מילים בלי גב: ד"ר רפי גולדמן מגן על הכירופרקטיקה
הכירופרקטיקה ידועה בעיקר בזכות המניפולציות שהיא עושה בעמוד השדרה. נראה שהמניפולטיביות הבוטה של מחברי "ריפוי או פיתוי" היא הכלי העיקרי שעמד לרשותם, במסגרת הניסיון המיוזע להכפיש אותה
"לעבר האמת אין טיולים מאורגנים. אל האמת מוביל שביל צר, שאולי יש בו מקום לאיש אחד", אמר נבוקוב. אכן, האמת של הספר "ריפוי או פיתוי" היא מפותלת, צרה ומאד סובייקטיבית. זו בוודאי אינה האמת של הממסד הרפואי המערבי המודרני, אותו אני מכיר מניסיון עבודתי במערכת בתי החולים הממשלתית בישראל.
הספר נגוע בסילוף, ביהירות ובמניפולטיביות. המחברים מכפישים את הכירופרקטורים ומתארים אותם כרודפי ממון בעלי טקטיקות מתוחכמות לעשיית רווחים. נראה כי הספר מנותק ואינו שייך לתקופתנו, אלא מחזיר אותנו 50 שנה לאחור, לתקופה אפלה בה הציבה האגודה הרפואית האמריקאית (AMA) מטרה לחסל את מקצוע הכירופרקטיקה בארה"ב.
כנגד גישה מכפישה זו הוגשה ב-1976 תביעה אנטי-קרטלית נגד ה-AMA, בטענה לניסיון לפגוע במקצוע הכירופרקטיקה. התביעה הסתיימה בשנת 1990 בפסק דין המחייב את ה-AMA לשנות את התנהלותה כלפי הכירופרקטיקה. מאז ירדה באופן משמעותי התנכלות הרופאים לכירופרקטורים. נראה כי הספר מנסה להשיב אותה לחיים.
בפתחו של הפרק הדן בכירופרקטיקה מעלים המחברים את השאלה המתבקשת, מדוע נכלל מקצוע הכירופרקטיקה בין המקצועות האלטרנטיביים הנבחנים בספר: הרי המקצוע מוכר על ידי הממסד הממשלתי, ומזה שנים מהווה חלק מסל הבריאות במדינות כמו ארה"ב, קנדה, אנגליה ואחרות.
באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיונות הרבים שעשה הממסד הרפואי להפרכתה הם הסיבה העיקרית להכרה הממשלתית בכירופרקטיקה. בשנות ה-70 וה-80 בוצע מספר גדול של מחקרי השוואה בין טיפול כירופרקטי לבין טיפולים קונבנציונליים למיניהם, במטרה להוכיח את נחיתותה. אך רוב המחקרים הצביעו על ממצאים הפוכים ובעת כניסת השימוש ברפואה נסמכת ראיות בשנות ה-90, היה נפח המחקרים על יעילות הטיפול הכירופרקטי גדול דיו כדי לסווגו כאחד הטיפולים האפקטיביים ביותר לטיפול בכאב גב חריף.
בהיעדר מידע עובדתי הפוסל את הכירופרקטיקה, עברו מחברי הספר לנימה מזלזלת בתיאורם של מייסדי הכירופרקטיקה ועקרונותיהם. דניאל דייויד פאלמר, מייסד הכירופרקטיקה בשלהי המאה ה-19,
מחברי הספר "ריפוי או פיתוי" גם לא טרחו לפרט כי AHCPR - ועדה ממשלתית מטעם משרד הבריאות האמריקאי אשר כללה את טובי המומחים בתחום כאבי הגב, סקרה את הספרות הרלוונטית על פי עקרונותיה של הרפואה נסמכת הראיות, ויצרה קווי יסוד לטיפול בכאב גב חריף. מסקנותיה התפרסמו בשנת 1995, לאחר עיכוב של שנה עקב ערעור של הממסד הרפואי.
שלושה טיפולים מוכחים מתחום הכירופרקטיקה הומלצו שם לטיפול בכאב גב חריף, אף לא אחד מהם קשור לטיפול הרפואי המקובל בבעיה זו: חינוך המטופל לגבי כאב גב מותני, תרופות אנטי-דלקתיות ללא מרשם, מניפולציה (כיוונון) לגב מותני.
בשנת 1993 התפרסם דו"ח מטעם משרד הבריאות באונטריו קנדה, בנושא הטיפול הכירופרקטי בכאבי גב תחתון. להלן מספר מסקנות הראויות לציון מסקירת ספרות ענפה ויסודית זו:
1. לא נמצא מחקר המדגים, או אפילו רומז, שטיפול מניפולציה (כיוונון) כירופרקטי אינו בטוח בטיפול בכאב גב מותני. סקירת הספרות מצביעה על כך שטיפול מניפולציה (כיוונון) כירופרקטי בטוח יותר מטיפול רפואי בכאב גב מותני.
2. יותר מהוכחת הטיפול הכירופרקטי, הספרות חושפת צורך בהוכחת הטיפול הרפואי, הכולל שימוש בטיפולים לכאב גב מותני שנוגד את תוצאות המחקרים הקליניים.
3. יש גוף עובדתי גדול מאד המצביע על עלות-תועלת גבוהה יותר של טיפול כירופרקטי בהשוואה לטיפול רפואי.
4. יהיה חיסכון כלכלי משמעותי אם ניהול כאבי גב מותני יועבר מרופאים לכירופרקטורים. מדובר במיליוני דולרים בשנה בקנדה.
5. כירופרקטיקה צריכה להיות חלק מן הביטוח הרפואי הממלכתי.
מידע בדבר שני המסמכים החשובים הללו אינו מופיע בספר. אין כל עדות בספרות הרפואית לטענות שמעלים מחברי הספר על אודותיו של סיכון הנובע מחשיפה לצילומי רנטגן שמבוצעים על-ידי כירופרקטורים, או על כך שטיפול כירופרקטי יקר ומסוכן יותר מטיפול רפואי.
ההיפך הוא הנכון. בעקבות טענות אלו מרשים לעצמם מחברי הספר באופן בוטה, וללא כל ביסוס, להמליץ לקוראי הספר להעדיף טיפולי פיזיותרפיה או אוסתיאופתיה על פני כירופרקטיקה. למעשה, חוות הדעת של המחברים מנוגדת לחלוטין לעובדות שנאספו על פי אמת המידה לאמת שהוצבה על ידם: רפואה נסמכת ראיות.
כיום, המודל הרפואי הנכון אליו שואפת הרפואה הוא הצבת המטופל במרכז השיקולים, מתוך הבנה שבעיות רפואיות מורכבות ממספר גורמים. המענה הנכון לפיתרון בעיות רפואיות אינו יכול להימצא בסוג טיפול אחד.
כדוגמא, טיפול בכאב גב עם הקרנת כאב לגפה מטופל בדרך כלל בשילוב של דיקור או בלוק אפידורלי למרכיב העצבי, לאחר מכן טיפול כירופרקטיקה המיועד לספק פיתרון למרכיב הביומכאני לכאב, ולטווח הארוך מקבל המטופל הדרכה לביצוע תרגילים. כל טיפול מיועד לפתור מרכיב שונה, ושילובם מיועד לספק מענה שלם יותר לבעיה. במקרה כזה, ערכה של השוואת יעילות הטיפולים המשלימים זה את זה האחד ביחס לשני מוטל בספק.
המודל הביו-פסיכו-סוציאלי הוא מודל מקובל בעולם רפואת הכאב, וקיימת הכרה כי אין טיפול אחד אפקטיבי לבעיות מורכבות. הפיתרון המתבקש הוא רפואה צוותית משולבת. על פי מודל זה, "הרפואה האלטרנטיבית" - ובוודאי הכירופרקטיקה, מהווים חלק אינטגרלי מן המערכת הטיפולית, בשילוב עם הרפואה הקונבנציונלית.
ד"ר רפאל גולדמן, DC , כיהן בעבר כסגן מנהל היחידה לשיכוך כאב במרכז הרפואי רמב"ם. כיום עובד במרפאת מומחים משולבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
