היומן המוזיקלי של איתי פרל: פגישת מחזור בירושלים
איתי פרל ממשיך במסע ההופעות שלו, עוזב את הדרום וחוזר למרכז. עצירה בירושלים מוכיחה לו שפגישות מחזור יכולות להיות דבר נעים. עייפות החומר חלחלה דווקא בדרך אל הצפון
תזכורת : עזבתי את הבית שלי בתל אביב כדי לקרוע את הפאבים בארץ במשך חודשיים. הטיול התחיל בארץ לה לה ביישובים הקסומים של הערבה והנגב. ליוותה אותי שם התחושה הנדירה הזאת של אתה מי שאתה והשירים הם כמו מחוות אישיות של רצון טוב, אפשר לסחור בהם כמו היו סלסלת תמרים או בקבוק שמן זית, כל מי שתפגוש יגיד תודה. סוג וותיק של היגיון שלעיתים רחוקות מרגישים אותו בעיר.
מהשנייה שאתה נכנס בשערו של מושב/קיבוץ רחוק אי-שם אתה מלווה על ידי מארחיך ועטוף בצורה מושלמת, החל מכוס קפה, משהו לאכול, מקום לשים ת'ראש רגע, מקלחת, פרטיות, עוזרים לך עם הציוד בלי שביקשת וכו, התחושה הזאת, של היותך אורח רצוי, של סקרנות לקראתך, מוציאה את האגו מהדיאלוג בינך לבין הקהל.
בעוד שמקומות באיזור המרכז ישר ממקמים ומדרגים אותך בשרשרת המזון של תעשיית המוזיקה ותעשיית הפרסום. וזה מרגיש כמו קרב מכור/קנוי, אבוד מראש בשביל רומנטיקן כמוני. אולי קרב שמאבד לי את הראש, מוציא אותי מריכוז וגורם לי לשכוח למה בכלל התחלתי עם כל זה.
אחרי יומיים וחצי שעברו עליי באיזור המרכז (נזרקתי אצל חברים על הספה בסלון) חזרתי אל הדרכים. אחרי שהלכתי קצת לאיבוד באיזור התעשייה של יהוד, הגעתי לפאב שהיה דרוך וקשוב לקראתי, אכלתי טוב והביצועים היו טובים. אני משתדל להרוויח ארוחת ערב איפה שאני יכול כדי להימנע מהוצאות כספיות גבוהות על לאכול בחוץ.
למחרת ירושלים קיבלה אותי יפה, ניצלתי הזדמנות לפגוש כמה חברים מהצבא אחר הצהריים. קישקשנו שעה ארוכה והלכתי לבלאנס, זו לא פעם ראשונה שאני משלב פגישות עם חברים ישנים בהופעה שלי, אותו ערב נראה ממש כמו פגישת מחזור, החברים שלי היו הקבוצה הגדולה שישבו במרכז החדר ושרו איתי את כל השירים בקולי קולות.
סביבם כמה אנשים שלא הכרתי שנאספו אל הפאב הירושלמי ואולי הופתעו לשמוע זמר שלא הכירו שמסתובב עם חבורת מעריצים כזו נאמנה. שרתי הרבה שירים חדשים יחסית כדי לחדש לידידיי ולרענן את הרפרטואר המוכר להם. זו היתה הזדמנות בשבילי לבדוק שירים שטרם ביצעתי בהופעה מול קהל אוהד וסלחני.
למחרת, אחרי הקפה של הבוקר (צהריים בשביל רובכם) עם גלית בירושלים, רציתי כבר ליסוע, נהיה לי מן קוץ בתחת שדוקר אותי כל יום אחרי הקפה ואומר לי סע. טוב לי בכסא הנהג, ולמרות שאין סיבה למהר או להילחץ אני תמיד רוצה כבר להיות בדרך למקום חדש. הטנדר ששכרתי בינתיים סוחב אותי יפה (טוק טוק טוק) ואני נהנה להיות בו. תיקנתי את הסטריאו ועכשיו שומעים גם בצד שמאל, בשביל זה הייתי צריך להכנס לטמבור ולקנות פלאייר ומברג, וכמובן על הדרך לחזק ולאושש את קלישאת הקאובוי-גב-גבר-שיודע-לעבוד-עם-הידיים. זן ואמנות אחזקת הברלינגו.
לקיבוץ המעפיל הגעתי באפלת ערב חמישי קריר, סימנים ראשונים של עייפות החומר התחילו להראות על
אני כותב בבית קפה של תחנת דלק, איפשהו בעמק חפר, הערב ממשיכים לכברי. אני והטנדר. אני מתחיל לדבר אליו - "יש לך עוד כח?" והוא עונה בשקשוק סטארטר - "יאללה...אל תתחיל להיות לי פילוסוף..." היינו פה.
תחנת דלק, עמק חפר, 23/1/09
איתי פרל, טיול הופעות, ינואר - פברואר 2009:
27/1- ראש פינה/ ג'וליאן
29/1- קיבוץ עמיר/ הקרפיון השיכור
30/1- קיבוץ ברעם/
31/1 מושב רמות/ מושבוצ
תאריכים נוספים יפורסמו בהמשך.
מי שנתקל באיתי פרל במסעו, על הבמה ומחוצה לה, מוזמן לשלוח לנו תמונות וכל תיעוד אחר דרך "כתוב לעורך".
לאתר של איתי פרל
למייספייס של איתי פרל
נא להמתין לטעינת התגובות
