ראשי > תרבות > נט.ארט





העתיד, סקיצה
גלריית הציורים המונוכרמטיים של פיטר גריק הצ'כי מציעה להתמסר ולהיפעם מעולם פוסט-אפוקליפטי
  אשר שכטר
6/5/2005  10:00
דמיינו בניין חרב. מוטל עקום, מת למראה, אבנים וזכוכיות, פיסות מתכת, בקבוקי בירה, בדלי סיגריות, מזרקים, קונדומים וחפצים ישנים אחרים למרגלותיו. לו עמדתם מולו, האם הייתם מוצאים במראהו העזוב, המוזנח, יופי? האם הייתם עוצרים ומתפעלים מן התבנית האקראית שבה עיטר ההרס את הנפולת, האם הייתם משתאים אל מול הדרך בה פיסל את השלד הערום, המעוות, של מה שהיה בעבר הרחוק או הלא-רחוק כל כך בית פרטי, בניין משרדים או תחנת כוח? האם הייתם מתעמקים בחומרים, בצבעים, במפסלות ובאזמלים בהן השתמש הזמן?       

ומה אם היה הבניין גורד-שחקים בוער? מה אם מטוס התנגש בו? האם היינו, בין אם מתחתיו, בתוכו או במדינה אחרת, צופים במחזה דרך מסך הטלוויזיה? האם היינו מסוגלים לראות, כמאמר המלחין הגרמני שטוקהאוזן, את היופי המפעים, החד-פעמי שבדבר, ולנתק את עצמנו מן הזעם, השמחה הזולה לאיד או מן החרדה?

ומה אם עיר שלמה הייתה מופצצת, או נחרבת ברעידת אדמה? מה אם הערים כולן היו מתמוטטות, כמו מגדל קלפים עצום ומהודר, מה אם הערים כולן היו קורסות, יום אחד או לאורך תקופה ממושכת, לתוך עצמן? האם היינו עומדים, מפועמים ומבולבלים, האם היינו רצים בפחד? ומה אם כדור הארץ כולו היה מתבקע, מתפוצץ, מתפקע והופך כל בניין לשריד של תקופה אבודה, כל תחנת כוח עזובה למונומנט, כל בית-כלא מחליד לאנדרטה מעוקמת? האם היינו מסוגלים, ולו לרגע, לזנוח את הגיוננו ולהתמסר, בה בעת, הן למשיכה הן לפחד, לנוכח המציאות החדשה הזאת? האם היינו מסוגלים ללמוד לראות את הקסם, את הפאר, את הדר האלוהות שבאפוקליפסה אשר זה עתה התרחשה? האם יכול אדם לעצור את הזמן, ולהניח את אצבעו המטפורית על הרגע החמקמק שבו המציאות משתנה, מתחלפת, נהרסת ומתחדשת? האם יכול אדם, במו עיניו, לתפוס את התחושה החמקמקה הזו של הישמטות הרגליים מן הקרקע, אשר בין פנטזיה לאימה?
כלים שלובים. מתוך האתר הרשמי של פיטר גריק
מלודיית החריקה של פלדה כשהיא מתכופפת
עבודותיו של הצייר הצ'כי פיטר גריק עושות את מיטבן כדי ללכוד את הרגע הזה, שבין התמוטטותו של עולם אחד לבין היווצרותו של עולם חדש מתוך קליפותיו המתות של הקודם לו. מציאותן היא מציאות עתידנית, מזועזעת, קודרת אך מתפקעת מרוב יופי: ערים מפורקות, מתכתיות, עזובות למראה, גרוטאות עתידניות ביזאריות ונופים סוריאליסטיים, המפיחים חיים בעולם חדש, יפה מאין כמותו, של אחרי-סוף העולם. עבודותיו של גריק מאיירות אורבניות קמלה, חלודה, בלב השממה, מבני ענק דכאניים ונופי-בראשית מעוטרים בשיירים מתכתיים תלושים, בלויים, עדות לתרבות קודמת, שאינה עוד. התפוצצויות של אור, של מתכת, של אש, קריסה של אבן, מלודיית החריקה של פלדה כשהיא מתכופפת, עבודותיו של גריק מאיירות יקום בו מושלת מציאות חשוכה, איומה; אנדרטאות פנטסטיות אדירות, נטושות, לחיים אנושיים, בעולם אשר נראה כי שכח אנושי מהו, מושלות בה. נקודת המבט היא תמיד מלמטה, בציוריו של גריק, נקודת מבטו של האדם-נמלה, השליט שהתכווץ לפתע למימדיו של חרק, ירא ומוקסם לנוכח עולמו החדש.
עולם של קוביות. מתוך האתר הרשמי של פיטר גריק
עולם שהטבע השתלט עליו מחדש
יצירתו של גריק מפגישה בין העתידני לבין הפנטסטי. חזונו הוא חזונה של אפוקליפסה יוצרת, המולידה בריאה חדשה, בעלת הדר פלאי, מאגי, המשווה להריסות ולגרוטאות קסם מיתולוגי, פנטסטי, שריר אך חמקמק. בלייה, ריקבון, חלד המתכת; מבנים מעוקלים, מעוותים , שחולשים על שממה, מונומנטים, שרידים טרופים של ציוויליזציה ששקעה: אצל גריק, מראה הניוון, הישימון העתידני, הדיסטופיה – גם היא מלאת יופי. הצורות, שבונה לו העתיד, כאשר הוא נוטל את כליו הישנים, השחוקים, של האדם. דברים מתפרקים, קורסים, מתבקעים, צורות חדשות מתפתחות, נולדות, מגיחות מתוך שלדיהם החרבים של מבנים מתים; בניינים מתמוטטים, או נותרים על עומדם, מפלצות-ברזל אימתניות, מאיימות אך חסרות-שימוש לחלוטין בעולם עליו השתלט הטבע מחדש, גרוטאות ההופכות – במחי תמונה – לאלילים חדשים, לעמודי טוטם פולחניים, למזבחים ולמקדשי-אלים נטושים, אדמדמים, בהם סוגד האדם השורד לאלילי הברזל החדשים במציאות שהפכה, בעל כורחה, לפאגאנית. האדם, באופן אירוני, מתגמד והופך עבד לגחמותיהן של מצודות הפלדה הבלתי-מושגות אשר הוא עצמו יצר, קטן וזניח כקופסת גפרורים אל מול גרסה מעוותת, מבעיתה של האמפייר סטייט בילדינג. את חייו הוא נאלץ לחיות במחילות, בין סדקים וחרכים, חבוי ונסתר בצלן הקודר של חיות הפרא שברא.
קיר המוות. מתוך האתר הרשמי של פיטר גריק
שחרור האדם מהכבלים שהוא נתון בהם

אך יותר משהוא מלא אימה, מלא עולמו של גריק יופי. יפי הבריאה, הנולדת מתוך הדיכוי, ההזנחה וההרס. יפי הריקבון, הניוון וההשחתה. יפי המונומנטים האדירים, הפלאיים, לאנושות שמתה. יפי דכאנותם השקטה  של איי המתכת ועיי החורבות, יפי ברזלם המחליד, יפי עמידתם כנגד הטבע. יופיו של העולם - אשר חיים פראיים, פנטסטיים, בראשיתיים, מתחדשים בו - הנולד מתוך שואה. יפי המגדל האדיר, החולש על שממה, ויפי הגרוטאה, ההולכת ומתפרקת לאיטה. יופייה של בלייה ויופיים של חיים אחרי מוות. יצירתו של גריק חוגגת את תהליך הריקבון, את תהליך ההתחדשות ואת כוחו של הדמיון, המחולל ומפשט את קסמם של השניים; באורח פלא, היא מצליחה להיות הן עתידנית והן פרימיטיבית בעת ובעונה אחת. כל בניין, כל מבנה, הם מצבת-זיכרון לחיים שאינם; כל מבנה, כל בניין, הם גם מקומות מפלט; כל שריד, כל גרוטאה, הם במות טקסיות – כל מישור הוא מזבח; וכל כותל, שנותר על עומדו, הוא מקדש.

יצירותיו של גריק מתארות עולם אשר קבר, זה מכבר, כל אפשרות להבינו – עולם בו החיים אינם נכנעים עוד לתכתיבי ההיגיון,עולם בו ההבנות כולן פשטו רגל. החיים הם תערובת של מציאות קודרת, אפורה, ושל פנטסיה, של חלום ושל סיוט, של אימה עמוקה, שורשית, ושל פליאה, עמוקה ושורשית עוד יותר. העתיד הקודר, האפוקליפטי, החלוד, השומם והמנוון, והמציאות השוממת, העזובה, המקיפה אותו, שניהם אפופי אור והילה טקסית, מאגית, של יצר הישרדות גדול ורעב מאי פעם, של גורל חובק, מאיים, המתרחש מעל לראשינו ושל שרירים מתחשלים, אשר לא ידענו על קיומם. עולם של שקיעה, של ניוון, של למידה והסתגלות איטית, עולם של צמיחה מחודשת. עולם של התבקעות עצומה, יצרית, אפוקליפטית, אשר תגמד ובו בזמן גם תשחרר את האדם מן הכבלים שהיה נתון בהם. עולם של דמיון לא מרוסן, של התעוררות, עולם של בעתה, של חשש, של אימה ופנטסיה, של מיתולוגיה חדשה ושל חיים, המופחים בחומר. עולם של אמנות, בכל פעולה ובכל צעד, ושל חיים השבים – סוף כל סוף - לחיוניותם.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
יצירתו של גריק מפגישה בין העתידני לבין הפנטסטי. חזונו הוא חזונה של אפוקליפסה יוצרת, המולידה בריאה חדשה, בעלת הדר פלאי, מאגי, המשווה להריסות ולגרוטאות קסם מיתולוגי, פנטסטי, שריר אך חמקמק. בלייה, ריקבון, חלד המתכת; מבנים מעוקלים, מעוותים, שחולשים על שממה, מונומנטים, שרידים טרופים של ציוויליזציה ששקעה: אצל גריק, מראה הניוון, הישימון העתידני, הדיסטופיה – גם היא מלאת יופי