קולה של איריס: ביקור בית אצל איריס קול
בעלה דרור אמנם צעיר ממנה בחמש שנים אבל "הוא המבוגר האחראי בבית". לדירה הנוכחית בגבעתיים הם נכנסו לפני שש שנים אבל כבר הספיקו לשפץ שלוש פעמים. ואם זה היה תלוי בה היא לעולם לא היתה שולחת את הילדים לקיטנה, כי "הכי כיף בבית". ביקור בית
במשפחת קול-חליבה לא צריך לחכות עד יולי כדי ליהנות מהחופש הגדול. יהלי ואיה, תאומים, יסיימו רק עוד שבועיים את כיתה א,' אבל כבר עכשיו הם נהנים מהחיים". אני לא רואה סיבה ללכת אחרי הילדים ולצעוק כל היום," מסבירה אמא, שדרנית הרדיו הוותיקה איריס קול. "מקסימום, אפשר להגיד להם להיזהר במקרה הצורך ."בסלון המשפחה בגבעתיים, יהלי צמוד לכדורגל, ואיה, בשמלה לבנה וכתר לראשה, רודפת אחרי מוקי הכלב, שרודף בעצמו אחרי שני ארנבונים. "הוא רק משחק, אבל הם לא מבינים אותו," מסבירה הקטנה.
על אף מחאותיהם של ההורים, השניים מתעקשים ללכת הקיץ לקייטנה. "זה פשוט כיף," מפשט יהלי. איריס, פעם הילדה הפרועה של תל אביב, מעדיפה היום את השקט והרוגע של גבעתיים, משפצת את הבית בפעם השלישית ומגלה בעצמה לראשונה איך בחופש הגדול - הכי נחמד זה להיות לבד.
"איך יכול להיות שאתה לא רוצה להיות שחקן קולנוע,"? שואלת איריס את יהלי בתדהמה. "כל היום יצלמו אותך, יאפרו אותך, יסרקו אותך - אתה לא רוצה להיות מפורסם."? יהלי מקפיץ כדורגל, נוגח ובועט בו ברחבי הבית. "לא יודע," הוא מגרד בראשו, "מה זה מעניין להיות מפורסם."?
אנחנו יושבות בסלון, על הספה האפורה של "טולמנ'ס," מנסות לברר מה יהלי רוצה
"קשה לי להבין איך מישהו לא רוצה להיות שחקן," היא אומרת, "למרות שאני כבר לא וואנבי. פעם הייתי, מאוד. אבל זה סוחט רגשית מכל הבחינות. כשעלתה התוכנית 'איריס לא גומרת' לפני 12 שנה, הזמינו אותי למעגל של דן. יום אחרי השידור הלכתי לשוק הכרמל לראות אם מזהים אותי."
"כן, זה היה מדהים."
ועדיין מזהים?
"לפני כמה ימים הייתי עם איה בסופר, והיא אומרת לי: 'אמא, הקופאית יודעת מי את.'? אמרתי לה שסביר להניח שלא. יודעים מי אני, אבל אני לא חושבת שמזהים בפנים. זה לא שעכשיו חזרתי מאיי הפנינה."
השתתפות ב"הישרדות" נמצאת על הפרק?
"הציעו לי להשתתף ב'האח הגדול ,'VIP ואני חייבת להודות שהיה רגע שממש רציתי. לשמחתי הרבה, זה לא יצא לפועל. מזל, הייתי עוברת שואה עם הפה הגדול שלי. אני אומרת: אם את לא נסיכה, כלומר לא שפרה, אין לך מה ללכת."
את קולה של איריס ניתן לשמוע בימים אלה בין ארבע לחמש אחר הצהריים ב"רדיו ללא הפסקה" .(103 FM) את זיו פניה ניתן לראות ב-,She ערוץ הנשים החדש של ,yes כחלק מהפאנל של "השאלון," תוכנית פטפטת מהסוג המוכר. "אם ישאלו את איה ויהלי מה אמא עושה," היא מחייכת, "הם יגידו שאמא מדברת."
קחו 15 שנה אחורה, ואיריס קול היא הסטודנטית הכי לוהטת בבית צבי, במקום הכי נמוך בתל אביב. "שכרתי דירה עם הזמר דן תורן במשך כמה חודשים, ואז עברתי ללבונטין. גן החשמל, שהוא היום המתחם הכי שיקי בעיר, היה אז כזה ג'יפה: בניינים מתפוררים, רחובות מלוכלכים ומרכז הזנות הגברית, אבל היה הכי מדהים בעולם. גרתי בבניין מושלם, משנות ה-30 עם רצפות מצוירות ותריסי עץ שנפתחים אל הרחוב. היה לי פקינז קטן, גיזמו, והייתי סוג של דראג קווין. אהבתי את האנרגיה האפלה של המקום, אהבתי ללכת לאיבוד."
בעת שעבדה ככתבת במגזין הבידור "פנאי פלוס," החלה קול להנחות פינה על טלוויזיה, ברדיו. "בהתחלה עשיתי את זה בטלפון, אבל אז הרגשתי שבא לי מיקרופון והתחלתי להגיע לתחנה. גיליתי שהקול שלי נשמע נורא נעים באוזניות, אז נשארתי."
על הפוטנציאל עלו במהרה גם אחרים, וקול הפכה ל"איריס לא גומרת" - תוכנית שבועית בנושאי סקס. "אנשים התקשרו ודיברנו על הרגלים ועל פנטזיות. זה היה די אקסטרימי, לא דיברו ככה ברדיו. זה היה מרגש בטירוף והרגיש מלוכלך בו זמנית. התוכנית הייתה פעם בשבוע, ובשאר השבוע התראיינתי ועשיתי יחסי ציבור.
לא הייתי מייקל לואיס, אבל הכירו אותי." כעבור שנה של שיחות עם מאזינים, עברה להנחות את "איריס קול," התוכנית שאיתה היא מזוהה עד היום. "תוכנית הסקס לא בדיוק הסבה להורים שלי נחת, ובלי קשר הרגשתי שצריך לזוז, אז עשיתי פיילוט וקיבלתי את המשבצת של עזרה למאזינים.
בהתחלה לא ידעתי לשים את הגבול; יש בזה משהו מטעה, כי אנשים ציפו שאני אציל אותם, וגם אני התחלתי להתבלבל ולחשוב שאני יכולה להציל אותם. לא ידעתי איך נפרדים." היום, אחרי 11 שנה של הנחיה, היא כבר יותר מתורגלת. "אני קוראת הרבה ולומדת, אני בעצמי בטיפול אז אני משתמשת גם בזה, וגם משיבה למאזינים אינטואיטיבית.
משהו באימהות מרגיע אותך, אני יכולה להבין דברים שלא הבנתי קודם ולהתחבר ממקום אחר." מבחינת שאיפות לעתיד, כאמור, ימי הוואנבי מאחוריה. "אני לא רוצה יותר טירוף. אולי לכתוב, משהו עם הרבה דפים, לעשות עוד תוכנית חמודה. מתאים לי השקט, מתאימה לי גבעתיים".
"דרור נולד בן ,"30 מעידה קול על בעלה. "הוא צעיר ממני בחמש שנים, אבל הוא ללא ספק המבוגר האחראי בבית." השניים הכירו לפני 11 שנה, דרך חבר משותף. "אני די התלבשתי עליו," היא משחזרת, "ראיתי אותו והחלטתי שאני רוצה להתחתן איתו.
משהו באנרגיות השקטות שלו קסם לי מאוד. די מהר התחלתי לשכוח אצלו דברים, עד שעברתי לגור שם. פעם ביומיים בערך אמרתי לו: 'מתי נתחתן,'? והוא ענה לי: 'כל פעם שאת שואלת את זה, החתונה נדחית בשנתיים."
דרור, יליד באר שבע, איש הייטק ומוזיקאי בחסד, פחות מתחבר לחשיפה מאשר אשתו, בלשון המעטה, אבל דומה שאשתו כבר התרגלה. "ברגע שהחלטנו, תוך חודשיים התחתנו בגדול," היא מגלה, "היה ממש יפה. קובי פרץ לא הופיע אומנם, אבל היה חגיגי. דרור, לצערי, לא הסכים שיצלמו בווידיאו, הוא פחד שיתפסו אותו עם פטרוזיליה בשיניים." "תגידי תודה שהתחתנו," הוא צועק מהמטבח.
"את רואה? עד היום הוא מרגיש שהוא עשה לי טובה." טובה או לא, השניים עברו להתגורר ביחידת דיור בשיכון דן, שם גם נולדו התאומים. "גם ילדים לא היה פשוט לעשות איתו, ואז, כשהוא הסכים, ענייני ההיריון עצמם לא היו פשוטים. כשגילינו שיש תאומים, אני נורא שמחתי, כי חשבתי שזה מיוחד, אבל דרור נלחץ. מה שכן, פחדתי שיהיו לי שתי בנות. אם היו לי שתי בנות, הייתי קמה והולכת."
"כן, תאומים זה גם ככה קשה. השנה הראשונה איתם הייתה לי נוראית. בין אימהות ובנות יש קשר כל כך מורכב, אני רואה כמה איה קרובה אליי. יהלי הוא התינוק שלי, אבל אין איתו את כל הניג'וס הרגשי. מה שכן, הם היו התינוקות הכי מהממים בעולם. כל ההיריון אמרתי 'רק שיהיו בריאים, לא אכפת לי שיהיו מכוערים.'
ברגע שהם נולדו, אמרתי שאם הם מכוערים אני משאירה אותם, אבל הם היו מקסימים אז לקחתי." התאומים גדלו בפינוק גדול ולא הרבו לשמוע את המילה "לא." "יש להם אוספי בובות מטורפים," מחייכת איריס,
"את יודעת מה זה וובקינז? זו בובת פרווה עם קוד מיוחד למחשב. יש להם איזה 20 כאלה. אני מתה על הרגע שהם מקבלים משהו חדש ויש כזו התרגשות, אז אני קונה להם מלא, וזה גם בשבילי." לפני חודש המשפחה עלתה כיתה, ובמקום חיות מפרווה הביאו לחצר שני ארנבונים מתוקים.
"אני כבר הבנתי את הטכניקה," איריס משתפת, "אני אומרת לילדים מה הם רוצים, למשל: 'נכון אתם רוצים ארנבונים,'? והם מתלהבים ועונים לי 'אנחנו רוצים ארנבונים;'! אז אני עונה להם שהם חייבים לגשת עם אותן אנרגיות לאבא. בזמן האחרון בא לי עוד כלב, אבל צריך לתת לזה טיפה זמן. בעצם אנחנו שלושה ילדים פה."
לדירה הנוכחית עברה המשפחה לפני שש שנים, אך מאז היא שינתה פניה לפחות שלוש פעמים. "הגענו לכאן כשהבית היה ממש חורבה - החצר הייתה ציבורית, היה הר ענק של חול מאחורי הבית והחדרים היו פיציים. בשלב הראשון, הגענו להסכם עם השכנים שהם יקבלו את הגג ואנחנו את החצר, ושיפצנו את החלק הקדמי, כולל דק מעץ."
התפתח ויכוח אימתני, עד שדרור לקח את העניינים לידיים." במהלך השיפוץ, ובניגוד לטרנד הנוכחי של לעבור אל ההורים, המשפחה נשארה לגור בבית". במשךחודשיים וחצי ישנו על מזרנים בסלון. היו מלא ארגזים מסביב וכל הבית היה שבור. אני חייבת להודות שבהתחלה קיבלתי טירלולון קל, אבל לקחתי אחריות ועברנו את זה בלי להרוג אחד את השני." ואם חשבתם שבזה תמו השיפוצים, טעיתם. "יש לנו עוד הרבה תוכניות לבית הזה," מסכמת איריס, "ננוח קצת ונמשיך."
"כפיתי על עצמי לרשום אותם לקייטנה," מודה איריס, "מצדי, הייתי נשארת איתם בבית. אני מתה על זה: נלך לים, לבריכה, לסרטים בקולנוע - זה הכי כיף. מצד שני, לא רציתי שיתנוונו להם הכישורים החברתיים, וגם הם מאוד רצו לצאת קצת."
בשנה שעברה נרשמו התאומים לקייטנת רכיבה על סוסים. "גיליתי שאם עושים לסוס ככה," יהלי מצקצק בלשונו, "הוא מתחיל לדהור מהר וזה ממש כיף." איריס מחייכת אליו ומסתובבת אליי. "כן, אז הם לא הולכים לקייטנת רכיבה שוב." בקיץ הקרוב איה ויהלי ישתתפו בקייטנת ספורט. איה מספרת שלומדים שם ג'ודו, רולר בליידס, שחייה, אופניים, וכמובן - כדורגל. חוץ מזה, הם בטח יבקרו את הסבתא בבאר שבע.
"אני שנאתי קייטנות," אומר דרור, "יש שם המון דורסנות וזה לא מעניין." גם איריס לא הייתה חובבת קייטנות גדולה, "אולי השוקו והלחמנייה היו טעימים וזהו. אבל אני תמיד מעדיפה להיות בבית, זו לא חוכמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
