אם יש לבריאה מטרה סופית, למה היא לא הגיעה אליה מיד? תולדות הרוחניות האבולוציונית
חקירה מתמשכת בת 300 שנה של שלל הוגי דעות מגלה שהאבולוציה היתה מאז ומעולם תפישה רוחנית ביסודה. מלייבניץ, דרך שלינג ועד מאדאם בלבצקי
"האם יש לבריאה מטרה סופית? ואם כך, למה היא לא הגיעה אליה מיד? למה לא הוגשמה המטרה מההתחלה? לשאלות אלה יש רק תשובה אחת: כי אלוהים הוא חיים, ולא רק הוויה".
הפילוסוף פרידריך שלינג, 1809
צ'רלס דרווין לא המציא את רעיון האבולוציה. לאמתו של דבר, הוא עצמו הודה שהרעיון, בכללותו, יש היסטוריה ארוכה שאת תחילתה ניתן למצוא אצל אריסטו. ובניגוד לרושם הכללי שרוב המדענים כיום מנסים ליצור, האבולוציה לא הייתה תמיד תפישה מטריאליסטית. בגלגולו המודרני, ניתן למצוא את נביטתו של הרעיון הזה אצל גוטפריד ווילהלם לייבניץ, שראה את התהליך האבולוציוני כמעשה ידי האל.
הפילוסוף-מדען-עורך-דין-לשונאי-מתמטיקאי הגרמני הידוע לייבניץ, שהמציא גם את החשבון האינטגראלי ודיפרנציאלי (באופן עצמאי מניוטון) וגם את השיטה הבינארית (הבסיס לטכנולוגיית המחשב), היה אדם שהקדים את זמנו. בספרו "המקור המוחלט של הכול", שיצא לאור ב-1697 – שש שנים אחרי שהוא הביע בספרו "פרוטוגאה" את ההשערה שבמהלכה הממושך של ההיסטוריה של כדור הארץ "אפילו מיני בעלי החיים השתנו פעמים רבות", הצהיר לייבניץ כי "יש להכיר בהתגברות המצטברת של היופי והשלמות האוניברסאלית של עבודת האל, תהליך מתמשך ואינסופי של היקום ככלל, שמביא להתקדמותו למצב התפתחות גבוה יותר". למרות שהרעיון שיצירתו של האל מתפתחת ללא הרף ומתעלה לעבר שלמות כבר הובע למעלה משבעים שנים קודם לכן על ידי המיסטיקן הגרמני יקוב בוהם, לייבניץ היה הראשון שמיקם אותו בהקשר מדעי. ואין ספק שמבחינתו זה היה עדיין רעיון מקורי. "אני מחמיא לעצמי בחושבי שיש לי מושג כלשהו ביחס לאמיתות אילו", הוא כתב לחבר ב-1707, "אבל דורנו עדיין אינו מוכן לקבלן".
בעשרות השנים הבאות החלו מספר הולך וגדל של גדולי הפילוסופים באירופה להתחבר לכיוון האבולוציוני של לייבניץ. עליהם נמנו הוגי-דעות מבריקים כמו דידרו, מאופרטיוס, בופון ו-וולטר, שכתבו על נושא האבולוציה, אבל כתומכים מובהקים של עידן ההארה הם לא ראו לרוב צורך לשלב את אלוהים בהשערותיהם המדעיות. למעשה, כיוון שהאמינו בכוחה המשחרר של הרציונאליות לעקור מן היסוד את המיתולוגיות העתיקות ואת הדוגמאטיות הכנסייתית, רבים מהם שאפו להפריד באופן ברור בין מדע לרוחניות, בין הגיון לדת, והקצינו עוד יותר את החלוקה שהתחילה בהתנגשות בין גלילאו לבין מוסדות הכנסייה כמאתיים שנה קודם לכן. ההתייחסויות הרבות לרעיון האבולוציה במאה השמונה-עשרה היו, לפיכך, לרוב בעלות אופי נטורליסטי או מטריאליסטי מובהק.
רק ב-1799 לערך, כעשר שנים לאחר כיבוש הבסטיליה שהצית את המהפכה הצרפתית וקיבע את הצלחתה של ההארה הרציונאלית במחשבה המערבית, התגבשו סוף-סוף הגישות השונות האלה לרעיון האבולוציה לכדי מודל אחיד חדש של המציאות. גם הפעם היו אלה המעמקים הפוריים של הצייטגייסט הגרמני שהצמיחו מודל קוסמולוגי ומטפיזי חדש, מודל שאיחד מדע ורוחניות לתפיסה אחת – ממנה צמח חזון אבולוציוני שהשתרע מהאטומים הפשוטים ביותר של העבר הרחוק ועד לעתיד נעלה בו תשקף האנושות בשלמות את אחדותו של האלוהים.
בכל ערב בסתיו ובחורף של 1799, בעיר האוניברסיטאות הציורית יינה שבגרמניה, המה לפחות בית אחד, מואר בנרות, בקולותיהם הנלהבים של מספר גברים ונשים מיוחדים במינם. חבורה של אמנים, אינטלקטואלים ומדענים צעירים, שהתכנסו בביתו של מבקר הספרות המקומי ווילהלם שלגל ואשתו המבריקה קרולין, היו מעבירים שעות רבות מדי לילה בדיונים פילוסופיים-רוחניים כשהם שקועים בזרם בלתי-פוסק של רעיונות מקוריים ומאוד לא קונבנציונליים.
הם כינו את עצמם "רומנטיקנים": מהפכנים של הרוח האנושית שהיו נחושי החלטה להחדיר להט ושירה אל תוך נטייתה הגוברת של פילוסופיית ההארה למטריאליזם יבש. מוטרדים מנטייתו של השכל הרציונאלי לצמצם בגסות את מלוא הודם ותפארתם של החיים להפשטה מדעית מעופשת – לנתח את הטבע "לחלקים כמו גופה של מת", כפי שהתבטא אחד מתומכיהם הראשונים – הם שאפו לכוון את החברה המערבית לכיוון יותר הוליסטי ורוחני. אולי האדם שהגשים חלום זה יותר מכולם היה החבר הצעיר ביותר של המעגל הפנימי של הרומנטיקנים ביינה – ילד-הפלא והאידיאליסט המקסים פרידריך ווילהלם יוזף וון שלינג.
"הוא הזמין אותי להחליף עמו מכתבים", כתב המשורר נובליס לאחד מידידיו הרומנטיקנים לאחר שפגש בשלינג. "עוד היום אכתוב לו. אני מאוד מחבב אותו – יש בו נטייה אוניברסאלית אמיתית – עוצמה זוהרת – מנקודה אחת ועד לאינסוף". שבחים דומים ניתן היה לשמוע מכל מי שפגש בעילוי הפילוסופי, כולל המשורר והמדען המפורסם יוהן וולפגנג וון גתה. גתה, שפגש בשלינג לראשונה ב-1798, התרשם ממנו מייד ועד מהרה לקח את האיש הצעיר תחת חסותו רבת-ההשפעה. במרחב הנדיר של שכלו הרומנטי והרציונאלי לחלוטין של שלינג – שעוצב על ידי תורותיהם של בוהם ושל לייבניץ – התחיל להתרחש מיזוג מיוחד במינו בין המדע לבין הרוח.
שלינג פיתח את החשיבה האבולוציונית של המאה ה-18 ואת הפילוסופיה האידיאליסטית של פיכטה (תלמידו של עמנואל קאנט), והציע אלטרנטיבה למטריאליזם המאיים, ממנו כה חששו חבריו הרומנטיקנים: אידיאליזם רומנטי. כאנטי-תזה
"הרוח האוניברסאלית של הטבע מעצבת באופן הדרגתי את חומר הגלם. מחתיכות טחב, שבהם קשה לראות כל סימן של ארגון, ועד למבנה הנעלה ביותר, שנראה כאילו ניתץ את שלשלאות החומר, פועל דחף אחד ויחיד. הדחף פועל בהתאם לאידיאל אחד ויחיד של כוונה, ושואף קדימה אל האינסוף כדי לבטא את האב-טיפוס האחד והיחיד, דהיינו, את צורתה הטהורה של תודעתנו".
כלומר, יותר משישים שנה לפני שדרווין כבש את העולם המדעי בתיאוריה של אבולוציה ביולוגית באמצעות ברירה טבעית ו"שנוּת אקראית" (random variation), טענו כבר פרידריך שלינג וכמה מידידיו הקרובים ביותר (כולל מורו החדש גתה ובן כיתתו לשעבר, הפילוסוף גיאורג הֶגֶל), שהמציאות ככלל מתקדמת למקום כלשהו. הם ראו בטבע – ובאנושות – כוונה וכיוון שהלכו בקנה אחד עם דחף רוחני טהור, וההשלכות מרחיקות-הלכת של הרעיון הזה על התפישה הבסיסית ביותר של החיים ושל האלוהים לא נעלמו מעיניהם. באביב של שנת 1800, אולי אחרי לילה טיפוסי של דיון יצירתי בין חברי מעגל הרומנטיקנים, שלף שלינג את טיוטת הספר מערכת של אידיאליזם טרנסצנדנטלי, שהוא עסק בכתיבתו באותה עת. הוא רשם סיכום פשוט של התיאוריה האבולוציונית החדשה שלו: "ההיסטוריה בכללותה," הוא הסיק, "היא התגלות מתפתחת של המוחלט שחושפת את עצמה בהדרגה".
היה זה הניסוח הבהיר ביותר של חזון - של רוחניות אבולוציונית - שעתיד היה לזעזע את אמות הסיפים של הפילוסופיה ושל המיסטיקה בדורות הבאים.
הודות לסינתזה המהפכנית של האידיאליסטיים הגרמנים שלינג והֶגֶל, לא נאלצה עוד האנושות לראות עצמה כנסחפת חסרת-אונים במצב של חטא וסבל, כפי שטענה הכנסייה, לאחר ש"איבדה" את קרבת האל בעבר הקדום. כמו כן, אלוהים לא היה עוד בגדר שריד מיתולוגי של עידן חשוך יותר, כפי שמדענים רבים המשיכו לטעון. את מציאות האל ניתן היה כעת להבין כשוכן בצורתו המלאה ביותר בעתידנו המשותף – שעתידה להתגלות בעולם, בעומק ובבהירות הולכים וגדלים, עם התקדמות ההיסטוריה והתפתחות התודעה. "אלוהים לא נותר מאובן ומת", אמר הֶגֶל. "האבנים עצמן קוראות אל הרוח ומנסות להתעלות לעברה".
תובנה זו מהדהדת, כמעט מאתיים שנה מאוחר יותר, במשפט שכתב הפילוסוף האינטגראלי האמריקאי קן ווילבר: "בני אדם וסלעים הם באותה מידה רוח, אבל רק בני אדם יכולים להכיר בעובדה זו במודע, ובין הסלע והאדם משתרעת האבולוציה". ובתקופה שבין הֶגֶל ו-ווילבר שלטו בכיפה תומכים רבים של רוחניות אבולוציונית, הן במזרח והן במערב. החל בסופר והמרצה האמריקאי רלף וולדו אמרסון ועד למלומד והמדינאי ההודי סרבפלי רדהאקרישנן, מאיש החזון האנתרופוסופי האוסטרי רודולף שטיינר ועד לפילוסוף האנגלי אלפרד נורת' וויטהד, מספרם הגדל והולך של ה"אבולוציונים הרוחניים" התפרש על פני מגוון שטחים ושיטות, אבל החזון ההתפתחותי שהניע אותם היה במהותו אחד ויחיד.
מבין הוגי-הדעות של המאה העשרים, איש לא העמיק והרחיב את תפישת-העולם התיאולוגית הזו יותר מהפילוסוף-הקדוש ההודי שרי אורובינדו, מהפילוסוף והסופר הצרפתי הנרי ברגסון, ומחוקר-המאובנים והכומר הישועי הצרפתי פייר טייהר דה שרדן.
בערך באותו זמן שאורובינדו, במזרח, הצית להבות בנפשותיהם של הודים צעירים באמצעות חזון של חיים בעלי משמעות אבולוציונית, היו ברגסון וטייהר עסוקים במערב בניסיון לחלץ את התפישה הבסיסית של האבולוציה מהשלטון ההולך ומתחזק של המטריאליזם הדרוויניסטי. השניים פענחו במפורש את העדויות המדעיות המצטברות בדבר אבולוציה ביולוגית בהקשר של רוחניות קוסמית, בדומה לאידיאליסטים של המאה הקודמת. הם ניסו בכך לאחד שני תחומים שהפכו בהדרגה ליותר ויותר נבדלים זה מזה ואף מנוגדים זה לזה.
למשל, ספרו של ברגסון, "אבולוציה יצירתית", שפורסם ב-1907, הוקע ברבים על ידי ריאליסטים פילוסופיים כמו ברטרנד ראסל כמטשטש את הקווים המפרידים בין פיזיקה למטפיזיקה, וגורם בכך לטעויות מדעיות, כביכול. למרות זאת הפך הספר לרב-מכר פופולארי אצל קהל הקוראים הרחב, הודות לתפישתו המאוד מושכת של "העיקרון המנחה" שמאחורי האבולוציה, אותו זיהה ברגסון כתודעה. ולמרות שלכתביו הייתה השפעה מצומצמת יחסית על שכבת האינטליגנציה בזמן הוצאתם לאור – הם זכו להערכה מלאה רק בשנים מאוחרות יותר, כולל קבלת פרס נובל – הם הגיעו ברגע הנכון כדי לעזור ולחבר יחד את שפע הרעיונות האבולוציוניים שהעסיקו באותה עת הוגה דעות צרפתי אחר, כומר צעיר בשם האב טייהר דה שרדן.
כמו "אבולוציה יצירתית" של ברגסון, כך גם יצירת המופת של טייהר, "התופעה האנושית", ביססה את ההנחות האבולוציוניות שלה על ידע מדעי מקובל, אבל עשתה זאת מזווית בלתי רגילה: טייהר נותר נאמן לחלוטין לתובנות התיאולוגיות שסיפקה לו אמונתו הנוצרית העמוקה. למרות שהתיאוריות שלנו בנוגע לאבולוציה הקוסמית העתידית של התודעה לא הביאה לו אוהדים רבים בכנסיה הקתולית (שגינתה באופן רשמי את כתביו ואסרה עליו לפרסם כל מאמרים בנושא זה בעודו בחיים), הוא השפיע וממשיך להשפיע עמוקות על ליבותיהם ושכלם של הוגי-דעות אבולוציוניים רבים שפסעו בעקבותיו. תיאורטיקנים רבים מצאו ערך רב במיוחד בהתמקדותו של טייהר במשחק ההדדי בין אינדיבידואליות וקבוצתיות במהלך ההיסטוריה הקוסמית.
טייהר חזה את האפשרות שבני האדם, כמו המולקולות והחיידקים לפניהם, יחברו יום אחד ברמת אינטגרציה גבוהה יותר, או ב"סינתזת-על", של אחדות רוחנית ותודעה קולקטיבית - וייצרו מעין "מעטפת חשיבה" שתקיף את כדור הארץ. הוא כינה את המעטפת הזו "נואוספירה", שדה נפשי של אינטליגנציה משותפת שכבר התחיל לאיטו לחבוק את כדור הארץ, כשהוא מתעלה מעבר לגיאוספירה (של החומר הדומם) ולביוספירה (של החיים) וכולל אותן. טייהר ראה בעיני רוחו את נקודת השיא של האבולוציה, הן הקוסמית והן האנושית, כהתמזגות סופית של חומר ותודעה במה שהוא כינה "נקודת אומגה" – רעיון שסיפק השראה לעתידנים וסופרי מדע בדיוני רבים בחמישים השנים האחרונות.
זמן קצר לפני מותו ב-1955 סיכם טייהר את מחשבותיו ביחס לחייו ולעבודתו בפסקה הבאה, ובכך הוכיח שלמרות ההתנגדות האידיאולוגית העזה שבה נתקל, אמונתו בכוחה האבולוציוני של האלוהות לא התערערה עד סוף ימיו:
בתחילת המאה ה-21, ההבנה שהתהליך האבולוציוני מונע, בסופו של דבר, על ידי דחף רוחני, ממשיכה להתפשט, ומספר הולך וגדל של פילוסופים, מדענים ומיסטיקנים חוקרים את השלכותיה. לרבים זוהי פשוט פילוסופיה משכנעת, שמאחדת את הגילויים המדעיים והרוחניים טוב יותר מכל תיאוריה אחרת. אבל אחרים, כמו אורובינדו לפניהם, מתחילים להתבונן מעבר לדיון תיאורטי ולשאול: איך ייראו החיים האנושיים והתרבות האנושית אם נקבל באופן מלא את אמיתותה של השקפת העולם הזו? איזה עולם חדש יוכלו בני אדם ליצור, כשהם משוחררים מהדגמת המיתולוגיות של דתות העבר, מהעיוות המטריאליסטי של החשיבה המדעית המודרנית ומההתעסקות העצמית הנרקיסיסטית של התרבות הפוסט-מודרנית, אם יתאימו עצמם לנתיבו של יקום שמתפתח רוחנית?
העתיד, כמו תמיד, נותר בלתי נודע. אבל כפי שהֶגֶל הבטיח לנו לפני זמן כה רב: "אנחנו אכן יכולים לחבוק את הכול בעיקרון יחיד של התפתחות; מרגע שזה יתברר, כל השאר ינבע ויתקדם מעצמו".
רוחניות אבולוציונית בציר הזמן: פגישה עם חלוצי הרעיון המהפכני ביותר של הרוחניות המודרנית.
בוהם (Jakob Böhme), 1575–1624), סנדלר ומיסטיקן גרמני
גלגולו המודרני של רעיון האבולוציה עם בוהם, שחוויותיו הרוחניות גילו לו שאלוהים חותר ללא הרף לפתח עולם שלם ומושלם יותר ויותר.
לייבניץ (G.W. Leibniz, 1646–1716), מלומד ואיש אשכולות גרמני
גאוניותו המדעית והתיאולוגית של לייבניץ, שהמשיך מהמקום אליו הגיע בוהם, יצרו את התפישות הרחבות הראשונות של אבולוציה של המינים הביולוגיים, אותה ראה כתהליך שמונחה על ידי אלוהים.
קאנט (Immanuel Kant, 1724–1804), פילוסוף גרמני
קאנט, שלמד את כתביו של לייבניץ, חקר את הרעיון שחוקיו הפיזיים של אלוהים פועלים במטרה לעצב את העולם החומרי, "באמצעות אבולוציה טבעית, כדי שיהפוך לבעל מבנה מושלם יותר".
רובינט (J.B. Robinet, 1735–1820), פילוסוף צרפתי
למרות שזכה ללעג בשל אמונתו בבתולות-ים, רובינט היה בין הראשונים שחקרו את הרעיון שהאבולוציה מונעת על ידי אנרגיה או "כוח" רוחני.
גתה (Johann Wolfgang von Goethe, 1749–1832), מלומד גרמני
התיאוריה של התפתחות מבנה הצמח של גתה, שתפש את האבולוציה כתהליך רוחני, סיפקה השראה לפילוסוף פרידריך שלינג ולחוקר-הטבע צ'רלס דארווין.
פיכטה J.G. Fichte, 1762–1814)), פילוסוף גרמני
פיכטה, שהיה תלמיד ופרשן של קאנט, הציע שגם השכל הסובייקטיבי וגם הטבע האובייקטיבי הם ביטויים מתפתחים וברי-חלוף של תודעה טרנסנדנטלית.
שלינג F.W.J. Schelling), 1775–1854), פילוסוף גרמני
שלינג, שהיה תלמיד של פיכטה, מיזג את המיסטיקה של בוהם עם ההגיון של לייבניץ ויצר חזון מקורי של אבולוציה קוסמית, בה אלוהים נוכח באופן מלא בכל רמות ההוויה.
הֶגֶל G.W.F. Hegel), 1770–1831), פילוסוף גרמני
ידידו לשעבר של שלינג ויריבו למקצוע זכה לפרסום ברבים בזכות מאמריו המעמיקים על הרוח ככוח שמנחה את התפתחותה התרבותית של האנושות.
אוקן Lorenz Oken), 1779–1851), חוקר-טבע גרמני
התיאוריות המדעיות של אוקן, שהיה תלמיד של שלינג, פיתחו את הפילוסופיה של מורו, והציעו שדחף מיסטי מניע את השינויים האבולוציוניים של מיני בעלי החיים.
שופנהאוור Arthur Schopenhauer), 1788–1860), פילוסוף גרמני
שופנהאוור, שהיה עוד אחד מיריביו של הֶגֶל, חיבר מיסטיקה מהמזרח עם האידיאליזם של קאנט ויצר פילוסופיה שבה הדחף האבולוציוני, או "הרצון לחיות", הוא העיקרון הבסיסי של הקיום.
אמרסון Ralph Waldo Emerson), 1803–1882), סופר אמריקני
הטרנסנדנטליזם של אמרסון, שהושפע באופן עמוק מהאידיאליזם הגרמני, יצר סינתיזה בין התפישה של קארמה מהמזרח והתפישה של אבולוציה מהמערב.
וואלאס Alfred Russel Wallace), 1823–1913), חוקר-טבע אנגלי
ידוע שוואלאס פיתח בעצמו תיאוריה של ברירה טבעית בו-זמנית עם דארווין, אבל הוא היה סבור שלאבולוציה יש גם מימד רוחני.
בלבצקי Helena Blavatsky), 1831-1891), תיאוסופית אוקראינית
בלבצקי, מי שייסדה את החברה התיאוסופית, הייתה במידה רבה אחראית להופעתה מחדש של החשיבה המאגית ולהפצה של צורה איזוטרית של רוחניות אבולוציונית בסוף המאה התשע-עשרה.
בוק Richard M. Bucke), 1837–1902), פסיכיאטר קנדי
בעקבות חוויה של "תודעה קוסמית" שעבר, כתב בוק תיעוד מקיף של ההיסטוריה האבולוציונית ושל הפוטנציאל העתידי של הנפש האנושית.
ג'יימס William James), 1842–1910), פסיכולוג אמריקני
ג'יימס, שהיה אחד מבעלי-הסמכות בנוגע לחוויות מיסטיות בתקופה המודרנית, השתמש בפרספקטיבה אבולוציונית ביחס ללימוד הפסיכולוגיה והתפתחות התודעה.
ברגסון Henri Bergson), 1859–1941), פילוסוף צרפתי
התפישה של ברגסון ביחס ל"כוח החיים" שמאחורי התהליך האבולוציוני מילאה את כתביו המשובחים, שזיכו אותו בפרס נובל לספרות בשנת 1927.
רודולף שטיינר Rudolf Steiner), 1861–1925), מלומד אוסטרי
תורת האיזוטריה זכתה לפרסום מחודש הודות לעבודתו של שטיינר, שכתב על התפתחותה הרוחנית של האנושות מנקודת-מבט איזוטרית ואסטרולוגית.
אלפרד נורת' ווייטהד (Alfred North Whitehead, 1861–1947), מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי
"פילוסופיית התהליך" רבת-ההשפעה של וויטהד הגדירה מחדש את אלוהים כתהליך שאינו ניתן להפרדה מהתפתחות היקום החומרי.
סוואמי ויוקננדה (Swami Vivekananda, 1863–1902), מיסטיקן הודי
סוואמי ויוקננדה, הראשון שהביא את המיסטיקה ההינדית למערב, לא ראה כל חילוקי דעות בין התפישות המזרחיות של צמיחה רוחנית לבין תורת האבולוציה של דרווין.
שרי אורובינדו (Sri Aurobindo, 1872–1950), מיסטיקן-פילוסוף הודי
הוגה הדעות המואר הזה יצר סינטזה מקיפה של הפילוסופיה המזרחית עם המערבית והגדיר מחדש את התרגול הרוחני כמעורבות מודעת באבולוציה עצמה.
האם (The Mother, 1878–1973), מיסטיקאית צרפתייה
המיסטיקנית האבולוציונית ושותפתו הרוחנית של שרי אורובינדו, שהייתה ידועה בכינוי "האם", ראתה את האבולוציה כמובילה לשינוי בסיסי ברובד התאי, שיביא ליצירת מין אנושי חדש.
אליס ביילי (Alice Bailey, 1880–1949), ניאו-תיאוסוף אנגלי
כתביו של ביילי, שפיתח את הרעיונות של בלבצקי, שטיינר, והוגי-דעות אחרים של תורת הנסתר, הניחו את היסודות לרעיונות ניו-אייג'יים רבים ביחס לאבולוציה רוחנית.
פייר טייהר דה שרדן (Pierre Teilhard de Chardin, 1881–1955), כומר וחוקר מאובנים צרפתי
דה שרדן, שרעיונותיו ממשיכים להשפיע על הוגי-דעות חשובים כיום, איתגר דוגמטיות נוקשה גם במדע וגם בנצרות, באמצעות חזונו מלא-ההשראה על יעודה האבולוציוני של התודעה האנושית.
ג'וליאן הקסלי (Julian Huxley, 1887–1975), ביולוג אנגלי
ג'וליאן הקסלי, בן למשפחת הקסלי הידועה, תרם להתפשטות הרעיון שהאנושות היא המין הראשון (ככל שאנחנו יודעים) בו נעשה היקום המתפתח מודע לעצמו.
סרוופלי רדקרישנן (Sarvepalli Radhakrishnan, 1888–1975), נשיא הודו
מדינאי ומלומד זה הפיץ את הפילוסופיה של האידיאליזם הגרמני בשילוב עם המיסטיקה המזרחית, כחלק מחזון התפתחותי לאנושות.
הארד (Gerald Heard, 1889–1971), היסטוריון אנגלי
מחקריו של הארד על התפתחות התודעה האישית באמצעות כוונה ממוקדת, הובילו אותו להשערה בדבר הופעתו של "האדם בעל קפיצת-הדרך" - בני אדם ש"קפצו" אל מצב הוויה נעלה יותר.
רודהייר (Dane Rudhyar, 1895-1985), אסטרולוג צרפתי
רודהייר, ששלט בתחומים רבים, כולל מוזיקה ואסטרולוגיה, חזה שהאבולוציה תוביל להתעוררות גלובלית, אותה תיאר בספרו "הפלנטריזציה של התודעה", שיצא לאור ב-1970.
גבסר Jean Gebser), 1905–1973), תיאורטיקן תרבותי גרמני
עבודתו החלוצית של גבסר, שהשפיע רבות על תיאוריות ההתפתחות ה"אינטגרליות" של זמננו, התמקדה על האבולוציה של החברה האנושית, אותה הוא חילק לחמישה שלבים ברורים של תודעה.
יאנג (Arthur M. Young), 1905–1995), ממציא ופילוסוף אמריקני
אחרי שפיתח את ההליקופטר המסחרי הראשון, שכלו היצירתי של יאנג נסק אל תחום הקוסמולוגיה והמטפיזיקה ויצר תיאוריה אבולוציונית חדשה של התודעה.
הוגי דעות רבים ממשיכים כיום לתרום תובנות חשובות חדשות לשדה המתפתח הזה, וההיסטוריה של רוחניות אבולוציונית עדיין ממשיכה להיכתב...
המאמר פורסם במגזין?What is Enlightenmentמיסודו של המורה הרוחני אנדרו כהן
נא להמתין לטעינת התגובות
