קאנו

 
היסטוריה: ענף ספורט הכולל תחרויות חתירה בסירות קאנו או קיאק. החתירה מתבצעת באמצעות משוט בעל כף אחת, ונעשית בכריעה. תחרות הקאנו הראשונה נערכה בבריטניה ב-1866.

שני תתי ענפים עיקריים קיימים בקרב חותרי הקאנו והקיאק: ספרינט - התחרויות נערכות בסירות קיאק וקאנו ליחידים, זוגות ורביעיות, למרחקים של 200 מ', 500 מ' ו-1,000 מטר. התחרויות מתקיימות במסלול במים שקטים; וסלאלום - תחרויות סלאלום נערכות בקיאק ליחידים ובקאנו ליחידים ולזוגות. על החותרים לתמרן דרך נקודות מסוימות הקבועות בו, ולעתים לחתור נגד הזרם ב"מים לבנים" סוערים.

ענף אולימפי החל מ: מאז המשחקים האולימפיים בברלין (1936) הפך הקאנו לענף אולימפי. תחרויות הסלאלום נערכו לראשונה במינכן 1972, ולאחר הפסקה של 20 שנה, הפכו לחלק מהמשחקים מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992. החל מהאולימפיאדה הנוכחית יתחרו הגברים במקצי ספרינט ל-200 מטר במקום במקצים ל-500 מטר.

ספורטאים ומדינות בולטות בענף: המדינות הבולטות בענף הן ברה"מ (51 מדליות, 29 זהב) וגרמניה (55 מדליות). את ישראל ייצגו לאורך השנים שישה חותרי קיאק. להישג הגבוה ביותר הגיע מיכאל קלגנוב, שזכה בארד בסידני 2000.

תאריכים: 29.7 - 2.8 (סלאלום), 6-11.8 (ספרינט).
מיקום: מרכז החתירה במים סוערים עמק לי בהרטפורדשייר.
מספר משתתפים: 82 חותרים בסלאלום (61 גברים ו-21 נשים), 246

חותרים בספרינט (158 גברים ו-88 נשים).
מספר תחרויות הגברים: סלאלום (3) - קאנו ליחידים, קיאק ליחידים וקאנו לזוגות. ספרינט - 12.
מספר תחרויות הנשים: סלאלום (1) - קיאק ליחידות. ספרינט - 12.