 |
|
/images/archive/gallery/204/451.jpg מנחם בן נעם וינד 
|
|
|
|
ביקורת ספרות: מנחם בן |
|
|
|
|
"אני הייתי קורא שקדן של נתן זך שכתב על שירה. הוא היה כותב מאוד יפה על אלתרמן. לא תמיד הסכמתי איתו אבל הכתיבה היתה יפה נורא" |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
איתי שטרן
12/10/2005 10:25
|
|
|
|
|
|
|
|
מנחם בן, מבקר הספרות והשירה של מוסף "פרומו" של מעריב. בעבר כתב ב"משא" (כתב עת לשירה של אהרון מגד), ידיעות אחרונות, "כל העיר" ו"זמן תל אביב".
מהו לדעתך מקומו של המבקר או של מוסד הביקורת בתוך היצירה התרבותית?
"התפקיד חשוב מאוד: ההבדלה בין טוב לרע. הבדלת חיינו. פעם קראתי ראיון עם דן מירון על זה שההבדלים האלו מתחילים להתמוטט וגם בתחום הספרות זה עיקר העניין. מעבר לזה, המבקר הוא קודם כל עיתונאי שתפקידו לעניין ולשעשע את קוראיו, בתנאי שהכל אמת ולא דיבה".
האם ביקורת יכולה או צריכה להשפיע על תעשיית התרבות? האם אתה מרגיש שאתה משפיע?
"במידה מסוימת ביקורת יכולה להשפיע. בדרל כלל מה שמשפיע זה התיזמור של הקולות. אין קול יחיד שמשפיע משמעותית. למשל אפשר להתייחס ל"מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד ששיבחתי (בניגוד לאחרון שקטלתי). הוא הגיע אליי רבע שעה לפני שסגרתי את הטור שלי לזמן תל אביב, הצצתי בו והוא קסם לי אז כתבתי עליו כמה שורות ושלושה שבועות אחרי זההצטרפו אליי מספר מבקרים והספר נהפך לרב מכר, שזה דבר נדיר במה שקשור לספרי שירה.
"יש הרבה דברים שמרגיזים אותי כמבקר כשמתעלמים מכל מיני דברים. אם הייתי משאיר את כל הרעל הזה בתוכי הייתי מת מהרעלה וזה נפלא שאני יכול להוציא את זה החוצה. אז בסופו של דבר צריך לזמור על פרופורציות. השפעה מסוימת יש. השפעה מוחלטת, בוודאי שלא".
האם אתה מרגיש אחריות כלפי הקהל, כלפי היוצרים?
"קודם כל, כתיבת ביקורת זה עניין שיפוטי ומדובר בדיני נפשות. די מפחיד. אני זוכר את הגורלות של שני מבקרי ספרות. ברוך קורצוויי לשתלה את עצמו על חלון דירתו ואת דן עומר שהיה מבקר ספרות ב"העולם הזה" שמת מהתקף לב בגיל ארבעים וקצת. אני מאמין באלוהים באופן מוחלט, אז אני פשוט זוכר שאם אני אחטא אני יכול למצוא את עצמי תלוי או מת משבץ".
האם אתה מרגיש שיש דיאלוג בינך ובין הקהל?
"ב-NRG הדיאלוג חי כי אנשים מגיבים דרך האתר. אני גר בכרמיאל ומכיוון שתקפתי מאות סופרים, אין לי קשר פעיל עם עולם הספרות וזה חלק מהעניין. תמיד חשוב לי לא לדפוק חשבון. יש אנשים שלא מדברים איתי למרות שגם שיבחתי אותם, אבל לפעמים כשנפגשים באיזו לוויה או פרימיירה מגיעות כל מיני תגובות שונות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
האם אתה חש שמוסד הביקורת הידרדר עם השנים?
"ממש לא הידרדר. המצב השתפר במידה רבה בגלל האינטרנט. יש המון אנשי כתיבה מוכשרים גם בתחום הספרות. לעומת זאת, יש תחום חולה לגמרי והוא ביקורת השירה. לא צמחו כאן כישרונות בתחום. אחד מהתסכולים הבסיסיים הוא שאני לא מספיק לקרוא את כל הספרים כי מקבלים מאות. אז עושים הבדלה ראשונית ואני מצליח לקרוא רק את הספרים שאני כותב עליהם וגם אותם אני לא בהכרח קורא עד הסוף. לפעמים אני קורא עד שיש לי דעה מגובשת וזהו. לפעמים אני אפילו קורא בדילוגים אבל אני עוזב ספר רק כשאני יודע מה דעתי עליו בדיוק".
מה עשה טשטוש הגבולות לביקורת?
"אני לא בדיוק מבדיל בין נמוך לגבוה אלא בין בעל קסם לחסר קסם ובין פלצני לעממי. אני חושב שהבעיה היא לא ההבדלה בין נמוך לגבוה אלא בין טוב לרע, או במלים אחרות: החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך. הטוב והרע מופיעים בכל מיני צורות והם מעורבבים לגמרי. צריך לדעת לבחור נכון".
על איזה מבקרים אתה גדלת?
"אני הייתי קורא שקדן של נתן זך שכתב על שירה. הוא היה כותב מאוד יפה על אלתרמן. לא תמיד הסכמתי איתו אבל הכתיבה היתה יפה נורא. חבר נוסף שלמדתי ממנו היה תנחום אבגר, אדם שהכיר את השירה הצעירה של זך ואבידן, אבל מה שהכי עזר לי להיות מבקר טוב זה הטריפים של ה-LSD".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
