כשהרכבת הפכה ללופט: ביקור בית אצל משפחת דיבקין-ברזילי-אנדמן
איריס דיבקין תמיד חלמה לגור בלופט מעוצב. אז בגיל 36, רגע לפני שיגיח איזשהו משבר, היא עזבה עבודה מבטיחה כעורכת דין והחליטה להגשים חלום: להיות מעצבת פנים. לפרויקט הגמר שלה היא נידבה את הבית שלה. ביקור בית
את משבר גיל ה-40 שלה חוותה איס (איריס) דיבקין בגיל 36 עם לידתו של גיא בנה הצעיר, היא החליטה שהיא עוזבת את כלוב הזהב - משרד עורכי הדין שבו עבדה בעשר השנים האחרונות - ומתחילה ללמוד עיצוב פנים.
לפרויקט הגמר נידבה את דירתה שלה, והמהפך שהתרחש בחייה תורגם לקירות שבורים שנבנו מחדש, לתריסים שהוחלפו בחלונות רחבים המשקיפים לשדרה ולפינת אוכל שהיא לב ליבה של המשפחה והבית.
"הוא בכלל יצא עם החברה הכי טובה שלי," נזכרת איסי. "עם שלומית"? שואלת אורי, שמקשיבה לשיחתנו בתשומת לב מרבית. "לא עם שלומית, עם חברה אחרת שחזרה בתשובה," איסי משתפת את אורי בשיחת הבנות שנרקמה. "הכרנו בגיל ,17 אני גרתי ברמת אביב והוא ברמת השרון, אבל איכשהו הסתובבנו עם אותם חבר'ה והיינו מיודדים."
ותמיד ידעתם שאתם רוצים להיות ביחד? אני שואלת. אורי מחייכת אליי, מאשרת את הכיוון העיתונאי שבחרתי. "האמת שלא," איסי עונה,
כעבור שנה חזרו לארץ, כזוג. "היינו צריכים להחליט מה אנחנו עושים," מסביר ניר תוך שהוא חותך אפרסק, "אני תמיד חשבתי שצריך ללמוד משפטים, לאו דווקא כדי להיות עורך דין, זה פשוט נראה לי משהו שיכול לעזור בהרבה תחומים בחיים."
שניהם נרשמו למכללה למינהל. ניר למד מינהל עסקים ואיסי למדה משפטים. "היא הייתה טובה בזה," אומר ניר ומגיש פירות חתוכים בצלחת נאה, "התחילה לעבוד במשרד בתור סטודנטית." בתום הלימודים איסי נשארה לעבוד כעורכת דין במשרד שבו עשתה את ההתמחות. ניר, שתמיד הייתה לו אהבה למוזיקה, חיפש את המקום שבו יוכל להתפרנס מתשוקתו, וכך הגה את הרעיון של "תטה," חברת מוזיקה שמתמחה בעולם הניו מדיה.
כעבור עשר שנות זוגיות החליטו להתחתן. "לא הייתה ממש סיבה," נזכרת איסי, "כבר היינו מאוד מחויבים והיה לנו ברור שאנחנו ביחד, אבל התחלנו לחשוב על ילדים והיה קצת לחץ חברתי להתחתן."
ניר ניגש לסלון, לוקח תמונה ממוסגרת ומביט בה, "גם את זה היינו צריכים לעשות קצת אחרת," הוא מספר, "נסענו עם כמה חברים טובים לניו יורק והתחתנו ב'סיטי הול."' אורי מחייכת אליי בפה מלא אפרסק, "להורים שלי יש הרבה מזל, את יודעת."? למה? "כי אני יותר אוהבת פירות משוקולד," היא עונה ולוקחת חופן פרוסות אפרסק.
"תמיד היו לי סימני שאלה, אבל כל הזמן קיבלתי פידבקים שאני עורכת דין מצוינת, השעות היו נוחות והשכר היה טוב, אז זה לא משהו שעוזבים כל כך מהר." אחרי עשר שנים כעורכת דין, עם לידתו של גיא, החליטה איסי לעשות הפסקה ולחשוב מה היא באמת רוצה לעשות. "כבר כשהייתי בהיריון עם אורי התחלתי לחשוב על שינוי, אבל אחרי שילדתי חזרתי לעבוד.
חיבבתי את העבודה שלי, הופעתי בבתי משפט ותמיד היה אקשן; אבל מגיע השלב שבו את רוצה להיות אדון לעצמך, את רוצה גמישות עם הילדים ואת רוצה לנסוע לחודש וחצי להודו בלי להיות חייבת לאיש". אחרי תקופה של מחשבה החליטה להתחיל ללמוד עיצוב פנים.
"האהבה לאסתטיקה תמיד הייתה שם, זה משהו שקיבלתי מהבית. הוריי עוסקים ביבוא של רהיטים עתיקים, ולמרות שיש לנו טעם מאוד שונה - הסגנון שלהם יותר כבד ומקושקש, 'רוזנטלי' כזה - התחושה שזה משהו שצריך להשקיע בו היא לא מובנת מאליה."
"אני חושב שזה גם קשור לתקופה שהיינו בפריז," מוסיף ניר, "אני יודע שלפחות אצלי התפיסה השתנתה מבחינת החשיבות של עיצוב, אדריכלות ואסתטיקה בכלל. אתה נמצא במקום מעורר השראה, מאחורי כל רחוב וכל בניין כמעט קיימת מחשבה איך ליצור משהו שהוא יפה ונעים. אם בעבר זה לא נראה חשוב, פתאום אתה מבין את הערך של זה."
לאחר שבדקה מספר בתי ספר, נרשמה איסי לסטודיו ,6B בית ספר למקצועות העיצוב, במסלול עיצוב פנים. במשך שנה וחצי למדה על הצדדים התיאורטיים של עיצוב, וכן על קומפוזיציה, תקצוב, חומרי גלם, רישום אדריכלי ועוד.
"הלימודים הפורמליים הם פעם בשבוע, אבל מי שרוצה להתקדם חייב להשקיע, לקרוא ולעבוד בבית. אני חושבת שבמקצועות יצירתיים חשוב לשבת לעבוד, להתעסק בדברים, לחשוב עליהם ולא לחכות לרגע של השראה. ככה מגיעים לתוצאות הרבה יותר מעניינות ורציניות."
היום, לאחר שסיימה את לימודיה, היא מתמחה בתוכנת המחשב אוטוקאד למעצבי פנים. "אני לא מצטערת שעזבתי ואני גם לא חושבת שאצטער," היא אומרת, "למרות שאמא שלי עדיין מתפלצת."
כשהגיעה לשלב של עבודת הגמר בלימודים, החליטה איסי להיות שפן הניסיונות של עצמה ולתכנן ולעצב את דירת המשפחה מאפס. באותה תקופה גרו ברחוב בעלי המלאכה בתל אביב והרגישו שהם צריכים יותר מרחב.
"איסי אמרה שבשביל החזון שלה היא צריכה לפחות 120 מ"ר," מספר ניר, "התלבטנו אם להישאר בעיר או לצאת החוצה ולקבל גם פיסת דשא. כשאורי התקבלה לבית ספר לאמנויות, החלטנו שאנחנו נשארים." אנשים שחיפשו דירה לקנייה בתל אביב יודעים שזו משימה לא פשוטה; השוק יקר, הרבה מהבניינים ישנים ומצב הדירות בהתאם. "לאיסי יש אינסטינקטים טובים," ניר מפרגן. כשהגיעו לדירה הזו, בשדרות בן ציון, היא הייתה שונה בתכלית.
"היו טפטים בכל מקום," נזכרת איסי, "טפטים יוקרתיים דווקא. אני חושבת שאפילו היו טפטים על התקרה ובשירותים. תביני, לא נגעו בדירה מאז שהבניין נבנה בשנות ה-.60 דירת רכבת צרה וארוכה, המסדרון היה סגור בבוידם, ובמקלחת הייתה קרמיקה מזעזעת בצבע טורקיז. עם זאת, היה כאן משהו שהיה קשה לפספס - החלונות לשדרה היו מקסימים, למרות שכוסו בתריסולים.
גם המבנה המסדרוני שלה לא הרתיע אותי, כי חשבתי שאפשר לנצל אותו לטובתנו." לניר לקח זמן להתרגל, אבל הביטחון של איסי שכנע אותו. "כשהגעתי לראות את הדירה נבהלתי, אבל איסי אמרה לי, 'יהיה בסדר, תסמוך עליי.' אני מאוהב באזור הזה של העיר, אז הייתי מוכן להיכנס להרפתקה."
מטרתה העיקרית של איסי בתכנון הדירה הייתה ליצור תחושה של לופט עם המון מרחב ואוויר. "אחד הדברים שהכי חשובים לי," מציין ניר, "זה שחדר השינה גדול. חדרי שינה של מיטה ושתי שידות עושים אותי קלאוסטרופובי."
מקור ההשראה העיקרי של איסי היה השדרה בפרט ותל אביב הלבנה בכלל, "וגם קצת ניו יורק וקצת פריז," היא מוסיפה, "רציתי ליצור בסיס שהוא נקי ומינימליסטי, כי ידעתי שהפריטים שאנחנו מכניסים פנימה הם לא כאלה. האריחים בחדר האמבטיה הם בהשראת המטרו בפריז."
רוב הרהיטים עברו איתם מהדירה הקודמת, ואף שנעשו בהם שינויים קלים, לא היה צורך בהחלפה כוללת. "החלפנו את הריפוד של הספסל למשהו בהיר ומואר יותר וקנינו שולחן אוכל חדש שמדגיש את המבנה של הדירה." כמשפחה שמקפידה לארח כמעט כל שבוע, שולחן האוכל הופך להיות מרכזי ביותר. "החיים שלנו מתרחשים סביבו," אומר ניר, "זו הפינה האהובה עלינו בבית, אנחנו מבלים המון זמן לצדו."
אף שפתחה את הדירה, שברה את הקירות והרחיבה את החללים, המסדרון הארוך נשאר בלתי פתור. "מאוד התלבטתי מה לעשות איתו, ואז התבהר לי שזה חייב להיות המקום של הדיסקים של ניר. זו הפרנסה שלו, החיים שלו, ואני שמחה שיש לזה מקום מרכזי בבית שלנו."
"הם ביקשו שבחופה שלהם נשמיע שיר שהם כתבו בעצמם. כששמענו את השיר נגנבנו, הוא היה פשוט מעולה. שלחנו אותו לתחרות בארצות הברית, שמתמודדים בה מעל 40 אלף קטעים, והם הגיעו למקום השלישי. ברגע ההוא ידענו שיש לנו טאלנטים."
"אנחנו משתדלים לעשות כמה שיותר דברים ביחד," מצהירים בני הזוג. "בבוקר אנחנו לוקחים את הילדים ביחד לגן ולבית הספר, ניר בדרך כלל מחזיר אותם, ואחר הצהריים אנחנו מבלים ביחד בבית," אומרת איסי. הם גם מקפידים להשאיר זמן לעצמם. "חלק גדול מהעבודה שלי הוא בערבים," אומר ניר, "אם אלה אירועים או הופעות. לפעמים איסי מצטרפת אליי, ולפעמים אנחנו סתם יוצאים לשתות משהו".
כשהיה בן ,13 הוריו של ניר התגרשו. שלושת שמות המשפחה של בני הבית הם תוצאה של אותם גירושים. "הייתי ניר ברזילי, וכשהתגייסתי הרגשתי שאני רוצה לפרגן לאבי החורג ולהוסיף את שם המשפחה שלו."
למרות זאת, לבני הזוג יש תיאוריה על נישואים: "אני חושבת שמוסד הנישואים דווקא בתנופה," אומרת איסי, "בדור שלפנינו הכירו בגיל מאוד צעיר, התחתנו אחרי שנה ולא הרגישו שחיו את החיים בכלל. אנחנו קודם כול עשינו דברים, למדנו, עבדנו, טיילנו ורק אז התיישבנו להקים משפחה. אני מאמינה שדברים ישתנו ואנשים יבחרו יותר טוב ויישארו יותר ביחד. חשוב לזכור שהמוסד הוא לא קדוש, האנשים הם קדושים.
נא להמתין לטעינת התגובות
