ירד מהפסים: ביקור בית אצל האדריכל שגר בקרון רכבת
האדריכל ראובן כהן־אלורו חי בקרון רכבת משופץ, עם כל מה שצריך בשביל להיות מחובר, כולל אינטרנט וטלוויזיה. היתרון? חיים יותר קרוב לטבע ואפשר לטפח בית שלא צריך לעזוב. רוצים לעבור דירה - מזמינים משאית ומנוף וזזים
אם הייתי צריכה לייעץ לסינדרלה איזו דלעת להפוך למרכבה, הייתי שולחת אותה לטרסות של ראובן כהן־אלורו על צלע ההר בהרדוף, ממש מתחת לקרון הרכבת שבו הוא מתגורר. דלעת הענק נחה לה בנחת, מחוברת עדיין לצמח האם, ולידה עוד כמה חברות שמנמנות. בקרוב, עושה רושם, כל השכנים יאכלו פה הרבה "פאמפקינג פאי." בחלקות הסמוכות נותרו עוד כמה אבטיחים של סוף הקיץ ובשבועות הקרובים תוסב הגינה לגינת ירק חורפית.
עבור ראובן כהן־אלורו, אדריכל שפועל כבר למעלה מ־20 שנה במסגרת "קבוצת תו" המסקרנת (פרטים בהמשך), המגורים בקרון רכבת הם טבעיים והגיוניים. יש להם יתרון אחד ברור: הם מאפשרים לטפח בית שלא צריך לעזוב ומספקים פתרון דיור כשאין בנמצא קרקע פנויה. עוברים דירה? מזמינים משאית ומנוף, ובמקום לעזוב מקום שהשקעתם בו - הבית על חפציו עובר איתכם. "יש הרבה אנשים שאין להם יכולת לקנות אדמה," מוסיף כהן־אלורו, "ואז הפתרון הוא לקנות בית נייד." כך, לדבריו, קל יותר לטפח בלב שקט את מקום המגורים.
גודל הקרון הוא 2.7X7.5 מטרים ויחד עם ביתן שהוצמד אליו, הבנוי מבלוקים ממוחזרים וטיח אדמה, הוא עונה על הצרכים הבסיסיים: מרחב לשינה, להסבה, לרחצה, לבישול ולאכילה, "יחידה קומפקטית שיש בה מקום להכול."
הקרון עצמו הוא קרון משא נטוש מ־1935 שנבנה בבריטניה ולוחית הייצור עוד מקובעת עליו. זהו הקרון הרביעי שכהן־אלורו משפץ והשני שבו הוא גר. כאיש מקצוע הוא משבח את איכות בנייתו. "הוא נבנה בשיטות של פעם, בבנייה מאוד מסיבית משולבת ברגים רציניים, ולכן יש לו תוחלת חיים ארוכה במיוחד." הוא מצביע על הגג המעוגל ומסביר שהוא עשוי קורות עץ אלון שעברו תהליכי כיפוף. "היום כבר לא משתמשים בטכניקות כאלה." הקירות מורכבים מלוחות העץ המקוריים ורק אחדים שהגיעו למצב ריקבון הוחלפו בחדשים.
כאדריכל שמקדם בנייה אקולוגית ושימוש בחומרים טבעיים, כהן־אלורו מדגיש בפניי שגג הביתן שבנה והצמיד לקרון מורכב משתי שכבות, שביניהן שמיכות משוק הפשפשים היוצרות בידוד. גם הפתחים והחלונות הם מציאות שנאספו מפה ומשם. הבלוקים הוסבו ליחידת הדיור, לאחר שפורקו מקונסטרוקציה שבנתה "קבוצת תו" עבור הביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל לפני כשנתיים. בין הביתן והקרון מחבר חדר רחצה ושירותים שבו אסלה ואמבטיית ישיבה. קירותיו מחופים פסיפס שברי קרמיקה שנאספו מאתר פסולת. גם הברזים והכיורים לא הגיעו חדשים מהמפעל.
אבל אם כהן־אלורו מצטייר בעיניכם כמתבודד או אאוטסיידר - טעיתם. בקרון יש טלוויזיה, פקס וחיבור לאינטרנט והוא ממוקם ברחבה של קיבוץ הרדוף, סמוך לבתים אחרים וממש מעל הבית החדש שהוא בונה. בימים אלה הוא מרחיב ומשפץ אותו ואחרי קרוב ל־25 שנה של דיור ארעי יעבור למגורי קבע. כמו גג הביתן המחובר לקרון, גם גג הבית יהיה מעוגל בהשראת מבנה הקרון, ונראה שגם השכנים שאבו ממנו השראה. ביתם החדש הוא מוארך ומזכיר מאוד את מבנה קרון הרכבת, רק גדול ממנו בהרבה.
התכנון
אחרי שעשינו סיבוב בקרון וציינתי לעצמי לא לשכוח לתאר את פינת האוכל הציורית - גרעיני דלעת מפוזרים על מגש מתכת המקובע לעמוד אבן וסביבו שני כיסאות "פשפשיים" יפים - אני מתארחת בסלון שבביתן. אנחנו יושבים על כריות סביב שולחן נמוך. מעלינו, בקומת גלריה, תלויה מיטה זוגית שאליה עולים בסולם, ואנחנו משקיפים דרך החלון הקשתי על הבמבוק הגדל פרא בחוץ. כחלק מתפיסת העולם האקולוגית, השקיית גידולי הירק והצמחייה מחוץ לקרון מגיעה ממי כיור המטבח וממי האמבטיה. הפסולת גם היא ממוחזרת. זו האורגנית משמשת מאכל לתרנגולות (גדלות בחוץ ליד הבמבוק ומספקות ביצים,( זו שנשרפת - לתנור העצים והשאר - לקומפוסט או למרכז האיסוף בהרדוף.
הרעיון היה שהקבוצה כולה תעבור להרדוף, אך זה לא יצא לפועל. "היה לנו חלום לגור ביחד ולעשות דברים משותפים, אבל כיום אנחנו רק עובדים יחד וכקבוצה נמנעים מבנייה ומשימוש בחומרים מזיקים לסביבה, כמו פלסטיק, אלומיניום וחומרים סינתטיים," מצהיר כהן־אלורו. הקבוצה מתכננת ובונה מגוון פרויקטים - מבתים פרטיים ועד לתערוכות ומיצבי אמנות תיאטרליים, שהוצגו כבר על במות מכובדות כמו פסטיבל ישראל ועכו.
את הקרון שבו התגורר במגדים מכר לפני כשנה והוא הועבר למכמנים, שם הוא עדיין משמש למגורים. "חייתי בו הרבה שנים, אז הוא היה מטופח יותר מהנוכחי," אומר כהן־ אלורו ומדגיש ש"כשבונים תוך כדי החיים יש בזה איכות שלא נמצאת כשבונים מראש. החיים מלמדים אותך מה אתה צריך."
עם כל ההשקעה לא היה לך קשה להיפרד מהקרון?
"לא. אני רגיל לזה. בגלל המקצוע שלי אני בונה לאחרים והרבה מהעבודות שלנו הן ארעיות. אנחנו רגילים לזמניות שבעבודה."
מסביב כמעט לא נראים אביזרים וחפצי נוי. התיקים תלויים על קרן של יעל (גם היא נאספה מאיפשהו)ויש מערכת מוזיקה, דיסקים, ספרים וארון בגדים מאולתר ממדפים פתוחים. הפריטים הקישוטיים היחידים הם תרנגולת ושני עכברי לבד שיצרה הילה במסגרת התנסותה במיני מלאכות יד. גם הם מיועדים למתנות ולצעצועים ופחות לנוי.
"זה לא עניין של צניעות, זה להיות קשוב למה שמרגיש לך נוח. אחרי שהתפנינו כקבוצה גרתי בבית ערבי ששיפצתי בחיפה ומהר מאוד הרגשתי שהוא גדול מדי, עם יותר מדי פינות שמעלות אבק. כשנפטרים מדברים מיותרים זה מביא שקט."
על אילו חפצים לא תוותר?
"כלי מטבח, בגדים, כלי עבודה וספרים. אין רכישות של חפצים לנוי."
אורח חייהם של ראובן והילה כולל יוגה (אביו של ראובן היה מורה ליוגה,( שמירה על תזונה בריאה, עבודה ולימודים. כאדריכל הוא עובד בייחוד בשטח, בשלב ביצוע הפרויקטים, ולמשרד בחיפה הוא מגיע פעם בשבוע. בעת האחרונה הוא מתמחה בבנייה יבשה באבן, מעביר סדנאות ומייעץ בנושא עיצוב וארגון חצרות אקולוגיות. "הרעיון הוא לבנות עם אבן מקומית ללא מלט מזהם." אנחנו יוצאים שוב לטרסות כדי להבין באיזה סוג בנייה מדובר כשרוצים לגדל כמה עצי פרי וירקות.
אני מבחינה בעץ תאנה ומיד מקבלת דיווח שגם הגפן כבר נשתלה. "היא תכסה פרגולות ויש לה יתרון גדול, משום שבחורף היא מאפשרת חדירה של אור ובקיץ מעניקה צל ופרי."
אל מתחם הקרון והבית המשתפץ מגיע פרנסואה, חבר ועמית שמתגורר בקרון רכבת ביישוב אחר ובא לסייע בעבודות עץ עדינות שבהן הוא מתמחה. המשימה היום היא לשחזר חלון מבית ערבי ישן. אני מצדי חושבת על מצוקת הדיור בתל אביב ומתחילה לפנטז על שכונת קרונות רכבת מנדטוריים בפאתי הירקון.
נא להמתין לטעינת התגובות
