הזוהר הצפוני: עלייתה, נפילתה ועלייתה של ספינת הדגל השבדית
לירן לוטקר מביא את סיפורה של ספינת הדגל של הצי השבדי במאה ה-17, שטבעה ונשכחה למשך מאות שנים, וחזרה בגדול כאחת האטרקציות המוזיאוניות החשובות במדינה. סיפור מצחיק עצוב של שגעון גדלות מלכותי
מוזיאון הוואזה (Vasamuséet) מתרכז כל כולו בספינה, שהיתה ספינת הדגל של צי שבדיה והפכה לתלולית נשכחת בקרקעית הים, רק כדי להפוך מאות שנים מאוחר יותר לפריט חובה בסיור התרבותי של כל מי שבא לבקר בשטוקהולם בפעם הראשונה.

אבל, אנו מקדימים את המאוחר. הכל התחיל בתחילת המאה ה-17. במלחמת שלושים השנים נלחמו שבדיה ובנות בריתה במדינות אירופיות אויבות. זה היא תור הזהב של ממלכת שבדיה כמעצמה איזורית. הצי השבדי שלט ביד רמה בימים הצפוניים של אירופה והים הבלטי, הוא ים פנימי בממלכת שבדיה המורחבת. מלך שבדיה, גוסטב אדולף, משל ביד ברזל בממלכתו הנרחבת, והיה עסוק עד מעל הראש במלחמה נגד בן דודו, מלך פולין, על השליטה במדינה.
גוסטב אדולף החליט כי הצי השבדי זקוק לספינה חדשה, לא סתם ספינה, כי אם ספינת דגל מרשימה יותר מכל ספינה שקדמה לה. הספינה, שתוכננה על ידי בוני ספינות הולנדים ידועים מאותה תקופה, היתה בעלת רוב הדר ופאר, כזו שהראתה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי שבדיה היא מעצמה איזורית.
בניית הספינה המפוארת התחילה במספנות שמחוץ לשטוקהולם, כמויות אדירות של עץ וברזל מובאות למקום והורכבו בעבודת יד. הכל התנהל על מי מנוחות, עד שיום אחד הודיע המלך למתכנן הספינות כי הוא רוצה להפוך את הספינה למרשימה ומאיימת עוד יותר, וזאת על ידי הוספת סיפון תותחים נוסף.
במה שהיום ידוע כאחד המקרים המתועדים הראשונים בהיסטוריה של תרבות ה"סמוך", החליט מתכנן הספינה להיענות לבקשה, וזאת למרות שחישוביו הראו בבירור כי הוספת הסיפון הנוסף תערער מאד את יציבות הספינה.
הספינה נבנתה עם סיפון התותחים הנוסף, אך ללא כל שינוי משמעותי במבנה הספינה עצמו. לבסוף, בשנת 1627, עמדה הספינה מוכנה להשקה, צבועה בצבעים עזים עד מזעזעים, עד שלרגע נדמה כאילו פניה מועדות לפסטיבל וודסטוק ולא למלחמה. בנייתה היתה כה יקרה, שקופת אוצר הממלכה התרוקנה לחלוטין, מה שהביא למשבר כלכלי חמור, ממנו לקח לשבדיה מספר שנים להתאושש.
מלך שבדיה הספיק בינתיים לחזור לפולין ולתחביב האהוב עליו, מלחמה, וציפה בקוצר רוח לספינת הדגל החדשה שלו, שהיתה אמורה להגיע לאסוף אותו ברוב פאר והדר למסע ההשקה, בתצוגת הכוח האולטימטיבית של המעצמה הצפונית.
באותו הזמן התאספו בשטוקהולם כל מאות האנשים שעמלו על בניית הספינה ואלפים מתושבי העיר, בכדי לחזות בפלא הצף שט אל האופק. מאורע השקת הספינה היה כה חגיגי, עד
הכל התנהל כשורה במשך מספר דקות, עד שרוח צידית קלה גרמה לנטייה קלה בספינה, שהפכה במהרה לנטייה חמורה. מים החלו להיכנס דרך צוהרי התותחים הפתוחים, והספינה שקעה תוך דקות אחדות אל קרקעית המפרץ מחוץ לנמל, אל מול עיניהם הנדהמות של אלפי צופים משתאים.
המלך הנזעם דרש להקים ועדת חקירה, שהגיעה למסקנה המפתיעה כי האשם העיקרי בפיאסקו הוא המלך עצמו, בכך שדרש סיפון תותחים נוסף. מהנדס הספינה, שהואשם גם הוא, מת בנסיבות טבעיות לפני מאורע ההשקה, מה שחסך ממנו כנראה מוות בנסיבות פחות סימפטיות. העובדה שהאשם העיקרי בבעיה היה המלך גרמה לכך שמסקנות החקירה נקברו והספינה השקועה נשכחה מלב במשך מאות שנים.
שובה של הספינה
הוואזה, כמו ספינות אחרות שטבעו במהלך הדורות בים, נשתמרה בצורה מושלמת בקרקעית המפרץ, קילומטרים ספורים מלב שטוקהולם, הודות למליחות הנמוכה והטמפרטורות הקרות יחסית של הים הבלטי, שמנעו קיומן של תולעי העץ המחסלות את ספינות העץ הטבועות בדרך כלל.
333 שנים בדיוק לאחר טביעתה, שנים לאחר שנשכחה לחלוטין, נמצאה הספינה כמעט במקרה בשנת 1956 על ידי ארכיאולוג חובב בשם אנדרס פראנזן. לאחר שהוכח שאכן מדובר בוואזה, היא נחשפה והוצאה מהקרקעית הבוצית במבצע הנדסי מסובך. משם הועברה הספינה לחוף, שם שופצה במשך מספר שנים על ידי מומחים מכל העולם, ולאחר מכן הועברה למקום משכנה הקבוע, בו נמצא כיום המוזיאון.
ספינת הדגל שמעולם לא זכתה להפליג היא אחת האטרקציות המוזיאוניות הייחודיות והמרשימות ביותר שיש לשטוקהולם להציע. מעבר לספינה הענקית, אפשר לצפות במוזיאון ולהתרשם מהחיים באירופה בתחילת המאה ה-17, בזכות אלפי הפריטים שנמצאו בתוך הספינה לאחר שנמשתה, כמו גם מסרטים ושיחזורים של החיים מסביב ובתוך הספינה.
את המוזיאון, הנמצא על האי בו נמצא גם הפארק הגדול של שטוקהולם, Djurgården, קל לזהות בזכות שלושת התרנים המתנוססים מעליו, המהווים תזכורת לגובהם המקורי והעצום של התרנים המקוריים בספינה.
שיעור השבדית השבועי:
Kung – מלך
Biljett – (מבוטא Bilyet) – כרטיס
Vuxen – מבוגר
Barn – ילד/ים