יומן מסע מוזיקלי: הטיול של איתי פרל
המוזיקאי איתי פרל חיפש דרך לחוות את הארץ ואת שביליה, וגם את הקהל שמחכה לו באחת מעשרות ההופעות המתוכננות לו. בסוף השבוע הקרוב הוא יוצא למסע בן חודשיים ברחבי הארץ. יומן מסע - והפעם: רגע לפני
גלית הראתה לי אותי מהצד ותיארה לי בן אדם עצבני, חסר מנוחה, תמיד רעב. אני חושב לעצמי שהרי כל זה הוא תולדה של יצירתיות ושאפתנות שהן תכונות טובות בעיקרון. זה נכון, תמיד אהיה רעב לשיר הבא ולאלבום הבא, ורעב זה הוא מה שדחף אותי לעשייה כל השנים. אבל השאפתנות הזאת, פירושה החד מימדי הוא – שום דבר לא מספיק טוב בשבילי, ולעולם ארצה עוד.
מדהים איך רעיונות קפיטליסטיים חדרו באלגנטיות גם לתחום האמנות ומלווים אותה כמו מארחות במסעדה יפנית, צעד צעד, ובסוף מושיבות אותה על הברכיים בספק כבוד ספק השפלה. זה מתחיל ברצון התמים להתפרנס מהאמנות עצמה וממשיך למקום שבו היצירה מוערכת רק ביחס להיקף המכירות שלה.
ובעיר בה השיחה הנפוצה ביותר מתחילה ב"כמה אתה משלם פה לחודש", ממשיכה ל"אפשר להתפרנס מזה?", ותמיד אבל תמיד מגיעה ל"אני הולך להביא ת'מכה". אין הבדל בין זמר לאיש היי-טק. בסלון של אלה ושל אלה זו אותה שיחה, אולי רק הסכומים אחרים. אין הבדל בין כנר בפילהרמונית לעובד חברת החשמל. אפילו ביומרה עצמה (ואין לי בעיה עם יומרנות) נעשינו כולם דומים אין הבדל בין קבלן עבודות עפר לכותב שירים, שניהם רוצים להיות פשוט עשירים. אין הבדל.
ומהי האמנות אם לא ההבדל.
מהי בלי הזכות (ואולי החובה!) להיות שונה ולהשתנות. נבדל מסביבתך ומתקופתך, נבדל ממי שהיית רק לפני דקה.
חלום חיי המוחמץ (בינתיים) הוא הטיול הגדול במזרח, אני כבר לא יודע אם זה מה שאני רוצה, רק רגיל שנים לשלוף את זה מראש הערימה במגירת "הדרכים בהן לא הלכתי" הידועה. ככל שהעמיקה השיחה ההיא עם גלית, נפערה המגירה הזאת ואני מפשפש בה ומחפש איזה קצה חוט להציל ממנו איזה רעיון. (זה אחרי שניסיתי להפסיק לעשן, וזה החזיק חודש בדיוק).
סיני לא מעניינת אותי ממש, אפשר להסתלבט עם חברים ועשיתי את זה בעבר ואפילו נהניתי, אבל ברור שאני זקוק למנה חזקה יותר של חופש. מה גם שחופשה סטטית לא מעניינת אותי עכשיו. אינני זקוק למנוחה. אם כבר אז דווקא התנועה המתמדת ממקום למקום קוסמת לי יותר, הבוקר החדש שלא דומה לקודמו, החיים בדרכים. אבל חו"ל גדול לא יקרה עכשיו, אין מצב, אני בעיצומן של הכנות והקלטות של אלבום חדש עם דנה, ואני לא רוצה לתקוע את זה.
אז מה כן? עוד קפה לשנינו ואני שולף, כבדרך אגב, כמעט בביטול, רעיון ישן שהיה מקופל בין פתקאות מדובללות באותה מגירת החמצות. זה התחיל משבוע במדבר, להיזרק באיזה קיבוץ בדרום במשך שבוע תמורת הופעה בפאב הקיבוצי
אני ממשיך לזרוק רעיונות "מה אם אני נכנס לאוטו ופשוט עובר מפאב לפאב, מקיבוץ לקיבוץ ומעיר לעיר בארץ, עם הופעת יחיד שלי, שהיא כבר משופשפת ובנויה היטב. רק אני וגיטרה, חודש… אפילו חודשיים." יש בזה את התנועה, את הבקרים הלא צפויים, את הניתוק מהעיר המודדת אותך בסרגליה.
והאבן התחילה להתגלגל במורד ההר, והרעיון הלך והתחדד, עד שמצאתי את עצמי כמה זמן אחר כך (לפני כמעט שלושה חודשים) יושב מול ערימה של ניירות ועושה את הטלפון הראשון "שלום, זה איתי, אני יוצא למן טיול כזה, אשמח לעבור גם אצלכם וכו'". 300 טלפונים כאלה ו-500 מיילים אחר כך, ויש לי על הלוח (הסמוך למפת הארץ הנעוצה על שעם בסלון) 30 הופעות בחודשים ינואר ופברואר 2009.
זהו. זה קורה על אמת. אני נוסע. לא בורח ממשהו, אלא נוסע אל משהו, ולא למקום ספציפי אלא אל הנסיעה עצמה. אני נוסע אל הרעיונות המקופלים תחת אספלט הכביש ומרחפים באוויר מעליו והופכים לכל כך אישי וכל כך רגשי את ה"לא-מקום" הזה שנקרא דרך.
איתי פרל, טיול הופעות, ינואר פברואר 2009:
2/1- תל אביב/ קפה ביאליק מופע הפתיחה
3/1- ירושלים/ מתארח בהופעה של יוני רכטר בצוללת הצהובה
7/1- אילת/ הפאב של גבי
9/1- קיבוץ סמר/חדר אוכל
10/1- פארן/ הפאב
13/1- ניצנה/
15/1- שדרות/ קייזר פאב
16/1- ערד/ מוזה – מופע צהריים
16/1- קיבוץ גבעת ברנר/ הפאב
20/1- יהוד/ מוזה ארט
21/1- ירושלים/ הקצה
22/1- קיבוץ המעפיל/ פאב הארובה
23/1- קיבוץ כברי/ מועדון לחבר
24/1- אשדות יעקב /
27/1- ראש פינה/ ג'וליאן
29/1- קיבוץ עמיר/ הקרפיון השיכור
30/1- קיבוץ ברעם/
תאריכים נוספים יפורסמו בהמשך.
מי שנתקל באיתי פרל במסעו, על הבמה ומחוצה לה, מוזמן לשלוח לנו תמונות וכל תיעוד אחר דרך "כתוב לעורך".
לאתר של איתי פרל
למיי ספייס של איתי פרל
נא להמתין לטעינת התגובות
