כשאני נכנס לבתים שיש בהם ילדים קטנים והכול זרוק והפוך ומלוכלך ושבור וקרוע, יש בזה חוסר חן שנוגד את הטבע, אומר אלון גל, שחי עם זוגתו ושלושת ילדיו בבית עתיק ומסודר להפליא בזכרון יעקב
שחר רז | 27/3/2009 8:12
אלון וצביה. ללא זז בלעדיה מטרצילום: אלי דסה
יש בנו כקהל משהו שמצפה מהדמויות הבולטות בטלוויזיה ובעסקים להיות אנשי העיר הגדולה, תל אביבים מהוקצעים. אבל אלון מעיד על עצמו שהוא איש של חוץ, של טבע ושל שקט, ואף שחי עשר שנים בתל אביב, הוא ממש לא איש הכרך. "במשך עשור תל אביב סיפקה לי משהו חשוב שקשור להתפתחות האישית שלי, לגדילה. לגור בתל אביב זה כמו להתחבר לגנרטור. היום אני כבר לא צריך את זה - אני גנרטור בעצמי. כל ההתרחשות התל אביבית, השונות וזה שלכולם מותר להיות, יש בזה משהו חזק ומדהים, אבל ברגע שנהייתה לי משפחה, זה הפך להיסטוריה. לא יכולתי לראות את העיר יותר. היום אני כל יום בתל אביב במשרדים של החברה שלנו ")תות תקשורת," ש"ר,( אבל אני בעצם לא נכנס לעיר אף פעם: אני נוסע ברכבת ומשם הולך ברגל למשרד ובחזרה לרכבת. תל אביב היא הבלגן האולטימטיבי, כאוס מוחלט שאין בו שום דבר טבעי. היא נוראית, עיר מכוערת ומגעילה."
לפני ארבע שנים אלון וצביה החליטו ללכת בעקבות נטיית הלב הטבעית שלהם, לעזוב את הבית ואת הפוזה של הקומה ה־31 במגדלי באזל ולעבור לאזור כפרי יותר. מהחצר האחורית של הבית רואים את גן הילדים ובית הספר, ולשניהם מובילים שבילים נוחים המאפשרים ללכת דרך גן ציבורי שקט ונעים מבלי לחצות אפילו כביש אחד. גן עדן.
היסטוריה
בחצר של בית משפחת גל נטועים שישה עצי אורן עבי גזע. אלון מספר שהאורנים הם בני למעלה ממאה שנה וכי הרחוב קרוי על שמם. את העצים ניתן לראות מהכורסה בסלון, כיוון שרוב שטח הקיר הפונה לחצר הוא למעשה ויטרינת זכוכית גדולה. הרושם הראשוני שהבית משאיר עליך הוא של פשטות ושקט, בניגוד מוחלט לפאר שאתה מצפה לפגוש.
בית משפחת גל, זכרון יעקבצילום: אלי דסה
"נסענו לסוף שבוע פה ללילה," משחזר אלון, "ובתקופה ההיא כבר ידענו שאנחנו רוצים לצאת מתל אביב, אבל בכלל לא חשבנו על זכרון יעקב. טיילנו במדרחוב ונתקלנו במתווך דירות. אמרתי לצביה, סתם בצחוק, 'איך נראה לך בית בזכרון.'? נכנסתי למתווך ונתתי לו רשימת דרישות לא הגיוניות לבית שאני מחפש: שיהיה עתיק, שלוש דקות הליכה מהמדרחוב ועם חצר, מעין שעטנז של נתונים לא רלוונטיים. המתווך החוויר, אבל אמר לי, 'שמע, יש בית אחד כזה בכל המושבה, והיום בבוקר נכנס אליי בעל הבית ואמר שהוא מוכר - רוצה לראות.'? צביה ואני הלכנו לראות את הבית, סתם ככה, בתור טיול של יום שישי אחר הצהריים. עוד כשנעמדנו למעלה בגינה, לחצתי לה את היד והיא הבינה שמבחינתי זהו, עוברים דירה."
לאישה לבית משפחת
גל, מתברר, זה לא היה כל כך פשוט. "הבית היה נראה נורא מבפנים," משחזרת צביה, "כמו מבצר צלבני. הכול היה חנוק והייתה איזו הנמכה מוזרה לתקרה וארבעה עמודים ענקיים. לא היה סלון ולא היה כלום. אמרתי לאלון - אני לא עוברת." אלא שאלון, שמחזיק בנוסף לכול גם בחוש טוב לשיפוץ, ראה מיד את הפוטנציאל הגלום במרחב הסתום שאליו נכנסו. "אמרתי לצביה, 'תשאירי את זה לי, אני רואה את הבית בראש ויודע מה יהיה פה.' למזלי, המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים זה כמה שהיא בוטחת בי. אגב, הדבר הכי חשוב בהיסטוריה של הבית הזה הוא שגרו בו הרב והרבנית הראשונים של האזור, וסיפור ההיכרות שלהם הוא סיפור אהבה ידוע, מתברר. הם עשו ביחד הכול, בול כמונו, כאילו הנשמה שלהם המשיכה לחיות אצלנו."
בחדר הילדיםצילום: אלי דסה
השניים מעידים כי החיבור לטבע חשוב להם מאוד, וכך מעבר לחלונות הגדולים הפונים לחצר המטופחת ויוצרים מעין טשטוש של הגבולות בין הפנים לחוץ, חשוב לאלון להדגיש את הייחוד של המבנה. "כששיפצנו את הבית ושברנו קירות, הופתעתי לגלות שקירות הבית בנויים מצדפים וחול ולא מלבנים, כפי שבונים היום. בשבילי זה היה מדהים: אני ילד ים, ולגלות שהבית שבחרתי בנוי כולו מחומרים שהגיעו מהחוף היה מדהים."
הסלון
עיצוב הבית הוא פרי שיתוף פעולה של אלון וצביה, שעושים את כל הרכישות לבית יחד. תוך כדי שיחה מתברר שלמרות שהסלון נראה מעולה, הוא בדרך לסיום הקריירה הקצרה שלו בבית משפחת גל. "הריהוט פה לא סופי, אנחנו הולכים לשנות בקרוב," מעיד אלון. "לפחות כל שנה אנחנו עושים שינוי משמעותי בבית - יש לנו רעיון, נדלקים עליו ומשנים. הסלון הזה חדש יחסית, אבל מבחינתנו הוא כבר היסטוריה."
פינת הישיבהצילום: אלי דסה
הסלון המדובר מורכב מהדום המשמש במקום שולחן ושתי ספות שאינן תואמות זו לזו, אך משתלבות יחד באופן נפלא, במה שיוצר מראה אקלקטי, אבל נקי ופתוח. הבחירה להחליף את שולחן הסלון בהדום היא לא רק בחירה מקורית שמוסיפה עניין רב לחדר, אלא גם כזו שמדגימה את תפיסת העולם של אלון. "אני מאמין בלפתור דברים בצורה יצירתית, לא לסבול מהם, לא להיות קורבן שלהם. אחד הדברים שראיתי שאני קורבן שלו זה כל הזמן לדאוג שהילדים לא יחטפו מכות מהפינות של השולחן בסלון. בסופו של דבר החלטתי לפתור את הבעיה בצורה יצירתית, ובמקום להגיד לילדים להיזהר כל הזמן, הלכתי וקניתי את ההדום הזה. זה פתרון עיצובי מגניב שגם שחרר אותי מהלחץ."
הסלוןצילום: אלי דסה
ההרמוניה העיצובית מופרעת בכל זאת בדמות כורסה גדולה ומגושמת, מהסוג שגם עושה מסאז' אם לוחצים על הכפתור הנכון. אל תדאגו, לאף אחד בבית אין אשליה שמדובר בפריט מעוצב. צביה מדגישה בבירור שהספה הזו שייכת לגבר לבית גל, ואלון מצדו מגייס את הקומדיה האהובה עליו כדי להסביר. "היה קטע ב'פרייז'ר' שאח שלו, ניילס, ישב בחנות עם כורסה כזו שעושה מסאז' והחליט שהוא חייב לקחת אותה הביתה. בתגובה לכך שפרייז'ר אומר לו שהספה לא תתאים לריהוט העתיק בבית, ניילס אומר: 'לא נורא, בשביל העבודה שהיא עושה אני אשכיר דירה ואתגנב לפגוש אותה שם. כמו מאהבת.' בקיצור, עם כל הכבוד לעיצוב, אם משהו נעים ונוח, לא תקנה אותו."?
עיצוב ותכנון הבית
נברשת קרסטלים מפוארת ''הקניה הכי מדהימה שעשינו לבית''צילום: אלי דסה
בית זה אופי, והאופי המיוחד של משפחת גל ניכר לא רק בעיצוב הנקי והפשוט, אלא גם באופן שבו הכול פרקטי מאוד. וכשלוקחים בחשבון שזה בית שחי בו זוג עם שלושה ילדים קטנים - הסדר המופתי מדהים עוד יותר. "אומרים שאי אפשר לשמור על בית מסודר עם ילדים קטנים, אבל אני חושב שאין שום קשר בין ילדים קטנים לבית מסודר," מסביר הקואוצ'ר ופוצח במונולוג.
"אני החלטתי שיהיה לי בית שנעים לי לחיות בו, כי אני מאוד אוהב אסתטיקה. אסתטיקה אצלי זה מתמטיקה. למשל, כשאני יושב מול מדבר או ים, הם מתמטיים ביופי שלהם. בטבע זה אף פעם לא בלגן, זה תמיד עיצוב נקי. הניקיון הזה הוא אמנות, וזו המהות של האסתטיקה בטבע. הבנתי שהנשמה שלי זקוקה לסדר הזה, וכדי שאני אחווה כאילו אני חי בטבע, אני צריך לשמור על החן של הטבע גם בבית שלי. כשאני נכנס למרחב כמו רוב הבתים שאנשים חיים בהם כשיש ילדים קטנים, כשהכול זרוק והפוך ומלוכלך ושבור וקרוע, יש בזה חוסר חן שנוגד את הטבע."
עיצוב המדרגותצילום: אלי דסה
ובכל זאת אני מקשה: הרי רוב הבתים שבהם גדלים ילדים לא מצליחים להישאר נקיים ומסודרים ללא רבב. האם זה לא קצת מדרך הטבע, שילדים הולכים יד ביד עם בלגן בבית? "ממש לא," משיב אלון, ומדגיש שאין שום קשר בין בלגן לילדים. "חוסר סדר," הוא אומר, "נובע מעצלות של אנשים, מחוסר תשומת לב ומוויתור. יכול להיות פה בלגן לא נורמלי - זה לא העניין. אבל אחרי שאני משכיב את הילדים לישון, אני יורד למטה ורבע שעה עושה סדר. אני מחנך את הילדים לסדר אחריהם, אבל גם אין לי בעיה לסדר בעצמי.
השמירה על הסדר בבית לא נובעת רק מחינוך, אלא בעיקר משפע של פתרונות פשוטים ואסתטיים למצבים יוצרי בלגן: לילדים יש אומנם חדר משחקים קטן ומקסים הנפתח ישירות אל החצר, אבל חלק מהצעצועים שלהם נמצאים בקופסת קש מקסימה העומדת לה על ארבעה גלגלים בפינת הסלון ומתחזה לקישוט תמים. "כשלילדים בא לשחק בסלון, הם מושכים את הקופסה לשטיח ותוך שנייה הכול פה הופך להיות בלגן. בסוף המשחק מחזירים את הכול לפריט העיצובי ומגלגלים אותו בחזרה למקום. אין דבר פשוט מזה."
יהלי ומורי בגינהצילום: אלי דסה
את כל הניירת וחשבונות הארנונה שומר הזוג בארון בתוך תיקייה פשוטה הנושאת בגאווה את הכתובת "תיקיית הבית." ליתר ביטחון אלון מנהל מעקב ובקרה על כל החשבונות. בחיים, כמו בעבודה, אלון מלמד שבית זה עסק, ואין ספק שמשק הבית שלו מנוהל בהתאם. אלא שמתברר שלמרות שכולנו מכירים את אלון כאיש שנכנס לאנשים לבית ומסדר להם את העניינים, מי שאחראי על הסדר בביתו שלו זו דווקא צביה. ונחשו מה - גם זה תואם את התורה שאלון מרביץ בכולנו דרך המסך, ולפיה כל חשבונות הבית מסודרים ומנוהלים על ידי אדם אחד - אלא שבבית הפרטי שלו, מדובר באשתו.