ההנגאובר של השיכרון הרוחני
ברגעים של רוממות רוח אנחנו מגלים יכולות אנושיות עמוקות, מצבי תודעה גבוהים ועולמות חדשים. אבל אחר כך אנחנו תמיד חוזרים לכלא של השכל האישי והאגו הנפרד. אנדרו כהן חושב שהגיע הזמן ללכת עוד צעד וליצור פרספקטיבה מוארת שלא תלויה בחוויות רוחניות אקסטטיות
Richard Kelly , cc-by
בכל פעם שאני הוגה במסתורין של התודעה ובאופן שבו היא מתפתחת בתוכנו ובאמצעותנו, נקודה אחת חוזרת ולוכדת את תשומת ליבי: עד כמה קל לראות עתיד נפלא ברגעים שבהם אנחנו ערים רוחנית, כשהמוּדעות שלנו מוּארת - ועד כמה קשה לראות את הפלא הזה כשהמודעות שלנו אינה כזו.
ברגעים של רוממות-רוח, כאשר אנחנו חווים מצבי תודעה גבוהים, נפתחים בפנינו עולמות שלא יכולנו לראות קודם לכן. באורה של האקסטאזה הרוחנית מתגלות בפנינו במלוא הדרן יכולות אנושיות עמוקות ונישׂאות לזכות בתובנות חודרות, בתפישות עמוקות, באינטימיות מלאת אושר ובאהבה חובקת כל. במובנים רבים, זה דומה מאוד לחוויה של התאהבות. כשאנחנו מתאהבים, אנחנו מוצפים בגלים של רגשות חיבה כנוּעים שכוללים בתוכם חוויה של אמון ושל נכונות להיות חשופים ולא מוגנים. זו חוויה משכרת שמספקת אותנו רוחנית ושגורמת לנו לחוש שהחיים טובים וחיוביים. אך כשההתאהבות מגיעה לקיצה, קשר האמון מתפורר, האינטימיות נעלמת ועימה גם היכולת להיות חשופים ולא מוגנים. הרטט המופלא של אחדות נעלם כלעומת שבא ואנחנו מרגישים שוב לבדנו, לכודים בכלא של השכל האישי ושל האגו הנפרד שלנו.
זהו בדיוק המצב ברגעים של שכרון רוחני. כשאנחנו חווים מצבי תודעה שמעבר לאגו ומתחוורת לנו האחדות הרוחנית שלנו עם האחרים, אנחנו נכנסים לממד שונה שמתעלה מעבר לישן ולמוכר. ובעולם החדש הזה אנחנו מגלים אחדוּת, אינטימיוּת אקסטאטית, נינוחוּת משחררת ואחדוּת מחשבה שהופכים את הכול לאפשרי. אך כשהמצבים הגבוהים האלה מתפוגגים בסופו של דבר, ברוב המכריע של המקרים לא נותר זכר לתחושה המוחשית של אפשרויות בלתי מוגבלות.
בהארה החדשה, שאני מכנה אותה "הארה אבולוציונית", המטרה היא אבולוציה מודעת, בזמן אמת, הן של היחיד והן של החברה. הכוונה היא יצירה משותפת של מבנים חדשים בתודעה, בנפש ובתרבות. מדובר ביצירת העתיד מהפנים החוצה. התהליך הזה מתחיל תמיד בטרנספורמציה ברמה העמוקה ביותר של מי שאנחנו – טרנספורמציה שמתפשטת החוצה ונוגעת בעולם שמסביבנו במיידיות שלה ובעוצמה הקורנת ממנה.
אנחנו כבר נהיה שם
בשלבים המוקדמים של התפתחותנו הרוחנית אנחנו תלויים בחוויה של המצבים המשכרים האלה כדי שנהייה מסוגלים לראות, לחוש ולדעת שהפוטנציאלים הגבוהים האלה אכן קיימים. האושר והאקסטאזה של המצבים האלה שוברים באופן זמני את הכבלים העבותים של העידן הפוסט-מודרני, שלרוב אף איננו מודעים אליהם: ניהיליזם, ציניות, נרקיסיזם וחומרנות. המצבים הללו משחררים את מוּדעותנו ומאפשרים לה להתרחב לכל עבר ולחבוק לא רק את הגבולות החיצוניים של הגוף הגדול שלנו - הקוֹסמוס כולו - אלא גם את הליבה הפנימית ביותר של הגוף הזה. כשאנחנו חולקים את הבהירוּת הקיומית והמשחררת הזו עם אחרים, מתגלה פרספקטיבה מוארת. יחדיו אנחנו יכולים לראות, לחוש, לתפוס ישירות ולקלוט באופן אינטואיטיבי עתיד נפלא שאנחנו יכולים ליצור כאן ועכשיו, ברגע זה – לא כאידיאל מרוחק אלא כפוטנציאל ששואג את נוכחותו ומיידיותו.
אנדרו כהן
לאתר הישראלי של אנדרו כהן
נא להמתין לטעינת התגובות
