העולם שבפנים
העברתם יותר מדי שנים בהתרגלות לשינויי אינסטנט, מהסוג שלא מצריך עבודה אמיתית על הבעיות שלכם. נחשו מה? אם תמשיכו ככה, לא תצליחו להתקרב לפרטנרים אפשריים. יועצת הדייטינג שלנו מסבירה
ושלא תבינו לא נכון, גם מי שמתחיל מהביצוע יכול להגיע רחוק. אבל בשביל להתמיד בו, צריך לעשות עבודה מקדימה. אתם יודעים, למשל, שרק 40 אחוז מהפונים לרופאי משפחה אכן רוכשים את התרופות שנרשמו להם ונוטלים אותן עד תום הטיפול? על פניו, זה נשמע לא ייאמן. לכאורה, אם כבר השקעתם את הזמן בפנייה לרופא, ונתנו לכם אפשרות לסדר את העניינים באמצעות תרופות, אז למה שלא תעשו עוד פוש קטן וגם תקחו אותן? איפה ההיגיון?
זהו, שאין הגיון. אנשים לא מחויבים לשיפור העצמי שלהם. הם מסוגלים להשקיע שעות בדוחות למעבידים שלהם, להביא פרויקטים לרמת שיוף מטורפת, או אפילו לבלות שעות בחדר הכושר או בסלון הציפורניים, בגלל שתי סיבות.
האחת, היא שהתרגלנו לחיזוקים חיצוניים. אנחנו כל כך רגילים לחשוב מה יחשבו עלינו, כך שאנחנו עושים בעצם דברים בעיקר בשביל התוצאה החיצונית שלהם. אם זה חיוך (או העלאה במשכורת) מהבוס, ואם זה מחמאה על השרירים או על המראה המטופח. הסיבה השנייה, שנובעת באיזשהו מקום מהראשונה, היא כי השקעה בכל האלמנטים החיצוניים הללו מניבה התוצאות שניכרות מהר (יחסית), וככה יוצא, שהם מחזירים לכאורה את ההשקעה.
ולעומת זאת, השקעה כלפי פנים כביכול לא מניבה פירות. הרי אדם יכול לעבור שנים עד שישנה משהו בתודעתו, בדרך ההסתכלות שלו. וזאת בדיוק אחת הסיבות שאנשים מסוגלים לעקוב אחר עקרונות "הסוד". העניין תפס כמובן בעיקר מכיוון שהוא גם מתאים לתרבות האינסטנט: תחשוב שונה, ותהיה תוצאה.
ומתי אנשים מפסיקים עם זה? בפעם הראשונה או השנייה שאין בה תוצאה. הם מתמכרים לזה כשהם חושבים על משהו והוא קורה, ואז עושים את זה שוב ושוב. אבל אז מגיע הרגע שבו לא קורה משהו שרציתם.
וזאת, בגלל מגוון סיבות: אתם עדיין לא מוכנים לשינוי, אתם לא באמת רוצים את השינוי או גרוע יותר – אתם בכלל לא מעוניינים לעשות את השינוי שמביא לתוצאות אמיתיות. בין השאר, חשוב לי להבהיר זאת בגלל אמירה שאני נתקלת בה פעמים רבות: אני מבין שצריך שינוי, אבל אין סיכוי שזה יקרה אצלי.
קחו לדוגמה את רוית, בחורה ביישנית
היא עושה את כל הטעויות האפשריות בדייטינג: לא מישירה מבט, עונה תשובות של כן ולא במקום תשובות ארוכות שיכולות להוות קרקע לפיתוח שיחה נרחבת יותר, לא מפתחת שיחות אינטימיות, לא נוגעת וכמובן לא משדרת שיש מצב לגעת בה. בקיצור, עושה את כל מה שכתוב במדריך "איך תשדרי שאת לא מעוניינת". ברור לרוית שחייבים לעשות שינוי. היא אפילו כבר עברה טיפול פסיכולוגי מעמיק שהסביר לה קצת למה היא מתנהגת ככה, ומאיפה זה מגיע.
אלא שרוית צריכה להבין כמה דברים: אם ההתנהגות שלה לא תשתנה, החיים הרומנטיים שלה לא ישתנו. מלבד זאת, להתנהגות שלה יש סיבה (מעבר לילדות וההורות שהיא חוותה), ושכדאי לברר אותה.
הסיבה הזאת נקראת בשפה המקצועית "רווח משני". זהו הרווח שיש לך מסיטואציה שנראית, על פניו, כמאוד לא כדאית. רוית צריכה להבין שהרווח המשני שלה מההתנהגות הכל כך לא אטרקטיבית הזו הוא שהיא בעצם אף פעם לא באמת עומדת למבחן. זה בעצם כמו "לחתום ויתור" באוניברסיטה. הרי אי אפשר להאשים אותך שקיבלת 30 אם ויתרת מראש. זה לא אומר שאתה מטומטם.
ככה בדיוק רוית מתנהגת: אם היא תהיה בלתי אפשרית, יהיה ברור לשני הצדדים מהר מאוד שאין כאן על מה לדבר. וככה לא יקרה שהיא תשחק במשחק, תפתח ציפיות, ובסוף מישהו גם לא יתקשר אליה. הרבה יותר פשוט ככה, כשהיא חוסמת מראש כל אפשרות שמישהו בכלל ישקול להרים אליה טלפון אחרי הריחוק שהפגינה.
ככה שההערכה העצמית הנמוכה של רוית גורמת לה להוציא את עצמה מן המשחק כדי לא לשמוע לא. וכשהיא תבין את זה, היא תוכל לעבור לשלב הבא, שהוא מאוד מפחיד אבל גם מאוד משחרר: השאלה "מה יקרה אם תשמעי לא?".
לרוב האנשים נורא קשה עם השאלה הזאת. רובם עונים בהתחלה - "אני אמות". אבל אם לא נבהלים ומעדיפים לשהות שם, מגלים שאנחנו לא נמות. ואם לא נמות, אולי זה גם לא כל כך נורא לשמוע לא? כשהתובנה הזאת נופלת סוף סוף, אנחנו יכולים לגלות שהשמיים הם הגבול ושהשינוי דווקא לא נמצא בשמיים.
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
