה. והנה, הוא כבר בפתח. ואנחנו, אנשי חב"ד, אנחנו, בעזרת ההשתדלות שלנו, בעזרת האקסטרות שנעשה, אנחנו נביא אותו. זו אחריותנו. ומה יהיה אז, כשהוא יבוא? משהו בערך כמו הכנסה פסיבית. לא נצטרך יותר לעשות כלום. השפע והאור פשוט יזרמו אלינו. ולא נצטרך לדאוג יותר. והפרנסה, ברוך השם, תבוא בשפע. וכל מרוץ העכברים הזה ייפסק. בעזרת השם.
אז תנו לי, בבקשה, אנשי חב"ד היקרים, להזכיר לכם משהו. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. אבל יש עוד דבר שקורה בכל דור ודור, או למעשה בערך כל מאתיים, שלוש מאות שנים. מה שקורה הוא שאיזה רבי קצת הזוי מתעורר לו ומשוכנע שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו דיבר אליו, ואמר לו שהוא נועד להביא את המשיח. שזה עומד לקרות ממש עכשיו, בדור הזה, וכל מה שצריך לעשות זה השתדלות.
חלקם, כמו שבתאי בן צבי, האמינו שהם הם המשיח בכבודו ובעצמו. חלקם היו קצת יותר צנועים והאמינו שהם רק השליחים, אלו שתפקידם הוא להביא את המשיח. אבל זה לא באמת משנה. תראו את הרב ההזוי והמופרע העכשווי, אליאור חן. הוא אומנם לא המשיח, אבל הוא משוכנע, והוא הצליח לשכנע את כל עדת מאמיניו שזה שמביא את המשיח, כלומר הוא עצמו, גבוה יותר מהמשיח עצמו. וזה אינו חדש. גם הרבי נחמן, שאותו אני באמת אוהב בכל לבי, האמין שהוא גדול מהמשיח עצמו.
והשיטה המזרחית? אותו דבר בדיוק. יש סמסרה (יענו, מרוץ עכברים) ובסמסרה סובלים. ומתגלגלים. וממשיכים להתגלגל. ואין לזה סוף. וכשסופסוף נזכה בהארה נפסיק להתגלגל. נגמור עם הסיפור העגום הזה. נחזור אל המצב הבראשיתי. נתאחד עם הברהמן. וזהו.
וגם אם אתם, מחפשים רוחניים יקרים שלי, אינכם עסוקים במחשבה על קץ הגלגולים, תגידו לי אתם, בכנות, מה בדיוק אתם עושים שם בהודו, בתאילנד או ביפן? מה אתם עושים שם במנזרים בודהיסטיים? קמים בארבע בבוקר ועושים מדיטציה כל היום במשך עשרה ימים, או חודש או ארבעים יום, או שלוש או שבע שנים? מה אתם עושים שם אם לא מנסים למצוא פתרון לעניין הזה שקוראים לו חיים? מנסים למצוא את הפתרון הסופי.
אני אספר לכם על 2012
2012. אפילו המאיה לא מבינים מה אנחנו מקשקשים ארכיון
כן, לכל אחד ישנו את הנוסח שלו לפתרון הסופי. לאותו דבר שסופסוף יסדר את העניינים, הסבל ייפסק ונגיע למנוחה ולשלווה. עבור אחד זה הרואין. עבור אחר זה כמויות של טריפים. עבור אחד זו השמדה מלאה של כל היהודים. עבור אחר זו החרדה והתקווה משנת 2012 הבאה עלינו לטובה שתסיים, בעזרת השם, גם היא, את הסיוט הזה.
אני רוצה לספר לכם מה יקרה ב-2012. אני יודע. באמת. תקשיבו לי ואני אגיד לכם. כלום. כלום לא יקרה ב-2012. שנת 2013 תיראה בדיוק כמו שנת 2012. אתם יודעים כמה חישובי קצים כאלה היו וישנם? - המונים. ומהו העיסוק האובססיבי הזה בחישובי קצים? זוהי דרך אחת נוספת לשמר את התקווה שכל זה, כל הסבל הזה, כל הסמסרה הזאת, כל מרוץ העכברים הזה, ייפסק מתישהו.
יש לי חדשות עבורכם. הוא לא ייפסק. אין לעניין הזה סוף. לפחות לא בעתיד הנראה לעין. כמה טריפים שתיקחו, כמה הרואין שתזריקו, כמה מדיטציות שתעשו, כמה מצוות שתקיימו, כמה אנשים שתצליחו להכניס לרשת השיווק שלכם, כמה יהודים שתשמידו, שום דבר לא יעזור. הסיפור לא ייגמר. נהפוך הוא. ככל שתחפשו פתרונות לחיים האלה, כך תסבכו את עצמכם בעוד ועוד סבל מיותר. סבל שנובע כולו מהחיפוש אחר פתרון.
אין לחיים הללו פתרון. אין להם יציאה. לא אמור להיות להם פתרון. לא אמורה להיות להם יציאה. החיים הללו נועדו כדי שנחיה אותם. לא כדי שנפתור אותם. ומה זה אומר לחיות אותם? זה אומר להגיד להם כן. כן! כן! כן!
להסכים להם, בדיוק כפי שהם. להפסיק להתווכח איתם. להפסיק לחשוב שהם יכולים להיות אחרת. להפסיק לחשוב שישנו איזה "סוד", או "קוד", שרק צריך לפצח והכול יסתדר. זה לא אמור להסתדר. ה"סוד" או ה"קוד", ההארה, הגאולה או ביאת המשיח, הם כולם "שם". והחיים הללו מתרחשים כאן. אין שם. אף פעם אין שם.
אבל כשאנו רוצים להיות סופסוף שם, למצוא את הפתרון הנכסף, אנחנו יוצרים בתוכנו מתח אדיר. כי להיות שם, בהכנסה הפסיבית או בהארה שיום אחד תבוא, זה לא להיות כאן. זה לא לחיות את מה שיש. זה לא להסכים עם מה שיש. זה להתנגד. והתנגדות יוצרת מתח, ומתח יוצר סבל.
אז לא באתי כאן להגיד לכם, אל תעשו מדיטציה. או אל תעשו מצוות. או אל תתרגלו שום תרגול רוחני. או אל תעשו מאמץ להרוויח יותר כסף. כל אלה הם נפלאים כשהם באים מתוך ההקשר הנכון. ומהו הקשר נכון? הקשר שלא מחפש פתרון. לחיות מתוך הקשר נכון זה לחיות מתוך מרחב שחוגג ומוקיר ומכבד את החיים. מתוך מרחב שרוצה להיות לגמרי כאן ולא בשום מקום אחר. ואם מה שנכון ומתאים לי זה להיות חלק משיווק רשתי, סבבה. אבל תעזבו את ההכנסה הפסיבית. תאמינו לי, אין דבר כזה.
לאתר הבית של אמתי מגד
נא להמתין לטעינת התגובות
