יומן המסע של איתי פרל: מסע בחירות
איתי פרל עבר את קו האמצע של המסע. רגע לפני שהוא נוסע למצפה רמון ולעין גדי, עצר בתל אביב להצביע בבחירות, ביקר את דויד פרץ בבאר שבע וגילה שתושבי כפר סבא מכירים את שיריו. על אף התחושות הטובות, השאלה מה יקרה כשהמסע ייגמר, מתחילה להציק לו
אני מודה ומתוודה, שאני לא ממהר לחזור אל החיים שבהם יש משמעות לגיל שלי, לסטטוס הסוציו-אקונומי האי-זוגי שלי ולשעונים המתקתקים שמרחפים מעל הראשים של כולנו? משהו בי רוצה להמשיך את הטיול, ואני תוהה אם יצאתי אליו (ואל הדרך בעולם המוסיקה לפני כך וכך שנים), רק כדי להימנע מלשחק את המשחק המשונה הזה של החיים. לבחור ולברוח - שתי מילים שמורכבות מאותן האותיות.
מתוך מחשבות כאלה ואחרות אני מוצא מפלט בעשייה. ניגשתי אל הקלסרים שלי והתחלתי להפיק סיבוב הופעות קטן לחודש מרץ, משהו באינרציה של המסע הזה כאילו בא ללמד אותי שיש עוד. ואני מופתע לגלות מקומות שעוד לא דיברתי איתם, שעוד לא הופעתי בהם. ויש, עוד יש אנשים טובים באמצע הדרך ובשוליה. כאלה שגם אם לא שמעו עלי ועל פועלי נכונים להקדיש לי ערב אצלם בקיבוץ או בפאב.
עוד מהתחלה החלטתי ביני לבין עצמי שאני לא לוקח ללב אנשים שמגיבים אליי לא טוב ויש גם כאלה לא מעט. אני בוחר לא להתרגש מזה כשמישהו נותן לי הרגשה שהעולם לא צריך עוד זמר עכשיו. שאני פחות ראוי מאמנים אחרים או שאני עושה טעות כשאני בוחר להלאות את הקהל בשירים המקוריים שלי, כשאלה כל כך עייפים ושבעים ומתים לשמוע זמר מבצע קלאסיקות זמר עבריות מכל הזמנים. אני לא קונה את זה. גם זה עניין של בחירה. של האמן, של הקהל. ושל המתווכים ביניהם (מהתקשורת ועד לפאב בקיבוץ).
בחודש שעבר כשהצטרפתי ליום אחד ללהקת מילואים ביצענו את "פרחים בקנה" וחשבתי לעצמי שמישהו, מתישהו, הרי שר את זה בהופעה בפעם הראשונה, לפני הרבה שנים. וגם אז יכול היה לבחור מתוך רפרטואר
מה שמרגש אותי בשיר זו הבחירה. מתוך מנעד לא אין סופי (שלא לומר מוגבל) של תווים ואקורדים, כלי נגינה וכמובן, שפה, לברור צירוף ייחודי שיגיד משהו חדש. לבחור מילה ולצייד אותה בניגון. כאשר הכלים שעומדים לרשותך ברגע האמת זה בעיקר אופייך על אוסף חוויותיו וצלקותיו וחוט שדרתך שבתקווה יעזרו לך לעמוד מאחורי יצירתך ולהודות באשמתה היחידה – היא שלך.
בטיול הזה שלי, אני מנגן הופעה שלמה של שירים מקוריים. ברוב המוחלט של ההופעות אני פוגש קהל שלא מכיר אף שיר. שואלים אותי בטלפון "איזה שירים אתה שר ?" כאילו הייתי איזה זמר שמכירים את שיריו ורק לא מצליחים לשייך אותם אליו (מה שקורה לפעמים אבל לא במקרה שלי).
לך תסביר להם שהסיכוי היחיד שהם מכירים את המוסיקה שלי זה אם הם או מישהו קרוב אליהם היה בהופעה שלי וקנה ממני דיסק מתישהו ב-7 השנים האחרונות בהם אני מכוון את הפעילות המוזיקלית שלי סביב שירים שאני כותב. (לפני כן הייתי יותר מרוכז בנגינה). "זה לא קל..." אומרים לי לפעמים, "להקשיב לערב שלם של שירים שאתה לא מכיר". ואני באמת לא יודע מה לומר, חוץ מאשר, "אם לא תקשיב, איך תכיר?"
ודווקא היה שבוע מצוין, בניגוד לרוב ההופעות, הקהל בכפר סבא הוכיח את עצמו כמסור. רוב האנשים שהיו שם כבר היו בהופעות שלי בעבר ויש להם את הדיסקים בבית, שמחתי שיכולתי לתת להם משהו שהם מצפים לו וגם כמה הפתעות, חוץ מהשירים החדשים היה לי הכבוד לארח את נעם רותם, אמן שאני מאד אוהב. נעם לימד אותי, עוד בחזרה שעשינו בביתו בצהרי אותו יום, כמה פטנטים בנגינה ובשירה ואני מאד שמח שיצא לי להכיר ולנגן איתו.
כשהגעתי לבארי הייתי חצי חולה, וכשאתה באוטו ואין לך בית, להיות חצי חולה זה מבאס. אתה חושב שזה לא יעבור בלי שתפגוש את המיטה שלך. אבל זה עבר מעצמו, מכוח התנועה. מכונה מטורפת, הגוף. בבוקר שאחרי ההופעה לקחו אותי לטיול כלניות בסביבת הקיבוץ, שנקטע כשכבר קראה לי שוב הדרך, רציתי להספיק להיות קצת לבד לפני שאני פוגש את דויד פרץ בבאר שבע.
דויד אמן בלוז רציני ביותר, גם ממנו למדתי כמה טריקים בנגינה בגיטרה וכמה תובנות על החיים, על עשיית מוזיקה, וגם ,בלי שנדבר על זה, על הבחירה לגור מחוץ לעיר. בחירה משונה למוזיקאי פעיל (ומוכשר) שבוודאי יכול היה למצוא את העיר הגדולה מועילה לו בכמה דברים, אבל רק תדבר איתו רגע או תקשיב לשירים שלו ותבין שתועלת זה לא העניין, ושבאר שבע היא בשום אופן לא פשרה בשבילו.
שרנו ביחד שיר שכתב שאני מאד אוהב מהרגע ששמעתי אותו. הקהל קיבל אותנו יפה והקדשתי להם את השיר שלו "יש מקום בתוכי שלעולם לא יחשיך, יש לי דרך אחת שלעולם לא תאבד..." אני עוד מזמזם את השורות תוך כדי קיפול זריז של הציוד.
אני שוב באוטו, וזה שבוע של בחירות. נסעתי לתל אביב כדי להצביע, וכן גם כדי לנוח קצת. בכל ביקור העיר נראית לי קצת שונה והפעם היא עיירת ספר מנומנמת, מכרי שכונותיה נאספים בבתי הספר הישנים ובמתנסים ובוחרים את מנהיגיהם. מאחורי הפרגוד דימיתי את הצמתים בחיי מתארגנים לכדי קלפיות דמיוניות. אהבתי לקחת פתק שכתוב עליו "כן" ולשלשל אל התיבה הדמיונית. ברוב המקרים כתוב לנו רק "אולי" ובמקרה הטוב "למה לא".
היום אני עוזב את העיר וממשיך את הטיול להופעות סוף השבוע במצפה רמון ובעין גדי, והכבישים נפרשים לפני כמו חיכו לי שאשוב. ולמרות המוזיקה והרוח והנוף המתחלף בחלון, זה לא מרגיש כמו בריחה, אלא יותר ויותר כמו בחירה.
מצפה רמון - מועדון הג'אז
12/02/09 בשעה:21:30
קיבוץ עין-גדי
13/02/09 בשעה:21:30
מתארח בהופעה של יוני רכטר בבארבי כפר סבא
14/02/09 בשעה:21:30
חיפה - "קפה נטו"
19/02/09 בשעה:21:30
קיבוץ גבע
20/02/09 בשעה:21:30
קיבוץ גן שמואל - הופעה סגורה
21/02/09 בשעה:21:00
קיבוץ רביבים
27/02/09 בשעה:21:30
תל אביב - קפה ביאליק
28/02/09 בשעה:22:30
מי שנתקל באיתי פרל במסעו, על הבמה ומחוצה לה, מוזמן לשלוח לנו תמונות וכל תיעוד אחר דרך "כתוב לעורך".
לאתר של איתי פרל
למייספייס של איתי פרל
נא להמתין לטעינת התגובות
