חופשי זה לגמרי לבד
עד שלא תתחילו להבהיר לעצמכם את הרצונות האמיתיים שלכם, לא תצליחו לבסס קשר אמיתי. יועצת הדייטינג שלנו מספקת הסברים
כלומר, כל העניין של להיות מחויב באופן מלא לאיזשהו רעיון, או לביצועו, לא ברור להם כלל. ומילא זה – אין להם מושג מה זה אומר להגיע להחלטה שלא מתוך לחץ פנימי אלא מתוך רצון פנימי.
כל תופעה מסוג זה ניתן לכנות גם "ציר". כלומר, ישנם אנשים שכל העניין הזה של קבלת החלטות הוא בכלל לא ציר שלהם. הם מקבלים, אמנם, החלטות בחיים (היי, גם ההחלטה לעבור בירוק נובעת מבחירה), אבל הם נוטים פשוט לזרום. הם מקבלים את מה שמגיע אליהם בזרועות פתוחות, הם חסרי ביקורת מיוחדת על האופן שבו החיים שלהם מתנהלים, והם פשוט רוצים להגשים את הפוטנציאל שלהם. אין בבחירות שלהם דבר השוואתי כלפי חוץ.
ואני לא מדברת כאן על מה שמכונה לוזרים, כלומר, אנשים שפשוט לא מצליחים ומתייאשים דווקא בגלל אי ההצלחה או מספרים לעצמם סיפורי הצלחה בדויים כדי לא להתמודד עם כישלונות (ונעזוב כרגע את העיניים שדרכם הם מסתכלים על עצמם).
אני מתכוונת גם לאלה שנראים כאילו הכול הולך להם בקלות. אלה שנראים כאילו הם לא ממש מתאמצים ועדיין מגיעים למה שהם רוצים. ואתם רוצים הפתעה? הם באמת לא ממש מתאמצים. הם מקבלים את השפע בידיים פתוחות.
לצערי הרב, יש ממש מעט אנשים כאלה. זאת, מכיוון שכל עניין התחרותיות כבר כל כך יצא מכל פרופורציה, עד שנדיר למצוא אנשים שברור להם מה חשוב להם - ולא סנטימטר אחד יותר או פחות.
בכל מקרה, אם נחזור לרעיון הציר, הרי שאנשים אלה בכלל לא נמצאים על איזשהו קצה של ציר קבלת ההחלטות וביצוען. כך שהציר מורכב במאותם מתלבטים כרוניים, שנמצאים, נגיד, בקצה השמאלי, ושל האנשים ההחלטיים שנמצאים (נגיד) בקצה הימני שלו. הבנתם את הרעיון?
באמצע נמצאים האנשים שמתמודדים קצת אחרת. תמצאו שם את אלה שבודקים מיליוני חלופות אבל שונאים את התכונה הזו בעצמם אז הם מחליטים סתם בסוף - העיקר בשביל להחליט.
תמצאו שם את אלה שגם בודקים מיליוני חלופות אבל בתכלס עושים זאת בכדי להגיע לכלל החלטה; את אלה שממש לא אוהבים להתלבט ולכן הם מהר מאוד מצמצמים את האפשרויות לשלוש ובוחרים את מה שנראה להם מיטבי ומתחייבים אליו, וגם את אלה שכל כך נכנסים ללחץ מהרעיון של בחירה שהם פשוט מחליטים, מתחייבים, ונושמים לרווחה עד צומת ההחלטות הבאה, תוך שהם מקווים שלא תגיע עוד לעולם.
למרות זאת, כל הטיפוסים הללו שולטים במידה זו או אחרת בתהליכים אלה. כלומר, יש אנשים שחושבים שהם מנהלים את החיים שלהם בצורה הטובה ביותר כשהם עוסקים בבחירות.
אבל, לצערי, יש לא מעט אנשים שחיים כך שלא מבחירה. אם מסתכלים עליהם מבחוץ, אפשר להתרשם שמכל מיני סיבות פשוט אין להם יכולת מוכחת לברור בין עיקר וטפל (מה שלא אומר שהם חסרים אותה לחלוטין. ועל כך בהמשך). אבל אם מסתכלים מבפנים, וזה הכי קשה, מתחילים לראות שכל מיני דברים אחרים מניעים אותם.
מבחינת עולם הדייטינג, למשל, כשלקוח מגיע ומתמקד באיזשהו צורך שלו מבת או בן זוג, אני מחליפה את המונח צורך במונח פחד.
כלומר, אם הצורך שלכם הוא בבן זוג חם שמראה המון אהבה, הרי שהפחד שלך הוא מבן זוג שלא מראה את אהבתו, שהנוכחות שלו שם לא מובנת מאליה, או שתחושו (חו"ח) באיזשהו מקום חוסר בטחון לגבי קיומה או אי קיומה של אותה האהבה.
לחילופין, אם מגיע אליי בחור כבוי, שמדבר לאט ובשקט, ומדבר על הצורך שלו בבחורה חמה ותוססת - אתם כבר יכולים להשלים לבד את המסקנה. כיוון שהוא יודע שהוא כבוי, אפילו שרובם לא מוכנים להודות בזה (ויעדיפו לקרוא לזה ביישנות או מופנמות), הוא שואל את עצמו במעמקי ליבו מה יש לו להציע לבת זוג פוטנציאלית.
לצערו,
כשבעצם, האיש הקטן בתוך הלב שלו יודע, שכל הדברים האלה לא יסייעו לו להשתדרג כך שיאמין בהם באמת. מה שמשאיר אותו כבוי, כמובן.
ככה שברור, שכשהוא פוסל בחורות בגלל שהן כבויות, ומסביר לי שזה מתוך הצורך שלו בבחורות תוססות, אני מתקנת את זה בפחד מאותו האלמנט הכבוי: פחד מכך שהבחורות התוססות יבחינו בו ולא ירצו להיות במחיצתו, פחד מכך שהאלמנט הכבוי הזה יגדל ויתפתח למימדי ענק עם מישהי כבויה כמוהו.
ובקיצור, החלפת המונחים הזאת מאפשרת לעשות איזשהו שינוי: להגיע למקור של כל אותם "צרכים" שיש לכם מבן הזוג, שהם בעצם פחדים שיש לכם מתוככם. פעולה זו יכולה להסביר לכם הרבה דברים על ההצלחות ועל אי ההצלחות שלכם בעולם הדייטינג (ובעולם בכלל).
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
