מה קשור?
גם אם הבטיחו לכם לשמור על קשר בזמן הפרידה, עד שלא תבינו ששמו אתכם על אש קטנה לא תצליחו לעבור הלאה. יועצת הדייטינג שלנו מסבירה
נחזור להתחלה. כולם מכירים את המצב הבא: שני אנשים מתחילים לצאת והכול הולך טוב. פתאום מתחילות צליעות קטנות. לפעמים הצדדים אפילו מעלימים עין בתקווה שמדובר ב"תקופה", ואז מגיע הבלתי נמנע: מישהו מעוניין לסיים את הקשר.
לא משנה כמה זמן הקשר נמשך, תמיד יהיו אנשים שקשה להם לסיים קשרים. וזאת, משתי סיבות: אחת, קשה להם עם זה שיחשבו שהם לא היו בסדר, או לא נחמדים. והשנייה - קשה להם להגיע להחלטה שאין ממנה חזרה.
על פי רוב, מדובר דווקא בדפוס גברי, אם כי גם נשים לוקות בו. ואז מה שקורה זה שברור להם מאוד שהם לא מתכוונים להיות בתוך הקשר. על זה אין להם כוונה לשאת ולתת. אבל בתכליס, על כל השאר כן.
ואז, כשהם מעלים את עניין סיום הקשר, הם יודעים שהם היו מאוד רוצים שמי שנמצאת מולם תגיד להם - "אתה יודע מה, לא נורא. זה מה שאתה מרגיש עכשיו, אבל אני יודעת שנועדנו להיות יחד. ולכן אני אשב כאן ואמתין לך לא משנה כמה, עד שתחליט שאתה חוזר אליי".
והצורך לשמוע את המשפט הבלתי אפשרי הזה, יחד עם זה שהם לא יכולים לעמוד בצער או בשנאה או בכעס או במה שהצד השני לא משליך עליהם בעת הפרידה, גורם להם לומר את הדבר הכי נורא: זה לא סופי.כלומר, בגלל שהם לא יכולים לעמוד בתגובת הצד השני, הם לא נסוגים מעמדתם הראשונית, אלא מייצרים איזושהי תחנת ביניים שדוחה את הקץ.
ניקח לדוגמא את גדי ונירית, בני 28 שהכירו במסיבה. הם החליפו טלפונים, והתחילו לצאת. הם יצאו קצת יותר מחודשיים, בהם נירית כבר כמעט חשבה שהיא מצאה את האחד, אבל כל הזמן ניקר בה החשש: גדי היה אחרי מערכת יחסים ארוכה שכמעט הסתיימה בחתונה, היחידה בה היה עד עתה. ואכן, ככל שהתקדם הקשר שלהם, גדי הפך ליותר מרוחק ומתעניין יותר ב"שווי השוק" שלו בחוץ. נירית ידעה שהיא צריכה ללכת, אבל קיוותה שהנה, יעבור עוד יום, ועוד יום, וגדי יתאפס.
זה לא קרה. אחרי סוף שבוע עמוס באירועים חברתיים, גדי נעלם לה ליומיים, ואז חזר ובפיו הבשורה: זהו, סיימנו את הקשר. לנירית כמובן, היה קשה מאוד, למרות שבאיזשהו מקום היא כבר הרגישה. וכאן זרק גדי את הפצצה. הוא היה יחסית
הבנתם? במשפט הזה, השיג גדי גם חופש מהקשר, וגם הבטחה שבמידה ויהיה לו קר שם בחוץ –יהיה לו לאן לחזור. נירית, שלא היתה במלוא חושיה באותו רגע, עוד הצליחה למלמל משהו לגבי זה שהיא לא יודעת מה יהיה, ובכך הסתיימה לכאורה האינטראקציה.
ולמה לכאורה? כי אצל גדי היא באמת הסתיימה כאן. הוא יצא לו חופשי וטוב לב. כן, ייתכן שהעיקו עליו במקצת חילופי הדברים, אבל בגדול הוא יצא מהמצב עם בחורה לא רעה, במטרה לבדוק את השוק ולהגיע לבחורה הנהדרת. יחד עם זאת, הצליח להשאיר את הבחורה הלא רעה, ליתר בטחון, על אש קטנה.
לעומתו, נירית יצאה עם סוג של משקולת על צווארה. מצד אחד, היא הרגע השתחררה מקשר עם מישהו שלא לגמרי רוצה אותה. שזה כואב ולא נעים, אבל בהחלט עדיף להיות מחוץ למצב כזה מאשר להיות בתוכו. מצד שני, בגלל ההערה הקטנה של גדי, ובגלל שכל אדם רוצה שמי שעזב אותו יתחרט על כך, ללא קשר למצב העניינים הנוכחי, היא מוצאת את עצמה כלואה ברעיון שיש סיכוי שגדי יחזור אליה.
וככה, במקום לחיות אף היא את חייה כציפור משוחררת, היא חיה את חייה תחת צל חזרתו של גדי מאי המתים, ממנו, קוראים יקרים, מעטים האנשים שחזרו.
רק עכשיו, כחצי שנה אחרי, בלי שום סימן חיים מגדי, מתחילה נירית להבין שהוא רק דיבר בעלמא. אחרי כמה סמסים שלא נענו (או נענו בחוסר רצון) היא התחילה להבין שאין לו שום כוונה להתחרט על מעשיו. פשוט נעים לו לדעת שהיא שם, מבלי שיצטרך לתחזק אותה בשום צורה.
רק עכשיו, נירית מבינה את מה שאני רוצה שתבינו גם: אנשים לפעמים אומרים דברים סתם. הם לא חייבים להיות רעים או מניאקים בשביל זה. מספיק שהם קצת לא ירצו להיות הרעים באותו רגע, או קצת ירצו תעודת ביטוח לימים קרים. אבל לא משנה למה זה, מה שאתם צריכים לזכור זה שזה לא צריך לשנות לכם.
אם מישהו לא רוצה אתכם עכשיו, הסיכוי שהוא יירצה אתכם אי פעם הוא כמעט ולא קיים. תוציאו לכם את האפשרות הזאת מהראש שלכם, ותתחילו לחיות את החיים שאתם כן יכולים לקבל. ויפה שעה אחת קודם.
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
