ריפוי או פיתוי? עוגת תפוחים עם טאצ' פסיכדלי
לתפוח, על לא עוול בכפו, יצא שם רע. הוא הפרי האסור, תחילתו של מעגל קסמים של חטאים שקשה לפרוץ. מצד שני, אוכל טבעוני סגפני ופיתויים לא הולכים ביחד. אבל היי, בדיוק בשביל זה יש תפוחים!
אם תשלחו את מנוע החיפוש שלכם לצוד אתרים שעוסקים בפיתוי, תמצאו ספר אחד של רם אורן ולא מעט אתרים שיפתו אתכם ללמוד את אמנות פיתוי האישה, בתנאי שאתם גברים כמובן. אישה, כידוע, היא משהו שקיים בעולם כדי לעשות לכם נעים. רק מה? היא לא מגיעה עם הוראות הפעלה (שום דבר הוא לא למד מאיקאה האלוהים הזה), ולכן אם אתם קצת מתקשים, החבר'ה הטובים שכבר פיצחו את הקוד ישמחו לעזור לכם תמורת תשלום צנוע. אם תשאלו אותם, פיתוי הוא לא רק טוב, אלא אפילו הכרחי.
מצד שני, אם תשאלו את חבר הכנסת ניסים זאב מש"ס מה דעתו על פיתוי, התשובה תהיה שונה לחלוטין. ביום רביעי האחרון, בדיון בכנסת בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים על הצעת החוק להטיל אחריות פלילית על לקוחות הזנות, אמר חבר הכנסת זאב שיתמוך בחוק משום שהוא תורם למיגור הזנות, אך הוסיף כי בעיקרו של דבר האישה היא המפתה והיא שצריכה להיענש על כך, והגבר הוא הקורבן.
סיכום ביניים: פיתוי יכול להיות טוב ויכול להיות רע. זה תלוי אם אתם בצד המפתה או המתפתה ולאיזה מין אתם משתייכים. כי כידוע, בין גבר מפתה לאישה פתיינית ניצב סימן אי-שוויון.

חבר הכנסת זאב והכיפה שלראשו שואבים, אני מנחשת, את תפיסת עולמם מבראשית ג'. חווה, שבסך הכול רוצה להיות נחמדה לבעלה, חולקת את הפרי האסור עם אדם, וטראח! העיניים של שניהם נפקחות. הבורא מתעצבן, וכשהוא שואל את אדם למה המרה את פיו, אדם בלי להתבלבל תיכף מאשים את אשתו, שמייד מאשימה את הנחש, ובסופו של דבר שלושתם נענשים – הגבר והאישה בעלי התאנה והזוחל הפאלי שסיבך אותם בצרות.
מאז, פירות נקשרו לפיתויים בכלל ולפיתויים מיניים בפרט וגם לתאוות שטומנות בחובן צרות צרורות. לתפוח, על לא עוול בכפו, יצא שם רע: אין בתנ"ך או בספרות חז"ל אזכור לכך שתפוח הוא הפרי שבו נגסו האנשים הראשונים. על פי חז"ל עץ הדעת עשוי להיות תאנה, אגוז או אתרוג, ואפילו חיטה או גפן, שבכלל אינן עצים.
אם תשאלו את טרנס מק'נה או חברים אחרים מעדות הפסיכדליה, את פקיחת העיניים חייבים אדם וחווה לצמחים מסוגים אחרים, עיינו ערך אישונים מורחבים. למרות זאת, פרי הפיתוי נצרב בתודעה שלנו כתפוח בזכות האמנות והאיקונוגרפיה הנוצרית. אחד ההסברים לכך הוא שמו הלטיני של התפוח, malus. זהו גם השורש של המילה רוע (mal בספרדית זה רע ו-malicious באנגלית זה זדוני). כשהפיתוי הוא רע, נשים זדוניות, כמו האם החורגת, משתמשות בתפוחים סמוקי לחיים כדי לשלוח את שלגיה לתרדמת ארוכה.
כשהפיתוי הוא טוב, לפחות במובנים מסוימים, הוא הופך לכינוי חיבה. ניו יורק מכונה התפוח הגדול כי יש בה הכול – רק לבוא ולהתפתות. ומכיוון שקודם כבר דפדפתי בתנ"ך, קשה להתעלם משיר השירים, שעושה יחסי ציבור מצוינים לתפוחים. האהובה חסרת השם, שריח אפה כתפוחים, "מתרפקת על דודה תחת התפוח", והוא לעומת זאת מתואר "כתפוח בין עצי היער."
כשמדובר באוכל, את התואר "פיתויים", שסימן קריאה מתרה לצדו, מקבלים בדרך כלל מוקשי הדיאטה למיניהם, ובעיקר הקינוחים. לא רק בגלל הסוכר,
אולי זאת הסיבה שאוכל טבעוני נראה בלתי מפתה בעליל למי שלא מכיר אותו מקרוב. איזה חטאים מתוקים יכולים כבר להסתתר מתחת לערימה סגפנית של חסה או בין כמה גרגרי קינואה צהבהבים? אז האמת היא, שמפלס החטאים אכן נמוך יחסית, אבל פיתויים אין שום בעיה לייצר, בעיקר אם יש כמה תפוחים בסביבה.

יש אנשים שמתקשים להשתכנע שאפשר להכין עוגות ראויות לאירוח ללא חלב, שמנת, ביצים, חמאה או מרגרינה. אפשר. העוגה הזאת אינה מתפוררת, היא עסיסית, נראית טוב, פתיינית ואין בה חלב וביצים שנגזלו מחיות. במקרה הזה אפילו סוכר קנה אין בה. הסולת מעניקה לה מרקם נעים, והשקדים מוסיפים עניין, אם כי אינם הכרחיים אם רוצים לכבד בה ילדים קטנים. גם כיסוי התפוחים אינו הכרחי, אבל הוא יפה ונימוח, אז אל תוותרו, אלא אם כן התפתיתם לאכול את התפוח האחרון. המתיקות מתונה, אבל פתוחה לשינויים. התפוחים במתכון מופיעים בנפרד, כי לכל אחד מהם תפקיד אחר.
מרכיבים
½ כוס זרעי פשתן
½ כוס מים או מיץ תפוחים טבעי
1 תפוח לריסוק, חתוך גס
1 כוס קמח מלא
½ כוס סולת
1 כפית שטוחה מאוד אבקת אפייה
1 כפית שטוחה מאוד סודה לשתייה
1 קמצוץ מלח
1 כפית גדושה קינמון, או לפי הטעם (לא הכרחי)
½ כוס שבבי שקדים, רצוי לקלות אותם מעט על מחבת יבשה
1 תפוח קצוץ דק מאוד, עדיף מהסוג החמוץ
½-⅔ כוס סילאן
⅔ כוס שמן
1 תפוח גדול לכיסוי
תבנית של עוגה אנגלית
ההכנה
משרים את זרעי הפשתן במים או במיץ לשעה לפחות. לאחר מכן מכניסים לבלנדר את הזרעים יחד עם נוזל ההשריה שבינתיים הפך למעין ג'ל. מוסיפים את התפוח הראשון ומערבלים לקבלת נוזל סמיך. מניחים בצד.
מערבבים היטב בקערה גדולה: קמח, סולת, א. אפייה, סודה לשתייה, מלח וקינמון. מוסיפים את שבבי השקדים, את התפוח השני (זה שקצוץ דק), סילאן, שמן ואת תערובת הפשתן והתפוח. מערבבים היטב בכף עץ. צריך להתקבל בצק צמיגי ודביק. במידת הצורך מוסיפים מים או קמח. טועמים את הבצק. אם אינו מתוק מספיק, מוסיפים סילאן או סוכר.
מפדרים את תחתית התבנית בקינמון. אם רוצים אפשר לפזר גם מעט סוכר חום. את התפוח השלישי פורסים לפרוסות דקות מאוד ומרפדים איתן את תחתית התבנית בשכבות ובצפיפות.
מחממים תנור ל-180 מעלות.
יוצקים בזהירות את תערובת הבצק על גבי פרוסות התפוח. אופים עד שקיסם בדיקה שננעץ בעוגה יוצא לח (אבל לא יבש וגם לא רטוב ו"מלוכלך").
בעזרת סכין מפרידים את העוגה מהדפנות והופכים בזהירות על גבי מגש.
גיוונים
את מיץ התפוחים אפשר להחליף בכל מיץ אחר או בחלב סויה (טהור, ללא סוכר, וניל ומלח). את השקדים אפשר להמיר בכל סוג אגוז שאתם אוהבים. את הסילאן או חלק ממנו ניתן להחליף במייפל או בסוכר. אפשר להחליף את התפוח השני (הקצוץ דק) והשלישי (זה שמקשט) באפרסקים, שזיפים, נקטרינות או אגסים, בתנאי שהם מוצקים מספיק.