ראשי » סגנון » ניו אייג' » פינת הבישול הרוחני

אלוהי הדאווין: טארט טאטן של ירקות

באוויר מרחפת הנוסחה שמדגימה איך צריך המתרגל הרוחני להתנהג ואיך הבית שלו אמור להיראות. אם לפתע אנחנו קצת עצבניים, לפעמים קמצנים, אוהבים סטייקים ונגעלים מצ'פאטי, אנחנו נכנסים למחול נוירוטי של הדחקות והכחשות. שחר שילוח מרכזת מאמצים במאפה דאווין ובחשבון נפש צמחוני

 

יש לי בבית אלוהים פרטי
בין הספרים של ניטשה קטן וחייכני
הוא לא עובד הוא רק עומד כמו פסל סביבתי
אלוהים מפלסטיק ועץ לא אמיתי

יש לי בבית אלוהים פרטי
סופרמן טיבטי זקן ומסתורי
הוא לא משמיד הוא לא מחליד וסתם עומד אצלי
אלוהים סינתטי וקצת לא אופנתי

[מתוך: בודהא פרטי של רמי פורטיס, כפרה עליו]

לפני שבאים אליכם הביתה אורחים, אתם מהר מהר מטאטאים את הרצפה, מסלקים את הניירת משולחן האוכל ומעלימים את הכרית שהכלב נשנש? גם אצלכם על המדף, בין הדלאי לאמה לבין גרוסמן, ומול הכד עם הבמבוק, יושב איזה פסלון של בודהא שמייצג את הדרך מופזת האור שבה בחרתם ללכת מאז הטיול ההוא למזרח, או הסדנה ההיא בצפון? אולי יש לכם איזה צירוף אותיות קבלי מאגי על הקיר, מנדלה, דיוקן של הלוביבצ'ער, פמוטים בוויטרינה?

לבחור את עיצוב הפנים של הסלון לפי איזשהו דגם של סגנון חיים זה דבר אחד. השאלה היא אם אנחנו מהנדסים גם את הדקורציה העצמית שלנו בהתאם למודל קבוע מראש.

לפני כמה ימים סיימתי לקרוא את הספר "החוכמה בלא לברוח" (The Wisdom of No Escape). כתבה אותו הנזירה המערבית פמה צ'ודרון, שהייתה תלמידתו של הלאמה הטיבטי צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, בנאדם שממש לא עניין אותו להתנהג כמו נזיר. הוא היה חכם מאוד ומלומד מאוד, מורה, אמן ורקדן, אבל גם שתיין, הולל, מורד ומחולל שערוריות, כולל שערוריות מין. למרות הכל, צ'ודרון ממשיכה להיות תלמידה נאמנה של האיש שנפטר ב-1987 ולגמרי לא נשכח. ספרה של צ'ודרון מבוסס על שיעורים שהעבירה במנזר שלה בקנדה, והשיעורים עצמם מבוססים במידה רבה על משנתו של צ'וגיאם טרונגפה.

אז ממה לא לברוח וממה לא להתחמק? מעצמנו כמובן, מכל הפיצ'רים הקטנים והמעצבנים שדבוקים כמו חצ'קונים לתוכנה שלנו (שימו לב, הטור הזה עומד להיות עמוס בעייפה ב-צ' עם צ'ופצ'יק, שזאת אות שאני מתקשה לבטא).

באוויר מרחפת מעין נוסחה שאומרת כיצד המתרגל הרוחני צריך להתנהג ואיך הבית שלו אמור להיראות. אם לפתע אנו שמים לב שבעצם אנחנו קצת עצבניים, לפעמים קמצנים, נורא אוהבים סטייקים ונגעלים מצ'פאטי, בהלה איומה אוחזת אותנו, ואנו נכנסים למחול נוירוטי של הדחקות והכחשות:

נו באמת, הרי ממש לא התעצבנתי - צרחתי עליו רק בגלל שהוא לא שומע טוב; אני לא קמצן, בחיי. אבל אם אני אתן לקבצן הזה כסף, הוא יקנה בו וודקה וזה יהרוג אותו בסוף; זה לא שאני אוהבת סטייקים, ברור שלאכול בשר זה נורא ואיום, אבל חסרים לי בדם ברזל ו-B12; אני לא גזעני, אני אפילו אוכל קבוע באבו חאסן, אבל תודו, הם לגמרי פרימיטיביים ההודים האלה.

רינפוצ'ה וצ'ודרון אומרים לנו: יאללה, יאללה. או ביתר פירוט: תהיו מי שאתם ועם זה תתפתחו. אל תדחסו את עצמכם בכוח לתבנית שאינה לפי המידות שלכם, זה סתם יכאיב.

את התבניות האלה אנחנו מחפשים כל הזמן כדי להרגיש נוחות וביטחון, לא להיות מאוימים ממה שמבעבע מתחת לפני השטח, לא להתעמת עם הבלתי צפוי. צ'ודרון מספרת

שרינפוצ'ה אהב לגרום לתלמידיו חוסר נוחות. הוא היה מאחר בכוונה לשיעורים ולטקסים, לפעמים אנשים המתינו לו ימים שלמים. הוא התנהג כמו ילד רע, למרות שהשתייך לשושלת טרונגפה המהוללת. הוא גרם להם לפכור אצבעות ולגרד בפדחת.

בפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית קוראים למי שלא חי את חייו על פי המוסכמות החברתיות אדם אותנטי. כזה היה צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה. אדם אותנטי הוא מי שמגיע במלוא הפתיחות לכל סיטואציה. עולמו של האיש האותנטי לא יחרב עליו אם בשיעור היוגה מישהו יתעקש לספר בדיחות קולניות ואם בסדנת האור-ואהבה מישהי תתעקש להסביר למה היא כועסת על אחמדיניג'ד. או אם הוא, האיש האותנטי, יטעם מהגפילטע של סבתא כדי לשמח אותה, למרות שהוא צמחוני אדוק. מצד שני, אולי יש סיבה לכל הדאווין הזה, אולי הוא מזכיר לנו באיזו דרך בחרנו.

 

טארט טאטן של ירקות הוא מאפה דאווין. מבחינת ערכו התזונתי הוא לא שונה בהרבה מכמה ירקות מאודים וחתיכת צ'פאטי. אבל הוא צבעוני, נראה מושקע, והשם, שאותו שאל מעוגת התפוחים הצרפתית ההפוכה, מוסיף את שלו לרושם הכללי. המאפה עשוי משכבת ירקות שעליה הונח עלה של בצק. לאחר האפייה הופכים את התבנית על פייה ומתגלים פניהם הססגוניים של הירקות שבחרתם.

הירקות במתכון הם רק הצעה שתניב מאפה צבעוני. אפשר לבחור בכל שילוב שאתם אוהבים ולהוסיף גם עשבי תיבול יבשים.

מרכיבים

לשכבת הירקות
שמן זית
מלח, רצוי גס
פלפל שחור
תימין או רוזמרין יבש (לא הכרחי)
1 חציל קטן
1 עגבנייה
1 בצל אדום
1 בטטה קטנה
1 פלפל ירוק
1 תפוח אדמה

לבצק
½1 כוסות קמח מלא
קורט מלח
1 כפית אבקת אפייה
⅓ כוס שמן
4 כפות טחינה גולמית
4 כפות חומץ
מים קרים

ההכנה

פורסים את הירקות לפרוסות דקות. בעזרת מברשת מורחים שמן זית על התבנית וזורים מלח ופלפל, אפשר גם תימין, רוזמרין וכו'. מסדרים את הירקות על התבנית, כשהם חופפים זה לזה. בין שכבה לשכבה מזליפים שמן וזורים מעט מלח.

מכניסים את הירקות לתנור שחומם ל-200 מעלות למשך 10 דקות, כדי להבטיח את אפייתם. אם השתמשתם רק בירקות כמו עגבניות, פלפלים ובצל, אין בכך צורך.

מכינים בצק: מערבבים את החומרים היבשים. מוסיפים טחינה, שמן וחומץ ומתחילים ללוש. את המים מוסיפים בהדרגה, עד לקבלת בצק שאפשר לעבוד איתו. המטרה היא להשתמש בכמה שפחות מים.

מוציאים את התבנית עם הירקות מהתנור, מרדדים את הבצק ומהדקים אותו בעדינות עליהם. אם הבצק קשה לרידוד, אפשר להניח אותו בטלאים חופפים על גבי הירקות.
אופים ב-200 מעלות, עד שהבצק מוכן.

הופכים את התבנית על מגש. לתוספת רושם, מומלץ לשגר את הטארט טאטן מתחת לגריל חם לפני ההגשה, כדי להעניק לירקות שיזוף בריא ושמחת חיים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

פינת הבישול הרוחני

שחר שילוח מבשלת לשבת ומתבלת בקארמה

לכל הכתבות של פינת הבישול הרוחני