דרושה: בדיקת מציאות
הגיע הזמן שתודו בפני עצמכם שנשארתם בקשר לא בריא רק כי חששתם משינויים. יועצת הדייטינג שלנו מסבירה
למרות שלא איכפת להן מה חושבים עליהן, כך הן מצהירות, הן נצמדות למותגים למען התדמית. זאת, למרות שלא ברור מיהו השופט של אותה תדמית. למעשה, זהו מעין משחק מטקות דמיוני עם ציבור שלא קיים. הרי במקרים רבים מי שלובשת פראדה מכירה את הבחור שיודע איפה נופלים דברים מהמשאית של פראדה, או ממשכנת את נשמתה בשביל חתימת המותג.
ככה זה עובד גם בכל מה שקשור למערכות יחסים. במקרים רבים יוצא לי לפגוש, למשל, בחורות שנמצאות בקשר מחורבן. הבחור שמולן מאמלל אותן, גורם להן להתעסק עם הקשר ועם איך שהוא מרגיש הרבה יותר מדי, שולט עליהן, לא נותן להן תחושה של אהבה תומכת ומלאה אלא מנצל כל הזדמנות כדי לעקוץ, להתרחק, או להיעלב. הן, לעומת זאת, נותרות בשלהן: אנחנו מאושרים, איך כיף לנו, הוא מדהים אליי, הוא פשוט נורא מפחד לאבד אותי.
ובאיזשהו מקום אני נורא יכולה להבין את זה. הרי אחת הסיבות שאנחנו מחרבנים לעצמנו את החיים היא כי זה המהלך שמרגיש הכי מוכר. ומה שמוכר לנו, מראים המחקרים, מתפרש בעינינו כיפה יותר, מושך יותר, נעים יותר, בטוח יותר וכו'.
למה? כי אבולוציונית, היה הרבה יותר בטוח לאבותינו לבחור שוב בדרך שמישהו אחר כבר בחר בה בעבר. דרך חדשה היתה פריבילגיה ששמורה למי שהיה אמיץ או טיפש במיוחד. היה דרוש אומץ רב כדי לעשות משהו שאף בן שבט עדיין לא עשה, או טיפשות גדולה במיוחד בשביל לא לזהות שאולי מדובר במהלך לא משתלם. כך שברור לגמרי למה אנחנו נדבקים בעצם לדפוסים שאנחנו מכירים: כי השינוי מעורר בנו חרדות פנימיות, קמאיות - לעתים חזקות יותר מההיגיון הבריא שלנו.
וכך קורה, שלמנגנון המצוין הזה ששומר עלינו, יש פוטנציאל הרסני להשתבש מעט. במצב זה, השינוי נתפש כמאיים יותר מאשר המצב הקיים - גם אם הוא לא נעים או אפילו רע. נשים מוכות, למשל, שנשארות כי לפחות את היחס המשפיל הן כבר מכירות.
או בנות לנשים מוכות, שלכאורה היו צריכות לזהות סיטואציות שיש בהן פוטנציאל לאלימות מקילומטרים ולהיזהר יפה יפה - איכשהו מוצאות את עצמן במעגל הזה (וכן, הערכה עצמית קשורה לזה מאוד), רק כי באיזשהו מקום מאוד ראשוני הם מזהות את המצב כ"מוכר" ולכן,"בסדר".
ואז קורה הנורא מכל: אנחנו ממשיכים לאמלל את עצמנו, ולהשתדל שהאומללות לא תזלוג למודעות שלנו. הבעיה היא שאי אפשר לעבוד על תת-המודע. אז אנחנו מתחילים לעשות דברים שהם לכאורה לא בשליטתנו, אבל הם יוצרים עבורנו בריחה מסוימת - לחלות, להשמין, להתמכר לטלנובלות או לריבים מכוערים. ברמה המודעת אנחנו לגמרי מנסים לא לתרגם את האירועים לתובנות לגבי הרצונות האמיתיים שלנו והקריאה הנואשת שלנו לעזרה.
כך למשל, קורה אצל יהודית, בחורה צעירה, בת 28. בניגוד גמור לרובנו, היא חרדית מירושלים. מה שאומר שהיא נשואה כבר שמונה שנים, ויש לה ארבעה ילדים בהפרשים זעומים אחד מהשני. גם עכשיו היא היתה בהריון, אלא שהוא לא התפתח. היא כתבה לי כי היא הרגישה שהיא בבעיה אמיתית: היא התאהבה בבעל של חברה טובה.
זה כבר נמשך קצת יותר מחודש, והוא כל מה שהיא יכולה לחשוב עליו. הילדים, הבית, וכמובן בעלה נדחקו לקרן זווית, וכל מה שמחייה אותה זה הבעל של אותה חברה. היא והחברה חברות שנים, וכל כמה זמן הם עושים שבת זה אצל זה. מעולם לא שמה לב במיוחד לבעל של אותה חברה, אבל יצא לה להכיר אותו יחסית די טוב לאורך השנים, ולחוש חיבה כללית כלפיו.
אבל לפני חודש, כשכל הגברים הלכו לבית הכנסת והוא נשאר חולה בבית, איתה ועם אשתו שטרחו לקראת השבת, ואשתו בדיוק קפצה לשכנה שילדה להביא לה סיר מרק. הוא ניצל את הזמן בכדי להתוודות בפניה על אהבתו היוקדת אליה. והיא, לא מאמינה להתנהגותה ודבריה, נפלה אל זרועותיו, ומאז הם לא נפרדים. לא, הם עדיין לא שכבו אבל זה ממש לא רחוק מזה.
בהתחלה זה נשמע כמו עוד סיפור זימה של דוסים, אבל מבט נוקב יותר מחייב אותנו לשאול מה באמת קורה פה. ואני רואה כאן לא רק סיפור אהבה, אלא הקשר כללי. לא מדובר כאן בניאוף רגיל, אלא ניאוף בחברה הדתית, שזו קריאת תגר משמעותית ביותר. ולא סתם בין אישה נשואה לגבר נשוי, אלא מדובר כאן במצב שבו חומדים משהו השייך לרע - בן זוגה של חברה קרובה.
אז נכון שלפעמים סיגר הוא רק סיגר, אבל ברור שגם כאן, רואים את הצורך לקרוא תיגר על המצב הקיים. ואכן, יהודית הסכימה שהיא מתלבטת לגבי מקומה בחברה החרדית כבר זמן מה. היא ציינה כי היא יודעת איזה מחיר תשלם אם תעזוב את הקהילה ואפילו לא מדמיינת איך זה יהיה לקום ולעשות את הצעד.
אז מה היא עושה? מסתכנת בניאוף, ובכך שיגלו אותה. ואז יעיפו אותה מהקהילה. ואז יקרה בדיוק מה שהיא רצתה שיקרה. עם יותר נפגעים, עם יותר קלון, אבל החופש הוא חופש.
ככה שבפעם הבאה שיוצא לכם להרגיש שאתם מדברים בשני קולות, בקול פנימי ובקול חיצוני, אל תשתיקו את הקול הפנימי. אל תפחדו ממנו. תקשיבו למה שיש לו להגיד, ותמנעו מעצמכם הרבה בזבוז משאבים נפשיים ועוגמת נפש לכם ולסובבים אתכם.
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
