הזוהר הצפוני: לאגום - מאז ולתמיד
לירן לוטקר, כתב מעריב בשטוקהולם בירת שבדיה, בטור חדש על החיים בצפון הרחוק של אירופה. איך מסתדר ישראלי שגדל על ברכי ההישגיות עם הרצון השבדי להשיג "בדיוק כמה שצריך"?
חובבי כלי הרכב יוסיפו גם את וולבו, סאאב וסקניה. המהדרין יציינו את פרס נובל, תנאים סוציאליים מופלגים, שקט, שלווה ושלום כמעט נצחי וכמובן, איך לא, אנטי-ישראליות או אנטישמיות ושאר ירקות.
נוף שבדי צילום: לירן לוטקר
יותר מחמש שנים אחרי שמצאתי את עצמי בחלקה הצפוני של אירופה, נראה שהגיע הזמן להראות את הצדדים הפחות מוכרים של המדינה בה השמש מקבלת דו"חות ממשטרת התנועה על המהירות שבה היא נעלמת מהשמיים בדצמבר.
הממלכה בה הסיכוי לאכול המבורגר עשוי מבשר אייל צפון גדול בעשות מונים מהסיכוי למצוא חומוס סביר. במקום בו נילס הולגרסון, גיבור הילדות של (כמעט) כל ילד וילדה ישראלים שגדלו על ברכי ערוץ 1 בשנות השמונים, עשה את הופעת הבכורה שלו.
ומה באמת אפשר לספר על הארץ הזו? שיש בה אגם לכל 900 תושבים? שמספר אזרחיה משתווה למספר אזרחי ישראל כולל תושבי יש"ע, אך שטחה גדול פי 25? שמכאן באו מהפכות אינטרנט כקאזה וסקייפ?
כל זה נכון ועובדות טריוויה שכאלה יש המון. על כמה מאלו ואחרים ייכתב בטורים הבאים, אך אני חושב שהדבר החשוב ביותר לפתוח איתו את הטור הוא במילה אחת ויחידה - לאגום (Lagom).
בדיוק בכמות הנכונה
ההגדרה המילונית של לאגום פשוטה למדי - "בדיוק בכמות הנכונה" או "מספיק". עם זאת, המילה הקטנה הזו מהווה למעשה את הבסיס התרבותי החשוב ביותר של השבדי הממוצע.
מרקם החיים השבדי כולו מבוסס על "מספיק". השאיפה הקיימת בתוכנו כישראלים (או כמערביים, או כאוהבי התרבות האמריקאית, או כקפיטליסטים, אתם יכולים לבחור את המינוח המתאים לכם) ל"הכי גדול", "הכי טוב", "הכי מהיר", פשוט לא קיימת בבסיס התרבות של שבדיה המודרנית.
ההסתפקות ב"בדיוק כמה שצריך", מעין גרסה מתונה של הקומוניזם הסובייטי, רק בלי הגולאגים והקולחוזים.
איפה זה מתבטא? בכל מקום. בכמות האוכל המוגשת לשולחן בארוחת הערב, בישיבות הצוות בעבודה, בדגם המכונית שהשכן שלך קנה. לישראלים קשה להבין את המונח במלואו. אצלנו הרי קיימת השאיפה הכה חזקה להצליח, לעלות, להראות לכולם כמה אנחנו יותר טובים, חזקים, עשירים ומהירים, איך אנחנו הצלחנו לקבל, לעשות, להביא או לקחת יותר מכל אחד אחר.
כאשר זהו אחד מהמניעים החזקים ביותר בחיי היום יום, קשה להבין כיצד אדם יכול פשוט "להסתפק" במה שיש, כי זה מה שהוא צריך, ותו לא. מדהים לראות כיצד העיקרון המנחה בהתנהגות השבדים הוא הרצון לא להתבלט מעל או מתחת לאחרים.
לירן לוטקר צילום: לירן לוטקר
כמובן שיש יוצאי דופן, ותרבות ה"הרבה ועכשיו" חילחלה גם אל הצפון הרחוק. אפשר לראות מכוניות יוקרה ברחוב, ואנשים בהחלט למדו שאפשר לרצות ולטפס לראש הפירמידה, אבל בגדול, שולט הלאגום בכיפה ללא עוררין.
שורשי ה"לאגום" נעוצים בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. באותה עת, שבדיה היתה מהעניות שבמדינות אירופה, עם רמת תיעוש כמעט אפסית, עוני, רעב והגירה המונית, בעיקר לארצות הברית.
המחסור הרב הביא להקמת השלטון הסוציאליסטי המודרני הראשון במערב. שלטון סוציאליסטי שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה. הוסיפו לכך את העובדה ששבדיה היא מדינה נוצרית פרוטסנטית -זרם נצרות שרואה את עקרון ה"עבוד והתפתח כמה שיותר, אך הסתפק במועט" כצורת חשיבה מרכזית והרי לכם תרבות שלמה המבוססת על הרצון לתרום ולעזור לחברה, תוך הסתפקות במה שצריך.
כישראלי, היה לי קשה מאוד עם תרבות ה"לאגום". אני מניח שלעולם לא אוכל או ארצה לשנות את הרצון החזק להשגיות והצלחה, אבל למדתי, גם בזכות טעויות לא מעטות, לעשות זאת בצורה שלא פוגעת בעקרון הכה מקודש לחברה בשבדיה. ברגע שהבנתי כיצד לעשות זאת, דרכי להטמעות בחברה השבדית החלה להיפתח.
שבדית למתחילים: מילון קטן ושימושי
היי! (Hej!) - ברכה שבדית מקובלת, מקביל ל"היי" האנגלי. בה לעיתים קרובות כצמד מילים Hej hej ומקובל לחלוטין כפתיחה
היי דו! (Hej Då!) – להתראות, התרגום המילולי הוא "להתראות אז".
נא להמתין לטעינת התגובות
