לא עיתונות, לא רוח: שי טובלי משיב מנה אחת אפיים
שי טובלי סבור שדברי פרסיקו הם בגדר שיפוט חאפרי, לא הוגן, שהמחשבה הרגילה מתאפיינת בו כל כך. פרסיקו חטא לאמת, לניו-אייג', לעיתונות ולתפקידו ההיסטורי של טובלי עצמו, אותו תוכל רק ההיסטוריה לבדה לשפוט
"וואו, לא תאמינו איזה בידור! שי טובלי שוב עשה... משהו! כן, הוא עשה משהו! איזה צחוקים! מה הוא עשה? את שיא השיאים: הוא עשה משהו לא מטורף ולא מטורלל שאי אפשר ממש לצחוק עליו, ובכל זאת נצחק עליו. למה? כי אנחנו חייבים, פשוט חייבים. כי הוא מטרה נוחה ומהנה לגיחוך. כי לא משנה מה הוא יעשה, מעתה ועד עולם, תמיד חשוב להזכיר שהוא מטורף ומטורלל. למה חשוב? נו, חבר'ה, תפסיקו להעמיס. לא תמיד הכל חייב להיות כל כך רוחני. לפעמים זה גם בסדר גמור סתם לקשקש". [מהמתחולל במוחו של תומר פרסיקו]
כאשר פגשו עיניי את פיסת ה"עיתונות" מבית היוצר של תומר פרסיקו, נדהמתי לקלוט איך כיום אפילו כותב ברמה של טוקבקיסט מתחיל, זה המשוכנע בעצמו ללא שום כיסוי והמשוחרר לחלוטין מכל בחינה עצמית – יכול לזכות בטור אישי באתר מכובד באינטרנט. יחד עם זאת, לא יכולתי שלא להתרשם מכישרונו העז להמציא יש מאין; לרקוח בלילה של שנאה ובוז משתלחים (המונעת על ידי דחפים תמוהים ביותר) ולמכור זאת לכל דורש כמאמר עיתונאי לכל דבר, המשלב "דיווח" עם "חוות דעת". כל הכבוד, תומר – הצלחת להוציא מסמך מזעזע על מאמציי הכנים לתרום במשהו לקול השפוי בעולם הזה, קול של אהבה ותום שגם כך בקושי נשמע, ושגם אותו אתה משתדל לקבור. כדי שנישאר רק עם איראן ואיומי הגרעין שלה, ועם הציניות מעוררת ההשתאות שלך.
הניסיון להלעיג מטרות חיוביות ביותר מטיל בספק את כל תכליתה של מחשבת ה'ניו אייג'' כפי שהיא נפרשת מפעם לפעם במדור. האם באמת חסרים באינטרנט מרחבים עצומים של מלל ציני, אלים ומשתלח, שאפילו בחלקת אלוהים הקטנה של מדור ה'ניו אייג'' חייבים להשמיץ באופן המשחרר את הכותבים מכל מחויבות, קלה שבקלות, לבחון את טענותיהם, להציב – חלילה – בסופן סימני שאלה, ואפילו – שומו שמים! לחקור לעומק את תפישותיהם של אלה שעל אודותיהם הם כותבים?
אינני יודע מהו טיבה של רוחניות כזאת (אולי כך נראית רוחניות כאשר היא מתלכדת עם עיתונות, אם כי, כמי שכתב בעצמו בעיתון "מעריב" במשך שנתיים, יצאתי מגדרי כדי "להאיר" את העולם העיתונאי, ולמעט מעידה נוראה אחת, אף הצלחתי בכך) – למיטב הבנתי, מטרתה של רוחניות אמיתית הנה להציג אלטרנטיבה של שפיות בעולם כה כאוטי וקודר, ועל כן היא מחויבת בבחינה מעמיקה של כל תפישה, תוך שהיא משחררת עצמה מן השיפוט הצורני הרגיל; אותו שיפוט "חאפרי", לא הוגן, שהמחשבה הרגילה מתאפיינת בו כל כך.
ומה עושה פרסיקו? בלי שמץ של הטלת ספק בוודאותו המוחלטת, הוא קובע: "שי טובלי שוב מתבלבל ונופל". עכשיו, בואו נבדוק לעומק באיזה אופן אותו שי טובלי שוב התבלבל ונפל... נו, טוב, קריאה מדוקדקת של הטקסט מעמידה את ההבטחה הנפלאה הגלומה בכותרת (הבטחה לגיחוך ולהלצה קלה על חשבונו של מי שרבים טיפחו את ההרגל לאהוב לשנוא) באור מביך למדי: הנפילה הגדולה של טובלי היא בכך שהוא שואף להקים ישוב אלטרנטיבי באירופה.
הלאה: העיתונאי המזהיר פרסיקו קובע: "כל כך ברור שזה לעולם לא יתחיל אפילו לעשות סימנים של לקרות" – מהיכן הוודאות העילאית הזאת, מר פרסיקו? האם היא לגיטימית רק כאשר מדובר בהתרת דמם של "ראשי כתות" – שכידוע, הם מטרה קלה ונוחה, מהסיבה הפשוטה שאיש לא יפקפק בשום דבר שייאמר או ייכתב על אודותיהם?
ועוד: "לפחות דבר אחד ברור: פרויקטים כמו האוניברסיטה הרוחנית והציפייה המתוחה לקראת שינוי תודעתי בשנת 2012 בוטלו נכון לעכשיו, בדיוק כמו עניין התקשורים עם בוראי הגלקסיה לפניהם (וההארה האבולוציונית לפניהם, וכו' וכו')". אין ספק שלתומר פרסיקו כל זה ברור – רק חבל שהוא לא טרח ליידע אותי קודם לכן, כדי שאמהר לתאם את תפישותיי עם העיתונות המתקדמת הזאת. ככל שידוע לי, כל תוכניותיי מתקדמות כמתוכנן והיישוב, שהוא אחד מחזונותיי משוללי כל ההיגיון, הנו פרי ישיר של עבודה מאומצת המתקיימת מיום ליום במשכני הדל.
ועכשיו לשיא העיתונאי הבא: "טובלי כיום הוא למעשה מנהיג כת. חד וחלק. הוא בקושי "מורה רוחני" ובטח לא "הוגה", כי מטרתו לא להפיץ
טוב, מכאן ועד להמשך הקשקשת הדרך קצרה, כי פרסיקו קיבל רישיון עיתונאי להרוג בהבל פה ומשום מה מתירים לו לפרסם כל טענה, כאילו הגיע לאיזה מעמד על חדש. הוא כותב: "ובאשר לקבוצה שאיתו, ושמפרנסת אותו, הרי שהם בפשטות חברים בכת, ועיוורים מכדי לראות שהם מוּלכים שולל כבר שנים". ובכן, הקבוצה "פרנסה" אותי ממש כשם שכל אחד שמגיע להרצאה "מפרנס" את המרצה. איזו טענה מטומטמת (שכמובן, לגיטימית כל עוד היא השתלחות ב"ראש כת") – כאשר אדם מגיע למרכז שבו הוא זוכה ל- 12 הרצאות בחודש ולפעילויות נוספות, האם אין הוא משלם עבור זכאות זו להשתתפותו? ושוב, מהיכן שואב פרסיקו את ודאותו שהם "עיוורים מכדי לראות וכו'"? ואולי הוא עיוור מכדי לראות את מה הוא מפספס?
אז כן, בהחלט, אני יודע שקשה לעכל אנשים עם חזון גדול, בעיקר כי הדבר מחייב בחינה סבלנית לאורך עשר ואולי אפילו עשרים שנה (בוא נראה: צחקו אז גם על ההוא שטען שכדור הארץ אינו שטוח ועל ההוא שגילה לחרדתו שהפלנטה שלנו אינה מרכז היקום אלא סובבת סביב השמש). כגודל החזון, כך גודל המאמץ המדוקדק המושקע בו. אבל היום אין סבלנות לחזונות גדולים, ולעיתונאים מותר להשפריץ כל מה שחולף באבחת רגע במחשבתם. ויחד עם זאת, אינני יכול לקבל את העובדה שמדור עם פוטנציאל אנושי חיובי כה גדול כ'ניו אייג'' יהווה חממה לציניות אלימה. איפה התמיכה במאמציהם של אנשים שמקדישים כל נשימה באפם למען פריחתה של האנושות? עזבו תמיכה; איפה לפחות הנכונות לבחון לעומק, רגע לפני שתוקפים, לתהות אולי יש בזה משהו, לקוות שבכיסים מסוימים באנושות מתרחשת דינמיקה מאומצת ומלאת כוונות טובות שמטרתה להביא תשובות מעשיות לבעיותינו הגדולות?
לא יתכן שאין שום דיון, שיש רק ודאות תוקפנית שאין מאחוריה כל מחויבות לבחינה עצמית. אני יודע שהגחכה טהורה היא הרבה יותר פופולרית מעימות עם רעיונות, אבל לתומי האמנתי שבעולם הרוחני זה אמור להיות אחרת. במה פרסיקו עזר למישהו עם השתלחותו השחצנית? אני מקווה שבניגוד גמור אליו, יעלה בידי לבנות בתקופת החיים הזאת ולא רק להרוס.
אנו חיים בעידן כה ציני, עד שכל ניצן רך של מאמץ אוהב נרמס בגסות מיידית. ואני מבין שכבר איננו מאמינים שייתכן משהו אחר, ובאותה נשימה אני יודע שהעתיד תמיד היה שייך לחולמים ולא לסביבה הצינית שירתה עליהם את חיציה בנדיבות יתרה. פרסיקו דאג, בחביבות רבה, להסביר שכעת שי טובלי "מקווה שבחו"ל יצליח לשווק את עצמו לקהל שנקי מרושם קודם", אלא שאני אינני מקווה לשווק את עצמי אלא רעיון, שהצלחתו תימדד בבחינה לדורות ולא לאורה של שליפה מהמותן דוגמת המאמר הצולפני שנכתב על אודותיי. אם כבר, אני מקווה למצוא במדינות נוספות תרבות רוחנית עמוקה יותר, הישרדותית וביצתית פחות, הבוחנת דברים לעומקם.
ודבר אחרון, מעורר מחשבה וספק, שכתב איזה משוגע אחד בשם פרידריך ניטשה: "... כי הנה בנקודה זו הפסיקוהו שאגתו ועליצותו של ההמון: 'תן לנו, זרתוסטרא, את האדם האחרון הלזה' – כה צעקו – 'עשה אותנו לאנשים אחרונים אלה! וקח לך את העל-אדם!'. וכל העם הריע וקשקש בלשונו. ואולם זרתוסטרא נעגם ואמר אל לבו: 'אין הם מבינים אותי; לא לאוזניהם נועד פי. יתר על המידה שהיתי בהרים, יתר על המידה הקשבתי לפלגי מים ולעצי יער; ועתה דובר אני באוזניהם כאשר ידבר רועה העזים. נפשי עשויה לבלי נוע ובהירה היא כהררים לפני צהרי-יום. ואולם הם מדמים כי קר אנוכי ולגלגן בליצנות אימים. עתה הנה הם מסתכלים בי וצוחקים, ובצחקם גם ישנאוני. 'קרח בצחוקם'". [פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא, בתרגום ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1997]
נא להמתין לטעינת התגובות
