חיים בצבעים: ביקור בית אצל רנה ודניאל רוזנטל
בדירת באוהאוס שכורה בפאתי פלורנטין, מוקפים בהרבה חפצים ישנים ועבודות אמנות, גרים המעצבים רנה ודניאל רוזנטל, שני התאומים בני השנה וחתולה ענקית בשם ג'ילי. הסלון בצהוב לימון, תכלת עמוק עם נגיעות טורקיז לחדר השינה, ורדרד-אפרסק להול, וכחול בלקני למטבח. ביקור בית
היום רזניקוב אמנית ומעצבת גרפית, ורוזנטל מעצב ואמן רב תחומי, מרצה לעיצוב ומוזיקאי בנשמתו. היא הייתה העורכת הגרפית של "את" והיום מעצבת גרפית בחברת האופנה "מאוזנר," הוא מבעלי סטודיו "טחנה לעיצוב ," יחד עם יוסי קרני ושלומי ליבשיץ, סטודיו המתמחה בעיצוב תערוכות מוזיאליות (מעצב רבות מתערוכות מוזיאון ארץ ישראל,( עיצוב פנים ועיצוב מוצר.
היא תמיד אהבה את דרום תל-אביב, מספרת רזניקוב. היה לה ברור שברגע שהיא עוזבת את הבית בראשון, זה היעד. באחד הגלגולים מצאה את עצמה שכנה של רוזנטל, דלת מול דלת. "השותף שלי, הגיטריסט האגדי אמיר זוסקוביץ," היא מחייכת בחיבה, "היה חבר מאוד טוב של דניאל." כך הכירו. הם עברו עוד גלגול או שניים, שכלל מעבר קצר של רוזנטל ליפו, ובסוף מצאו את עצמם יחד בדירה הזו בפלורנטין.
כמו רבות מדירות הבאוהאוס, גם הדירה הזו מחולקת לשלושה חדרים גדולים ומרווחים, בעוד חדרי השירות - המטבח, חדר הרחצה והשירותים - קטנטנים. התקרה גבוהה, המרצפות המצוירות המקוריות נשמרו יפה. הבניין עצמו, בפאתי השכונה, מיועד להריסה מהיום שהם מכירים אותו, אך עדיין מלא חיים.
"כשהגענו גרו פה הרבה מוזיקאים צעירים. עד היום גרים בעיקר צעירים, שמתחלפים כל הזמן. הייתה תקופה שממש דלת לידנו היה בית זונות, ואנחנו לא ידענו. גילינו דרך אחד השכנים אחרי שהם עזבו. אחר כך נכנסה משפחה גרוזינית מדהימה. כל ערב שבת היו פה חינגות, ואפשר היה לשמוע מוזיקה חיה בדיוק כמו זו מהסרטים של אמיר קוסטוריצה. היה להם ילד שקראו לו ג'ורג'י, ולנו הייתה חתולה שקראו לה ג'ורג'י, והם נפגשו בחדר המדרגות, וכך התחילה שכנות מופלאה".
וכמו שהבניין דינמי, כך גם הדירה של בני הזוג משתנה כל הזמן.
חננאל פינת בן-עטר, מרחק חמש דקות הליכה, התפנה החדר ושימש כחדר העבודה של רזניקוב. לפני שנה, כשנולדו התאומים אמילי ואראל, שוב הכל השתנה. חדר השינה הפך לחדר הילדים, הסלון עבר בשלום לחדר העבודה, ובמקומו נמצא היום חדר השינה. והכל נראה כאילו כך היה מאז ומעולם.
היום הבית מלא חפצים ועבודות עיצוב ואמנות. עבודות של רוזנטל ורזניקוב ושל אחרים, אוספים שלו, אוספים שלה. הרבה זיכרונות, נוכחות משפחתית לדורותיה. "אנחנו מאוד אוהבים דברים ישנים. יש פה, למשל, דברים שדניאל קיבל בירושה מסבא שלי, בעיקר כלי עבודה וונטילטורים ישנים, שהיו תחביב שלו.
יש גם אוספים שהיו של אבא שלו, הצייר חיים רוזנטל, כמו אוסף המקטרות, וגם מזכרות שהביא מכל העולם. ויש אוספים של דניאל - ספרי קומיקס מגוונים, מקומיקס לילדים משנות ה60- ועד קומיקס ארוטי, מכוניות צעצוע, כובעים, ספרים ישנים. ויש את האוספים שלי. מגזינים כמו ,FACE THE בובות קטנות, עיתונים יומיים בשפות זרות, ספרי אמנות ועיצוב, קטלוגים, גלויות, איקונות, צלחות קיר."
עשרות הדיסקים והתקליטים הגודשים את המדפים מעידים על האהבה של רוזנטל, שלפעמים מחליף את כובע המעצב בכובע המתקלט, למוזיקה.
על תקרת הסלון תלוי אובייקט מסקרן ומעורר תהיות המתגלה כמודל של מאוורר תקרה שרוזנטל עיצב במהלך לימודיו ב"אסכולה." מזכרת אחרת מתקופת הלימודים התלויה אף היא מהתקרה היא רכב עץ, שעיצבה קבוצת סטודנטים שרוזנטל היה שותף בה כחלק מפרויקט כיתתי.
חבל נמתח מניע את הרכב הקל, ובתחרות בין רכבי הסטודנטים הוא הגיע הראשון. לידו על הקיר דיוקן של רוזנטל, מתוך תערוכת צילומי פורטרטים עצמיים (אצר: תמיר להב-רדלמסר,( שהציג בגלריה של אסכולה עם סיום הלימודים.
"החיה," ספה מרופדת שהיא חלק מעבודת הגמר שלו, נמצאת בחדר השינה. את בסיס העץ שלה פיסל רוזנטל וגילף במו ידיו, ואחר כך ריפד . חלק אחר הוא רהיט המדפים שמולה - בסיס המורכב משלושה עמודי עץ מלא אלכסוניים, שגם אותם רוזנטל פיסל וגילף ביד, ואליהם תפורים בעור בעבודה עדינה מחברים הנושאים מדפי זכוכית מעוגלים.
גם את ספריית הקרטון שבסלון עיצב רוזנטל, טלאי על טלאי. גב הספרייה - משטח עטוף טפט - הוא חלק מעבודה של רזניקוב. קורות עץ בניין נושאות המדפים, שנוצרו מקרטון דחוס שנועד להצנחת מטענים ממטוסים, שארית מתערוכת האחים קמפנה שהתקיימה במוזיאון תל-אביב לאמנות ב,2002- שאותה עיצב סטודיו "טחנה לעיצוב." ספריית המדפים הזו מעידה על פילוסופיית השימוש החוזר בחומרים, שהיא מרכזית לעיצוב של רוזנטל הן בסטודיו והן בזירה הפרטית.
על קירות ההול ובחדרים אחרים תלויים פרטים מעבודת הגמר של רזניקוב ב"אסכולה." דיוקן שלה שצילמה הצלמת שרון ב.ה,. שהיא גם חברה, וצלחות עם הדפסים אישיים שבזכותן זכתה במלגת קרן שרת. גם עבודות אחרות שלה מושכות תשומת לב. כאלה הן קופסאות האור שבנתה, ושבחזיתן הציבה צילומים משפחתיים שבהם "טיפלה." למשל, אותו צילום של סבתה ושתיים מחברותיה הגננות, להן הוסיפה מסיכות לבנות על הפנים. או צילום של סבה וחבריו ליחידה בצבא הסובייטי בזמן מלחמת העולם השנייה.
לעבודות של אביו של רוזנטל, בעיקר נופי יפו, נוכחות דומיננטית בבית. מעל שולחן האוכל שבסלון דיוקן של סבתו של רוזנטל, שצייר לבל, צייר רומני ידוע, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. השנה הייתה ,1941 והמשפחה האמידה הזמינה ציור דיוקן של האם רגע לפני שהכל מתפרק.
לאורך כל המלחמה הצליחו בני המשפחה לשרוד, כשהם משחדים את הקצינים הגרמנים בכסף ובספרים מהאוסף הנדיר שהיה ברשותם וכלל ספרים ארוטיים עתיקים. בתום המלחמה עלתה המשפחה לארץ, ואחרי שעבר הרבה ידיים, הגיע הציור אל רוזנטל ורזניקוב. על אחד המדפים צילום של אחיה של סבתה של רזניקוב, שהיה חייל בצבא הסובייטי ונפל במלחמת העולם השנייה, ורק לפני מספר חודשים גילו את מקום קבורתו.
אל כל אלה מצטרפות עבודה של קדישמן, שקיבלו במתנה מהצייר עמנואל קיפניס, ועבודות של חברים - קרן שפילשר, ינאי יחיאל, דדי ליפשיץ, יוסי קרני - שגם אותן קיבלו במתנה. הדפס של גויה שרזניקוב קנתה בשלושה שקלים בשוק הבוכרי נתלה במטבח, ציור סיני עתיק על משי שהודבק על עץ - בחדר השינה, ציור על עלה שקנו בכנסייה בונציה - בהול, וכמוהו חרגול, עבודת יד של קיפול עלה עשב לימון שקנו מעובדים זרים בונציה, שמנסים להתפרנס בדרך זו במקום לקבץ נדבות. ראש שהוא חלק מעבודה של רוזנטל כוסה בכובע צבאי עמוס סיכות שאמה של רזניקוב קנתה לו במתנה באחד מביקוריה ברוסיה.
גם הרהיטים, מלבד מיטות הילדים, מיטת ההורים והארון בחדר השינה שלהם, שנקנו ב"איקאה," וה ,RAR- כיסא הנדנדה שעיצבו בני הזוג ריי וצ'ארלס איימס (שנקנה בהנחה ב"הביטאט,(" הם כולם רהיטים ישנים.
את הכורסאות שבסלון קיבלו מסבתא של רוזנטל וריפדו מחדש מזמן, את הספה קנו באחת החנויות ליד הבית, ואת השולחן הרכיב רוזנטל מבסיס שמצא זרוק ברחוב, שלו חיבר משטח זכוכית. רגלי מכונת תפירה זינגר ישנה שנמצאו ברחוב הפכו, בתוספת משטח עץ, לשולחן המטבח, ואת שולחן הסלון קיבלה רזניקוב במתנה מסבה וסבתה כשעברה לגור בתל-אביב.
את המפה המכסה את השולחן רקמה בעבודת יד מופלאה תמרה, אשה אוקראינית שעוזרת לאביה של רזניקוב לטפל באשתו החולה. "באוקראינה הרקמה והסריגה הן חלק מהתרבות של עקרות הבית הנוצריות. גם כאן, בארץ, תמרה כל הזמן רוקמת וסורגת דברים יפהפיים. מכל פיסת בד היא עושה משהו מקסים".
את כל אלה עוטפים צבעים עזים שנבחרו לקירות הבית. כל חלל והצבע שלו. צהוב לימון לסלון, תכלת עמוק עם נגיעות טורקיז לחדר השינה, ורדרד-אפרסק להול, כחול ים תיכוני-בלקני למטבח.
המשיכה של רזניקוב ורוזנטל לים תיכוניות ולמאפייני תרבות מזרח אירופיים מחד, ולרוח שנות ה 50- מאידך, בתוספת חיבה עזה לספר "לונדון ליווינג," הולידה את הבחירה בצבעוניות לא שגרתית במחוזותינו. הצבעים עוזרים להגדיר את החללים, להדגיש את הפינות ולייחד אותן, אבל הם גם יוצרים מסגרת אחידה לדירה.
"כשדניאל מעצב חלל," מספרת רזניקוב, "הפינות הן אלמנט מרכזי בחשיבותו. תמיד הוא ידאג שיהיה מקום לשבת, להישען, לנוח לרגע, להניח סיגריה, להתבונן".
נא להמתין לטעינת התגובות
