דרוש: הגן האנוכי
רוצים להגשים את המטרות שלכם ולמצוא זוגיות? כדאי שתתחילו להעמיד את עצמכם במרכז. יועצת הדייטינג שלנו מסבירה. חלק א'
תודו שכבר לא מעט פעמים החלטתם לומר לעצמכם שאתם מקבלים ואוהבים את מי שאתם, אבל אם אפשר, להתעסק בזה אחרי "האלופה". בין כמות הזמן שאנחנו משקיעים בפיתוח הקריירה לבין הזמן שאנו מקדישים לצבירת אנרגיות מחודשת, אין ספק שתשומת הלב שמוקדשת לפיתוח עצמי רק הולכת ופוחתת.
קחו בחשבון שפעילויות דוגמת רכיבה על אופניים, רביצה בבתי קפה, או אפילו קריאה, בהחלט מיטיבות עמנו, אבל כדאי לשים דגש על בילוי עם עצמנו לפני שאנחנו מנסים להתקרב לאחרים. נסו, לצורך העניין, להיזכר בפעם האחרונה שהחלטתם שאתם רוצים קצת שקט, ועם הסמס הראשון קפצתם מהבית.
והנה החדשות הקשות: כדי להגיע לתוצאות בתחום הריפוי והבנייה העצמית – ולא משנה אם מדובר בהיפטרות מהרגלים רעים, מהבדידות או ממחלה – דרושה משמעת עצמית. האמת? קצת קשה לי עם המונח הזה, שיותר מכל מזכיר לי אומנות קשוחות בשם גרטכן מסרטים גרמניים, אז בואו נקרא לזה בצורה מרוככת: העדפת העצמי.
כלומר, כדי להצליח במשימה שהחלטתם עליה (בין אם ירידה במשקל, בניית זוגיות וכו'), עליכם באמת ובתמים להעדיף את עצמכם.
כל מי שגדל על המיתוס שאנשים ש"אוהבים את עצמם" הם אנוכיים ולכן לא ראויים, מוזמן להרים עכשיו גבה. והאמת היא שלרוב אלה בדיוק האנשים שמתקשים לעמוד בכל המשימות שהזכרתי לעיל.
כי בשבילם, להעדיף את עצמך זה אומר אוטומטית לא להעדיף אחרים, ואת זה, שימו לב, מעולם לא אמרתי. העדפה עצמית, בעיניי, זה ליצור קשר עם עצמך. לנסות להבין מה אתם באמת מרגישים בכל רגע נתון לגבי התמודדויות שונות בחייכם.
הנה דוגמה קטנה לעניין: תהל, למשל, רוצה להוריד חמישה ק"ג ממשקלה. היא מגיעה עם חברות לבית קפה, והן רוצות לחלוק את הקינוח המעלף שמגישים שם.
פעם, הדבר הראשון שהיה קופץ לתהל היה שכרגיל, החברות שלה סתם רעות, כי היא רק התחילה דיאטה והן יודעות שקשה לה. השלב הבא היה מציאת תירוץ פרקטי כלשהו שיאפשר לה לאכול – החשבון ממילא יתחלק לשלוש, אז למה שלא תאכל? ואז, כשהקינוח היה מגיע לשולחן, אחת מהן היתה שולפת את הנימוק המכריע: אנחנו עובדות כל כך קשה, מגיע לנו להתפנק קצת.
במילים אחרות, תהל השתמשה במערך השיקולים אליו היא רגילה מגן חובה, שבתוכו טמונים הנושאים הבאים: צורך לרצות את הסביבה (החברות); חרדה מדחייה חברתית (ולפיכך צורך לרצות את החברות); פחד מלהצטייר כשונה; קבירת הקול האמיתי שלה ומה שבא לה להגיד, ושימוש בקול שקרי (אחרי שכנוע פנימי/חיצוני קל) הטוען כי הפעולה כדאית. אם תקראו ספרי פסיכולוגיה, תגלו שבדיוק ככה נדפקת אישיותו של הילד כבר מגיל צעיר.
השינוי, כאמור, צריך להתרחש באופן שבו אנו ממקמים את עצמנו על ציר ההחלטות. כשפגשתי את תהל, ניסיתי, לפני הכול, לגלות את המטרות האמיתיות שלה. כך, למשל, תהל טוענת שאחת הסיבות שבגללן היא לא זוכה להצלחה עם בחורים היא המשקל שלה (ממש לא, אגב, אבל מכאן אפשר להתחיל לעבוד).
אנו מסיקות, שלא ממש משנה אם כך באמת בחורים חושבים עליה (וכך מנסות להתנתק מהדימוי החיצוני). עצם העובדה שהיא חווה את
וכך, במידה ותהל תסיק שהיא מתחילה דיאטה, היא צריכה למקם את עצמה בתוך השאלה - מי אני כרגע? והתשובה היא: אני מעוניינת בקשר זוגי, וכאחד השלבים בעבודתי למטרה זו - אני מורידה ממשקלי.
ואז, כשתהל תשב עם החברות שלה, היא תצטרך להניח לשאלה מה הן חושבות עליה, אלא להתחיל להתמקד בעצמה: מה אני, במסגרת הגדרתי הנוכחית, צריכה לעשות? כלומר, בהתחשב בכך שבחרתי להתחיל בדיאטה כדי להגשים את המטרות שלי, כיצד עליי לנהוג. כך, למעשה, ישתנה כל מערך התשובה שלה.
בין אם תהל תגיד לחברותיה שיש לה קלקול קיבה ותסתפק בתה צמחים (וכך תישאר נאמנה למטרתה מבלי לאבד את האישור החברתי); או תבקש מחברותיה להתחשב בה ולא להזמין את הקינוח (קפיצה גדולה של השמה עצמית במרכז); או תודיע להן שהן יכולות להזמין בכיף, אלא שלה אין כוונה להתרחק ממטרתה (ובכך תתכוונן עמוק יותר פנימה), הרי שהיא עשתה כאן דבר חשוב מאוד: היא ניצחה.
תהל בחרה בדרך שמעדיפה את העלייה בסולם ההצלחה הפנימית, עד שתגיע למטרת העל. בכך, היא השאירה מאחור את תהל שנוטה לדשדש במי האפסיים של החרדות היומיומיות. בשבוע הבא, נבין לעומק כיצד השינוי הזה עשוי להשפיע על הרגלי הדייטינג שלכם.
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
