אוליבר עם טוויסט: פינת הבישול הרוחני
מי מקלקל יותר את הקארמה של ג'יימי אוליבר - הפרות או התרנגולות? שחר שילוח החליטה לא להסתבך, והכינה סלט של אטריות שעועית, עשבים, טופו וקארמה טובה
אני דווקא מחבבת את ג'יימי אוליבר, למרות שעל הכירה שלו נצלות פחות או יותר כל חיות היער וכל יצורי הים. חום התנור ולהט הסירים לא אידה ממנו את עסיס הילדותיות, ילדותיות במובנה החיובי, שהוא סוד קסמו. נראה שכיף לו. הוא באמת נהנה לקצוץ כוסברה ונענע, להוסיף צ'ילי, ללטף חציל.
בשבילו, בריטי שכמותו, המוצרים האלה הם הרבה יותר אקזוטיים מכפי שהם מצטיירים במטבח שלי. יש לי פלפלוני צ'ילי בעציץ, חצילים מגיעים מהגינה של אחי, נענע צומחת תחת כל ברז מטפטף וצרור כוסברה נגיש גם בימים שחונים של מיתון ובצורת אצל כל ירקן וירקנית. חזירים וכבשים, לעומת זאת, לא משוטטים תחת חלוני, ואולי טוב שכך. לא בגלל שאני לא אוהבת אותם, להיפך.
מאוד חם להיות כבשה בימים כאלה, וחזיר הוא אחת החיות המושמצות ביותר לאחרונה - וזה לא שבמחוזותינו סמפטו אותו הרבה יותר לפני כן. אבל ג'יימי מקפיץ אותם על המחבת כאילו אין מחר, ומצרף אותם לאטריות שעועית שקופות ולהמון עלים ירוקים, ותחת בלורית הזהב שלו מתהווה מין סלט אסיאתי מצודד.
עצוב אבל נכון: העולם לא יהפוך לצמחוני כל כך מהר. אפילו התגלמות החמלה, הדלאי לאמה, כפי שרבים דואגים להזכיר לי, אוכל בשר. יש פרות שיגידו, אם כבר להיות גולאש, אז עדיף על צלחתו של הדלאי. הוא לפחות לא שוכח שלמישהו פה היה כואב. ההכרה בכך שבשר כרוך בסבל ושצריכתו תורמת חלק משמעותי לפגיעה באיכות הסביבה הולכת ומשתרשת. הקרניבורים המודעים לא יכולים להתחמק משאלות שנוגעות למה שמונח על צלחותיהם. הרשו לי לשתף אתכם בדילמה הקרניבורית הגדולה, שאלת הפרה או התרנגולת:
מי מבין שתי האפשריות תגרום לפחות סבל, לפחות הרג, לפחות קארמה שלילית? נתעלם לרגע מתחמני הקראמה שיגידו, למשל, אם הקארמה שלה להיות תרנגולת, אז אני רק ממלא את תפקידי כמי שאוכל את הכנפיים שלה. נעזוב גם את המתחכמים יותר שיאמרו, כשהורגים את העגל מקצרים את חייו כבהמה, ואז יש לו הזדמנות להיוולד מחדש בממלכת קיום גבוהה יותר, אולי כבנאדם.
עוף כן, פילה מיניון לא.
הרוב יגידו, עדיף תרנגולת. למה? כי בשר אדום מגביר תמותה מוקדמת, כי בשביל שטחי מרעה או מספוא להאבסת בני הבקר והצאן נכרתים יערות גשם ללא הרף, כי הגזים שנפלטים מנפיחותיהם ומההפרשות האחרות שלהם תורמים תרומה נכבדת להתחממות הגלובלית, וכי אם היו מגדלים על השטחים האלה קטניות או דגנים, היה אפשר להאכיל הרבה יותר אנשים והרבה יותר בזול. יש לי אפילו חברה שאומרת שלפרות יש יותר אופי, ולכן שחיטת פרה מעציבה אותה יותר משחיטת תרנגולת. ואה, כן: יש בעולם בערך מיליארד אנשים שעבורם הפרות קדושות.
אנטרקוט כן, כנפיים בגריל לא.
ויש שיגידו, עדיף לאכול פרה. למה? כי בשר בקר הוא מקור טוב לברזל (לגוף קל יותר לספוג ברזל מהחי מאשר ברזל מהצומח). אבל הטענה שיותר מעניינת אותי כאן היא זו הקארמתית: כאשר הורגים פרה אחת, מאכילים הרבה יותר אנשים מאשר כשהורגים תרנגולת אחת: מפרה ממוצעת יופקו כ-200 ק"ג בשר (לא כולל החלקים שהולכים לתעשיית המזון לבעלי
אני מוותרת באופן קבוע על פרות, תרנגולות, שרצים ודגים, (מיינד יו, ג'יימי) וממירה אותם בטופו. עוד מעט גם על הצלחת שלי יזרח סלט מרענן ומשביע.
מים רותחים
½ חבילה אטריות שעועית
½ קוביית טופו
2-1 פלפלונים חריפים (לא הכרחי)
מעט שמן לטיגון
רוטב סויה לתיבול
1 צרור כוסברה
5-6 בצלים ירוקים
כ-10 גבעולי נענע
2-1 גבעולי למון גראס (אם משיגים)
מעט סוכר
שמן זית לתיבול
מלח
מיץ לימון (אם יש לכם ליים, שיחקתם אותה)
אגוזי קשיו קלויים לקישוט (אפשר להמיר בבוטנים או בפקאן סיני)
ההכנה:
מרתיחים מים ושופכים על אטריות השעועית עד שיתרככו. כשהן רכות, שוטפים במים קרים ומסננים. בינתיים מפוררים את הטופו וקוצצים את הפלפלונים. אם אינכם אוהבים חריף ותרו על הפלפלונים. אם אתם אוהבים מעט חריף, הקפיצו אותם עם הטופו. אוהבים חריף צובט? השאירו אותם חיים וחכו איתם. מקפיצים את הטופו במחבת, מתבלים ברוטב סויה ובמעט סוכר. אל תגזימו עם הסויה – זה צריך להישאר יבש ולא מלוח מדי. צננו.
קוצצים דק את העשבים. אם יש לכם למון גראס, השתמשו רק בחלקו התחתון והרך של הגבעול וקלפו ממנו את השכבות הסיביות. את מה שנשאר שמרו לתה. מערבבים את העשבים, האטריות ופירורי הטופו. לאוהבי החריפות, זה הזמן לצרף את הפלפלונים. מתבלים בשמן זית, מיץ לימון ומלח. מקשטים באגוזים.
גיוונים: אפשר לשחק עם הרכב העשבים לפי טעמכם. מתאימים לסלט גם עירית, מנטה לסוגיה ופטרוזיליה. אפשר להוסיף מעט שמן שומשום ולהקפיץ אגוזים עם הטופו.
נא להמתין לטעינת התגובות
