 |
|
/images/archive/gallery/338/342.jpg רותי דירקטור ללא 
|
|
|
|
ביקורת אמנות: רותי דירקטור |
|
|
|
|
"ביקורת שלילית אכתוב רק על אמנים שמביעים לדעתי תופעות בעייתיות. על אמנים חזקים, בעלי תהודה, אני יכולה לכתוב כי מול זה הם יכולים להתמודד" |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
איתי שטרן
12/10/2005 10:22
|
|
|
|
|
|
|
|
רותי דירקטור, מבקרת האמנות של "7 לילות", לאורך שנים שימשה כמבקרת האמנות של "העיר".
מהו לדעתך מקומו של המבקר או של מוסד הביקורת בתוך היצירה התרבותית?
"אני חושבת שמדובר בעוד נדבך במסגרת היצירה התרבותית. יש בביקורת תפקיד של ליווי, הקשבה, תיווך ומילוי של הדבר שמייצר אלמנט מקשר בין היצירה והצופה. היצירה היא המהות והמוקד אבל הביקורת כתפקיד מלווה מאוד חיונית למערך התרבותי הכולל. אני מעדיפה לדבר על כתיבה על אמנות ולא על ביקורת, כי ביקורת זה משהו מאוד מצומצם ושיפוטי ואני מעדיפה להסתכל על תפקיד הכתיבה בתור מדיום שמלווה את יצירת האמנות. לפעמים הוא קשור באבחנת איכות אבל בעיקרו הוא מאפשר להרחיב את אפשרויות הצפייה באמנות".
האם ביקורת יכולה או צריכה להשפיע על תעשיית התרבות? האם את מרגישה שאת משפיעה?
"אני מניחה שבמידה מסוימת יש השפעה. בתחום שלי זה הרבה יותר מוגבל, שלא כמו בתאטרון וקולנוע שההשפעה היא מסחרית ממש. ההשפעה שלי יותר מתונה ומחלחלת לעומק, אני רוצה להאמין. אם ישנה השפעה אז היא מתבטאת בעיקר על האספנים והצופים. אני לא מתבאסת מזה כי אני מודעת למגבלות ולאיכויות של התחום שאני עוסקת בו. זה מקום פחות פופוליסטי, שדורש יותר מחויבות מהצופה. אנשים שקוראים ביקורת אמנות אלו אנשים סקרנים שגם אם יש להם עוינות הם מחפשים מפתחות שיגידו להם מה טוב ולמה דברים מסוימים נחשבים אמנות. אני חושבת שאני מצליחה להגיע לקהלים רחבים יחסית ואני יודעת את זה גם מתגובות של אנשים. יש הרבה טענות אל האמנות על כך שהיא לא קומניקטיבית, אז אני משתדלת לא ליפול לשם בכתיבה שלי".
האם את מרגישה אחריות כלפי הקהל, כלפי היוצרים?
"יש מידה מסוימת של אחריות כי יש פומביות לכתיבה הזו. אני לא אכתוב ביקורות שליליות על אמן צעיר, כי אין בזה טעם. למה זה טוב. אני משתדלת לכתוב על דברים שאני אוהבת. ביקורת שלילית תהיה רק על אמנים שמביעים לדעתי תופעות בעייתיות. על אמנים חזקים, בעלי תהודה, אני יכולה לכתוב כי מול זה הם יכולים להתמודד".
האם את מרגישה שיש דיאלוג בינך ובין הקהל?
"יש בהחלט. אני מקבלת הרבה מאוד תגובות. אי-מיילים, פגישות, טלפונים ומכתבים. אני מאוד נהנית מזה, גם אם התגובות לא אוהדות. אני מוצאת את זה מאוד חשוב".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
האם אתה חשה שמוסד הביקורת הידרדר עם השנים?
"אני נתקלת לפעמים בדברים שכתבו בעבר, לפני כמה עשורים ובהשוואה אני חושבת שהביקורת היום יותר מתוחכמת ורחבה מבחינת ההיקף שלה. פעם הביקורת הייתה יותר תיאורית, פורמליסטית ועם אוריינטציה אידיאולוגית. היום יש כל מיני כתיבות על אמנות ובמובן הזה הים המצב הרבה יותר מגוון, מעניין ומקיף".
מה לדעתך עשה טשטוש הגבולות בין גבוה ונמוך לביקורת?
"היום הגבולות מאוד פרוצים בהגדרות של המדיומים. למשל עניין הוידיאו: איך מסתכלים על זה. אולי נדרשים היום כישורים שפעם היו שייכים לעולם הקולנוע. הכתיבה על אמנות היום נדרשת להרבה יותר מיומנויות כי היא צריכה להגיב על כל כך הרבה תחומים. פוליטי, חברתי, תרבות פופולארית. טווח הנושאים הוא רחב מאוד ולכן אני מוצאת את זה מאתגר ותובעני".
על איזה מבקרים את גדלת? מיהו המודל שלך למבקר?
"אני קראתי בעיקר ב'הארץ' את ניצה מליניאק וניסים מבורך. תמיד עניין אותי איך כותבים על אמנות".
האם התחרטת פעם על ביקורת שכתבת?
"פעמיים. כתבתי ואחר כך בדיעבד הצטערתי כי אני חושבת שהייתי פזיזה מדי. נגעתי במקרה עדין, לא ראיתי מספיק והגבתי מהר מדי".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
