"כבר לא מפחדים להיות בנאליים": הבית של הלנה ופיליפ
הדירה של הלנה ופיליפ, זוג המעצבים האקסצנטריים שהקימו את המותג המצליח פראו בלאו, היא בדיוק ההפך ממה שהייתם מדמיינים. מוגפים מפני כל קרן אור הם הקיפו את עצמם בפריטים מעוצבים שרק עושים להם טוב. ביקור בית
כאן גרים: הלנה בלאונשטיין ,(32) פיליפ בלאו (36) ולונה (שנה וחצי) בלאו
כשאני מבקשת מהלנה ומפיליפ לתמצת את המושג "בית" הם לא מהססים לרגע. "בית בשבילי זה איפה
שנמצאים פיליפ ולונה," אומרת הלנה, ופיליפ מוסיף מיד אחריה: "בית בשבילי זה איפה שנמצאות הלנה ולונה, אבל גם מקום שאני יודע שאני תמיד יכול לחזור אליו."
הלנה ופיליפ הם הזוג שהקים את מותג האופנה "פראו בלאו" ב־.2002 עד כה השיקו למעלה מעשר קולקציות, זכו בפרסים יוקרתיים והציגו בתערוכות בארץ ובחו"ל. רבים מכירים את הפן התיאטרלי והאקסצנטרי של הלנה ופיליפ, שמקבל ביטוי בעיצוב החנויות, אבל מתברר שבתוך הבית פנימה הם בונים לעצמם קן שהוא בבחינת מיקרוקוסמוס שלא רבים זוכים להיכנס אליו.
לא סתם נבחר חור של מנעול לשמש אייקון למותג של השניים, כסמל להזדמנות שהם מאפשרים ללקוחותיהם להציץ אל תוך עולם קסום ומשוגע של אמנות ועיצוב מודרניים.
כשנכנסים לדירתם של הלנה ופיליפ, התחושה, למען האמת, מעט מוזרה. כל הווילונות מוגפים לחלוטין, ואין טיפה אחת של אור טבעי שחודרת אליה. ולא רק זה, השניים דאגו לתפור את הווילונות עם בטנה כהה, כך שגם לקרן השמש העקשנית ביותר לא יהיה סיכוי.
"במשך היום אנחנו עובדים מאוד
"בהתחלה הסטודיו היה בבית," אומרת הלנה, "אני יצאתי די מזמן מהבית ופיליפ יצא רק לפני שנה. היום אנחנו מנסים להעביר את העבודה למקום אחר, אבל למעשה, כמעצבים אין שעות לעבודה שלנו. אולי הצלחנו להפריד בין הבית והסטודיו, אבל בעצם הסטודיו הוא בראש של כל אחד מאיתנו.
התהליכים קורים ללא שליטה, וגם כשאנחנו מבלים עם חברים או יוצאים לבלות הרעיונות ממשיכים להתפתח בראש. בעבודה אנחנו מעצבים, וגם בבית אנחנו מעצבים, ורוב השיחות שלנו הן סביב זה - על המשך יום העבודה והתוכניות למחר. העיצובים הכי טובים שלנו יוצאים משרבוטים על ניירות שאנחנו עושים בלילה או מיד כשאנחנו קמים. בכלל, אנחנו אנשים של יצירה בלילה, ותודה לאל שלונה ישנה עד תשע־עשר בבוקר ללא כל הפרעה."
"ספת המיטה שבסלון עוצבה על ידינו לממדים שלנו," אומר פיליפ, "חשבנו על חפץ שיאפשר לנו לבלות בבית יחד עם לונה, וזה מה שיצא. ידיות הספה תוחמות אותה כמו בגדר, ובכך מגדירות את הפנים והחוץ שלה. בתוכה אנחנו מבלים בערבים כשלישייה.
ייתכן שהיינו בוחרים לה ריפוד אחר היום, אולי מפוספס. את הריפוד הלנה בחרה כשהייתה בשליש הראשון להיריון ולא הרגישה כל כך טוב, ולכן כשהספה הגיעה התאמנו את החדר אליה וצבענו את הקירות, שהיו כתומים ואדומים, לתכלת ולבן."
בחדר צדדי שמשמש כמחסן, מתחת לערימות של חבילות, פיליפ מצביע בגאווה על כורסה מקורית של ג'ו קולומבו משנות ה-.70 הכורסה אומנם דורשת שיפוץ וריפוד חדש, אבל כשאני שואלת איך יכול להיות שפריט כזה לא עומד ממש במרכז הסלון, הוא מסביר ש"עדיין לא מצאנו את בעל המקצוע המתאים. וחוץ מזה, כורסה כזאת דורשת סלון של מאה מטר כדי לקבל את הכבוד הראוי לה וכדי שאפשר יהיה להסתכל עליה מכל הכיוונים.
אותו דבר לגבי הווילון בסלון. הייתי מעדיף וילון של פורנסטי האיטלקי, אבל זה די יקר ולא מסתדר עם התקציב שלנו עכשיו. לכן בנקודת הזמן הזאת מצאנו משהו ב'איקאה' שמזכיר את המקור ויצא נהדר."
כמו אצל כולנו, גם אצל הלנה ופיליפ הצרכים משתנים ויש זיקה כזו או אחרת לטרנדים ואופנות. "חיפוי הלמינציה בסלון מתאים בדיוק לנקודה הספציפית בחיים שלנו. אותו דבר לגבי פינת הישיבה הנמוכה, סביבה מתרכזים חיינו היום, אבל שלא מתאימה להורינו כשהם באים לבקר," אומר פיליפ, "זה לא שיש לנו עוגן כלשהו שסביבו אנחנו מעצבים את הבית שלנו.
גם אידיאלים של יופי הם דברים שמשתנים כל הזמן. אפשר להגיד שאנחנו אנשים אובססיביים, שמאוד מתחברים בכל פעם לתקופה כזו או אחרת ואחר כך זונחים אותה ועוברים הלאה. למשל, לגבי המטבח. לפני כמה ימים ישבנו שם וקיר הבז' ממש עצבן אותי פתאום. חשבתי על כתום, ובו ביום כבר צבעתי אותו בכתום. פתאום המפה לא התאימה גם כן, אז הלכתי וקניתי שעוונית עם הדפסי פירות ממש כמו במיצייה."
"למעשה, הגענו לשלב של בגרות מסוימת בעיצוב שלנו. אנחנו כבר לא מפחדים להיות בנאליים. לקח לנו זמן להגיע לזה," אומרת הלנה, "יש דברים שחשבתי פעם שלא יהיו אצלנו בבית, ועכשיו הבנתי שבמקום 'אצלנו לא'! אפשר להגיד 'למה לא.'?
שנינו מגיעים מחינוך רוסי נוקשה ועם הזמן השתחררנו. באופן מודע קיבלנו החלטה לעבור לשלב הבא. עכשיו אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים, כך שאם יש היסוס אנחנו מדברים, ועוברים הלאה. חבל לבזבז אנרגיה על התלבטויות וחרדות."
להלנה ופיליפ יש מספר אוספים, שהבולטים בהם הם אוספים של פריטים פרדוקסליים. יש להם גם אוספים של נעליים ותיקים, שלא רק משמשים כחלק בלתי נפרד מעיצוב חלל הכניסה לדירה, אלא אף מוכנים ומזומנים לשימוש יומיומי - גם אם תווית המעצב שעליהם מעידה על מחירם היקר.
"העניין של אספנות בא מצניעות," אומרת הלנה, "בנינו את עצמנו בצניעות ובתקציבים דלים. מכרנו שתי חולצות, ובכסף שהרווחנו ייצרנו ומכרנו ארבע וכך הלאה, עד שהצלחנו לייצר פריטים מושלמים ומעניינים. בגלל שהתחלנו בלי כסף, חיפשנו תמיד את הדבר המושלם, שיהיה נגיש באמצעים שעומדים לרשותנו ויענה על הדרישות הקונספטואליות והוויזואליות שלנו. לכן כל דבר נבחר בפינצטה."
פיליפ מוסיף: "זה כביכול בנאלי לאהוב חפצים בנאליים ושימושיים כמו נעליים ותיקים, אבל בשביל משהו שאנחנו אוהבים אני מוכן לעשות מחקר שלם עד שאשיג אותו. עדיף לאסוף משהו שימושי מאשר אמנות דקורטיבית, שבעינינו היא חסרת ערך."
"החיים שלנו פשוטים. לונה מבלה את היום אצל אמא של הלנה, שגרה במרחק עשר דקות. בערב היא התרגלה להיות איתנו, גם אם אנחנו יוצאים לתערוכות ואירועים. חוזרים הביתה, הלנה רוחצת את לונה, אני מבשל, יושבים ואוכלים בקן שלנו בסלון. בכלל, הלנה בבית בשביל היופי," אומר פיליפ בחיוך אוהב, "ואני קונה את כל מה שצריך וגם מבשל. את כל השאר עושה עוזרת הבית."
"כשהכרנו, הלנה הצהירה שהיא לא מבשלת. מכיוון שרדפתי אחריה חמש שנים תמימות, זה לא היה נראה לי תנאי נוראי. ככה יוצא שאני מבשל הכול וגם מאוד אוהב את זה," אומר פיליפ, "אני חושב שבחמש השנים האחרונות מעטים היו המקרים שהגשתי פעמיים אותה מנה. לעתים הבישולים שלי מאוד מורכבים, ופרט לכבדים בסוכר חום - המנה האהובה על הלנה - אין מתכונים, אין סדר ואין תכנון."
"להמשיך לפתח את המותג שלנו ולגלוש מאופנה גם לעיצוב סגנון חיים. אנחנו בשלבי פיתוח של אובייקטים קטנים, כמו שולחנות קפה משולבי גופי תאורה ושרפרפים מיוחדים. השאיפה שלנו היא להיות מעורבים בתחומי עיצוב שונים, כמו קארים ראשיד ופיליפ סטארק שעושים הכול."
בסוף יולי נפתחה חנות חדשה של "פראו בלאו" בדיזנגוף 236 בתל אביב, שכל כולה עוצבה בהשראת הספרים "מסעי גוליבר" ו"עשרים אלף מיל מתחת למים."
"שני הסיפורים מדברים על טכנולוגיה שהקדימה את זמנה, וזה מה שניסינו לעשות בעיצוב החנות והקולקציות. שתיהן משלבות אלמנטים עתידניים וקישוטיים וגם צבעי יסוד - ממש כמו בבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
