דה אפלרויטר: קרול קינג, בילי ג'ואל, דניס ווילסון ויונתן אבישי
ההוצאות המחודשות של אלבומיהם של קרול קינג, בילי ג'ואל ודניס ווילסון מעניקות למעריצים בונוסים והפתעות. יונתן אבישי יצר עם אביו עולם שמתאים למבוגרים וילדים ב"הרחק הרחק בארץ כוש"
חברות התקליטים הגדולות ממשיכות להוציא הוצאות מחודשות של אלבומי מופת. זאת בתקווה שזה ירענן את שוק המוסיקה העולמי וייתן מענה לשוק ההורדות. בתור אספן כפייתי וחובב מוסיקה קיצוני אני חייב לומר שעליי זה עובד וכשמדובר בשני אלבומי חובה ואלבום נוסף שהוא אוצר, החגיגה משולשת.
"טייפסטרי" של קרול קינג הוא מסוג התקליטים שכל חובב מוסיקה ממוצע החזיק בבית, רצוי במהדורת ויניל, מדובר בעיקר בהורים שלנו ובדור שהבשיל בסבנטיז.
בשנת 1971 סיפקה קינג את אחד מאלבומי הפופ הטובים שהוקלטו, זאת לאחר שבשנות השישים כתבה כמה להיטים מוצלחים לאמנים
I Feel The Earth, So Far Away, It’s Too Late, You’ve Got A Friend, וYou Make Me Feel Like A Natural Woman הם הלהיטים, אך כל יתר שירי האלבום שווים באותה מידה והם הפכו את קינג לאחת היוצרות הכי גדולות של שנות ה-70.
דיסק הבונוס המצורף מביא להוצאה המחודשת מציג לראשונה הופעת סולו אינטימית ומרגשת שלה ב 1973. קינג מבצעת את כל שירי האלבום בסדר המקורי בליווי פסנתר בלבד ובתוספת החוברת המושקעת זו הוצאה נהדרת, בייחוד למי שאין ברשותו את האלבום המקורי.
"דה סטריינג’ר" היה עבור בילי ג’ואל מה ש"טייפסטרי" היה עבור קרול קינג. זהו האלבום שהפך את ג’ואל לכוכב ענק ב 1977, כזה שממלא אולמות גדולים עד אפס מקום.
שוב, מדובר באלבום פופ כמעט מושלם, שכולל את שלושת להיטי הענק – The Stranger, Just The Way You Are, ו She’s Always A Woman.
כמובן שרוב העניין טמון בדיסק הבונוס המצורף ובו הופעה חגיגית מאותה השנה שנערכה בקארנגי הול בניו יורק. המהדורה המחודשת כוללת גם חוברת עם מילות כל השירים, תמונות נדירות ומאמר מעניין. אוסף מצוין לאספנים והזדמנות טובה לחזור לאלבום הכי טוב של בילי ג’ואל, הרבה יותר טוב מרוב מה שהוא הוציא לאחר מכן.
הדובדבן הענק שבקצפת הוא "פסיפיק אושן בלו" של דניס ווילסון. האלבום הנדיר הזה כמעט בלתי אפשרי להשגה וכעת ניתן להשיגו בהוצאה המיוחדת.
הרבה אלבומים נשכחים מחכים לרגע שלהם, זה הרגע של דניס, האח השלישי לבית ווילסון, האח של קרל ובריאן, ומי שהיה המתופף של הביץ’ בויז. בקרב חמשת חברי הלהקה נחשב תמיד דניס לעוף קצת מוזר. בריאן כותב השירים המוכשר וקרל הזמר הנהדר היו הרציניים, דניס היה ההיפי, איש החוף והים, גולש הגלים שנתן ללהקה את התדמית הקלילה והנהנתנית.
השיר הפותח את האלבום הוא יצירת מופת של שלוש וחצי דקות. מפגן מרשים של עוצמה מוסיקלית בתוספת זמרות רקע שמזכיר את "חומת הצליל" של המפיק האגדי פיל ספקטור. השיר השני What’s Wrong הוא מחווה למוזיקה ולסגנון של הביץ' בויז. הקול שלו מחוספס ואנושי, כיאה לטיפוס שבילה את רוב שעותיו על חוף הים או בתוכו ושאף לריאותיו כמויות לא קטנות של חומרים אסורים.
ההוצאה המבורכת הזו כוללת דיסק בונוס, וגם בו אוצר חבוי, אולי חבוי אף יותר מהאלבום המקורי. דניס ווילסון החל לעבוד על אלבום סולו שני, "במבו", אך מותו בטביעה ב-1983 גרם לכך שהאלבום הזה לא יצא מעולם בשום הוצאה רשמית.
עם מותו הפך האלבום למצרך חשוב מאין כמוהו, בעיקר לאספנים. ההאזנה לאלבום הזה מראה שהוא פחות טוב מהאלבום הראשון, אך עדיין מרשים מאוד. לצד שני האלבומים ישנם גם חמישה קטעי בונוס נוספים שלא נכללו בתקליטים. חובה למי שמבקש להכיר את מכלול היצירות של ווילסון.
רוב המבוגרים אוהבים להרגיש מדי פעם כמו ילדים אך רק מעטים הם באמת נותנים לעצמם לחוש כך. כשמבוגרים שאוהבים להרגיש כילדים מחליטים לכתוב יצירה מוסיקלית שתדבר אל קטנים שבינינו, קורה סוג של קסם. פעם קראו לקסם הזה "הכבש הששה עשר", היום קוראים לו "הרחק הרחק בארץ כוש".
ליונתן יש נשמה של ילד, הוא איש צנוע ומיוחד, כזה שמראה את הביטחון שלו ואת הפלא שגלום בקצות האצבעות שלו, כשהוא יושב מול הפסנתר. החיבור בין השפה המוסיקלית המיוחדת שלו שמושפעת ממוזיקת עולם וחוצה עמים וארצות לבין השירים-סיפורים שכותב אביו אהוד הוא חיבור מתבקש.
האלבום המשותף הוא כולו הנאה, למבוגרים ולילדים. עם חבריו לThird World Love – אבישי כהן בחצוצרה, עומר אביטל בבס והמתופף דניאל פרידמן ויחד עוזי פיינרמן בגיטרה ויוני סילבר במגוון רחב של כלי מוזיקה, גיבש יונתן אבישי הרכב שמבטא ברגישות מרשימה את המילים של אהוד אבישי.
הבחירה ברונה קינן, ישראל גוריון, עידו מוסרי ומיכל אופנהיים-לנדאו, מוכיחה את עצמה. הקול הנעים והאימהי של קינן, השירה הגרובית של עידו מוסרי, ההתרפקות על קולו של ישראל גוריון והסגנון הייחודי של אופנהיים-לנדאו, מביאים את השירים האלה למקום שבו הם נוגעים גם בקטנטנים אך גם בגדולים.
בראש ובראשונה זו ההתייחסות לקטנים כאל מביני עניין, ההבנה שגם הם יכולים ליהנות ולהבין מוסיקה שיש בה קטעי סולו ומקצבים לא מרובעים. אין ספק שמילות השירים שנכתבו על יד אהוד אבישי מוכיחות כי הוא יודע איך ילדים חושבים. "המרצפת", סיפור על מרצפת ריצפה שמחליטה לצאת לחופשי ולהצטרף לאחיה הסלעים שעל צלע ההר, ותוך כדי כך עוברת דרך החלון ושוברת לו את הלב, הוא דוגמה טובה לכך.
מי מאיתנו לא ישב בתור ילד וניסה להאניש כל דבר שהוא רואה, ממטאטא ועד סיר. כל שיר כאן הוא התרגשות חדשה עבור הילדים - לדוגמה "דום דום" – השיר על התרנגולת הקופצנית ו"אצלנו בשכונה" שמספר על תזמורת ילדי השכונה.
הופעות ההשקה שנערכו בשבוע שעבר היו כל כך מוצלחות עד שכולי תקווה שיונתן אבישי יוכל בקרוב לארגן שוב את החבורה הגדולה הזו לסיבוב נוסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
