להתעורר לאבולוציה: הנתיב הרוחני למחפש הפוסט-מודרני
מי או מה התחיל את כל זה? איזו אנרגיה או אינטליגנציה בחרה לבצע את הקפיצה המופלאה הראשונה מחוסר צורה לצורה? אנדרו כהן קורא לדחף האבולוציוני הזה 'אלוהים'
לאלה מאיתנו שעיניהם מכוונות לעתיד ושיש להם עניין בתחום הרוחני, לעתים קרובות קשה למצוא נתיב רוחני או תרגול רוחני שמדברים אליהם באמת. אני מתכוון לכך שקשה למצוא נתיב רוחני שמתאים לזמננו – שאינו מחייב אותנו לאמץ אמונות עתיקות שאינן בהכרח רלוונטיות לימינו. לכן אני מאמין שעלינו ליצור הֶקשר חדש להתפתחות הרוחנית האישית והקולקטיבית שלנו, שמתאים לתנאי החיים שלנו במאה ה-21. למחפש החדש, המחפש הפוסט-מודרני, יש אמנם בעיה מיוחדת במינה, אבל קשה לחשוב על בעיה מרגשת יותר, כי היא רוויה כל כך בפוטנציאל יצירתי. כשאני אומר "מחפש" אני מתכוון לאדם בעל זיקה רוחנית שמודע למה שאני מכנה "הדחף האבולוציוני" אבל שהשיל מעליו את הגישות המסורתיות, כי הוא לא מוצא שיש ביכולתן לענות על הצרכים הפסיכולוגיים, הפילוסופיים והרוחניים בני זמננו. אני מדבר על אנשים בחוד החנית שרוצים להשתתף ביצירת מהפכה בתודעה ובתרבות, מהפכה שתוכל ליצור מבנים דינמיים חדשים שמאפשרים את הופעתו של עתיד חדש. אני מאמין שעל מהפכה כזו להתבסס על התגלית המדעית, ההיסטורית, התרבותית והרוחנית החשובה ביותר של שלוש מאות השנה האחרונות: תגלית האבולוציה.
וזאת למה? כי כשאנחנו חושבים מה פירוש ליצור דפוסים חדשים להתפתחות רוחנית של יחידים ושל קבוצות, עלינו לזכור עובדה חשובה: עד לעת האחרונה בהיסטוריה האנושית לא ידענו שאנחנו חלק מתהליך אבולוציוני, שהייתה לו נקודת התחלה מסויימת בזמן ושהוא מתקדם בכיוון מסוים. רבים מאיתנו נוטים לשכוח שרק במאה העשרים גילינו את מה שמכונה "זמן עמוק" – הטווח הבלתי-נתפש של ארבעה-עשר מיליארד שנים שעברו מאז שהיקום בקע והתחיל להתהוות.
אין לי ספק שהתהליך האבולוציוני – מהמפץ הגדול ועד לזמננו אנו – אינו אירוע אקראי וחסר מובן. אם אנחנו עומדים ומביטים היטב ולעומק על הגודל העצום של התהליך הזה, החל מהתחלתו הקדומה ביותר, ניתן לראות כיווניות שאי אפשר להתכחש לה; אם מותר לי להעיז ולומר, ניתן אף לראות כוונה בהתפתחות מלאת-ההוד שלו. אך מי, או מה, התחיל את התהליך הזה? איזו אנרגיה או אינטליגנציה בחרה לבצע את הקפיצה המופלאה הראשונה מחוסר צורה לצורה, מלא-כלום מוחלט לאנרגיה, לאור, לחומר, לתודעה וליכולת למוּדעות עצמית? מהלך נועז כזה, קפיצה פתאומית כזו מלא-כלום להתחלה של הכול, יכולה הייתה להתבצע רק על-ידי כוח כמו-אלוהי. את הדחף הזה, את הדחף האבולוציוני הזה, אני מכנה 'אלוהים'. הדחף הזה אינו שונה מהחלק החשוב ביותר של כל אחד מאתנו, שהוא הדחף הפנימי שלנו, המיוחד לבני האדם – הדחף ליצור ולחדש. חשוב מכל: זהו גם הדחף שלנו להתפתח באופן מודע.
לכל אורך מסע ההתהוות מאיר העיניים ועוצר הנשימה הזה, שממשיך להתגלות ולהתפתח מאז שהחל תהליך הזמן, היינו נוכחים כאן, בצורות שונות, בתור הדחף הזה. היינו יחד כשצפיפות אינסופית בקעה מלא-כלום מוחלט ברגע שהיקום נוצר. היינו יחד כשהאטומים, שמהווים את הבסיס לכל צורות החומר, נוצרו כמה מאות אלפי שנים אחר כך. היינו שם כשהאטומים האלה חברו ויצרו ענני גז, שהפכו להיות כוכבים, שחברו יחדיו כגלקסיות, שכל אחת מהן יצרה, בסופו של דבר, מיליארדי מערכות שמש מלאות בכוכבי לכת סלעיים, כמו כדור הארץ הנפלא שלנו, שכולם נוצרו משרידיהם של דורות רבים של כוכבים מתים.
היינו כאן כשהמיקרואורגניזם החד-תאי הראשון בקע מהמרק הקדמוני ולכל אורך הפריחה האיטית של החיים, על כל צורותיהם המגוונות. היינו כאן גם כשהדינוזאורים ניצבו בראש שרשרת המזון ללא כל יריבים וגם כאשר הם נכחדו. כשההומינידים הראשונים צעדו במרחבי הסוואנה האפריקנית, המשיך הדחף הזה, שהוא מי שאנחנו, להדריך כל אחד מהצעדים האבולוציוניים. ומאז שאבותינו הופיעו על במת החיים לפני כמאתיים-אלף שנים, הדריך הדחף הזה את המארג המתפתח העצום של התפתחות תרבותית, שמביא אותנו לרגע הנוכחי.
לכל אורך התהליך הזה, מתחילת הזמן ועד לקצה האופק של העתיד, אנחנו נמצאים בכל נקודה ונקודה כאנרגיה/אינטליגנציה שמניעה את האבולוציה הקוסמית, הפלנטארית, הביוספרית, האנושית והתרבותית. למה אני מתכוון?
וההתעוררות הזו אינה רק הערכה שכלית גדלה והולכת של ההתפתחות הפלאית של היקום, שכולנו חלק ממנו. אני מדבר על החוויה, ברמת התודעה, של נוכחותה של הכיווניות הזו, של המשיכה המורגשת הזו לעבר העתיד. אני משוכנע שהקפיצה העצומה, שאלה מאיתנו המצויים בחוד החנית צריכים לבצע, היא המעבר העדין והקריטי מהכרה אינטלקטואלית ופילוסופית בלבד, בכך שהיקום והתרבות שלנו מתפתחים, אל חוויה ישירה, מורגשת וחיה של האנרגיה/אינטליגנציה שמניעה את התהליך כולו, הרוטטת בליבנו ובשכלנו. זה הגיוני שבימינו, נתיב רוחני שיאפשר לנו ליצור את העתיד צריך להיות מבוסס על חוויה ישירה כזו. התובנה הזו, שבכל רמות ההוויה שלנו אנחנו תוצרים של הזמן ושל תהליך היצירה, אכן מרגשת ביותר. אך כשאנחנו מתחילים לחוות באופן ישיר שאנחנו באמת אחד עם שכלו של אלוהים – אחד עם הדחף האבולוציוני המקורי שבחר לבצע את קפיצת הדרך הנצחית מהוויה להתהוות לפני ארבעה עשר מיליארד שנים – זו חוויה מאירה, פשוטו כמשמעו: חוויה שמביאה להארה.
לאתר של אנדרו כהן בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
