משפחה שכזאת: ביקור בית אצל מיכל בר ופלד מיכאלי
שתי משפחות, אמא ושלושה ילדים, אבא ושני ילדים, החליטו להתאחד. כך הפכה דירת ארבעה חדרים מרווחת לדירת חמישה חדרי ילדים ואגף הורים וסלון ומטבח ופינת אוכל וגם פינת טלוויזיה
הסלון. אוהבים את זה שמהחלון נשקפת צנרת חלודה צילום: שי אדם
מיכל בר, ,42 אמם של ליר, ,16 עילי, ,11 ומאיה, ,10 גרה בלב תל-אביב כבר 16 שנה. את פלד מיכאלי פגשה לפני שנתיים וחצי. מיכאלי, אב ליותם, ,18 ואיתמר, ,16 התגורר אז ברמת-השרון. "בעצם הכרנו בזכות מאיה, הבת של מיכל," מספר מיכאלי. ההורים של חברה של מאיה הם חברים טובים שלו, ומיכל הייתה מיודדת איתם בעיקר בתור ה"אמא של מאיה." "הדייט הראשון שלנו היה עם הילדים. אני באתי עם איתמר, ומיכל באה עם מאיה. די מההתחלה הילדים הפכו חברים. שלושה חודשים אחרי שהכרנו נסעתי עם הבנים שלי ועם ליר, הבכור של מיכל, לחופשת סקי."
כשראו כי טוב והחליטו לעבור לגור יחד עמדו בפניהם מספר אפשרויות. בר: "בהתחלה חשבנו להשכיר את הדירות שלנו ולקנות דירה אחת. די מהר הבנו שלא נשיג משהו גדול יותר מהדירה שלי, ובסוף החלטנו לשפץ אותה." בר היא מעצבת תעשייתית בוגרת המכון הטכנולוגי בחולון, עובדת כמעצבת ב"פעלטון," חברה לייצור מתקני פעילות לילדים. למיכאלי תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני בפיזיולוגיה, והוא מטפל בשיטת מחשבת הגוף, שיטה של מודעות גופנית וטיפול פיזיותרפי שפיתחה אמו, יוספה מיכאלי. "אני נולדתי לשיטה. זו שיטה אלטרנטיבית, כי היא לא נמצאת במיינסטרים, אבל היא שואבת לגמרי מחומרים מערביים וקונבנציונליים. הכל רפואה, אבל השיטה יותר הוליסטית".
הצצה אל המטבח צילום: שי אדם
בר אוהבת למצוא חפצים. היא יודעת לזהות את הפוטנציאל של רהיטים ותמונות שננטשו, אוספת אותם, משפצת ומחזירה אותם לחיים חדשים בביתה. החיבור בין חפצים מסוגים שונים ומתקופות שונות לצד עבודות אמנות מודרניות ועכשוויות, יוצר בית עמוס וחם בו כל פינה מספרת סיפור אחר, המעיד על העולם של בעליה ועל טעמיהם. "פלד הביא את הדברים הטובים והאיכותיים, ושלי זה מה ששיפצתי ומצאתי," אומרת בר. התרומה שלה לאמנות היא הדפסים של מיכאל אייזמן שמצאה זרוקים בזבל ליד הבית של אמה. "יש אפילו הקדשה."!
שידת מטבח צילום: שי אדם
- איך מחברים שני בתים לאחד? היו ויתורים רבים?
מיכאלי: "בסך הכל לא היו יותר מדי ויתורים. פשוט, הבית נעשה יותר עמוס. על מעט מאוד דברים הטלנו וטו, רק כאשר הייתה כזו עווית בפרצוף שאומרת 'בבקשה, לא."' דוגמה להטלת וטו היא יצירת אמנות שמוחבאת מאחורי ארון הספרים. בר: "זוהי עבודה שפלד מאוד אהב, אבל היא מלאת דם עם קונוטציות רצחניות, שלא יכולתי שתהיה בדירה."
פינת קריאה צילום: שי אדם
גם בסלון יש ספרים צילום: שי אדם
ולנו יהיה שקט. כפיצוי על החדרים הקטנים, לכל ילד יש טלוויזיה בחדר, אבל, בסופו של דבר הם אוהבים לשבת יחד בפינת הטלוויזיה שלהם," מספר מיכאלי. "קו המחשבה," מוסיפה בר, "היה שכמה שהבית פיצי, שיהיו חללים אינטימיים והפרדה."
הפסנתר צילום: שי אדם
נראה שבמשפחת בר-מיכאלי כולם לוקים בחיידק האספנות, ברמה זו או אחרת. "כאן זה האזור שהמבוגרים לא נכנסים אליו. יותם למד במגמת אמנות, והוא אחראי על מה שתלוי בחדר. גם איתמר למד אמנות בתיכון אלון ברמת-השרון, והוא אוסף שלטי רחוב. ואילו בחדר של ליר מוצאים על הקיר אוסף חרבות," מספר מיכאלי. בין החדרים ומאחורי הארונות לא מעט תמונות הפוכות. "פשוט לא היה היכן לתלות אותן. האמנות המודרנית היא בפירוש אני. את המנורות הרומנטיות בחדר השינה מיכל הביאה מהולנד, אני לא הייתי קונה את זה. דוגמה לאמנות מודרנית עכשווית היא העבודה של אנג'לה דה לה קרוז, שהיא עבודת רדי מייד. אני מאוד אוהב אותה ומיכל פחות." בר: "זה בסדר, אני מתייחסת לזה כנקודת צבע על הקיר. זה יפה במקום שלו. אם ממש לא הייתי אוהבת את זה, אז הייתי אומרת," והיא מציעה בצחוק, "בקרוב נתחיל לתלות תמונות על התקרה, כמו פרסקו."
החלל המרכזי. בית של אספנים צילום: שי אדם
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
