יורדים מהקורקינט?
המלחמה של משרד התחבורה בקורקינטים נמשכת, אך נראה שבמשרד מתחילים סוף סוף לרדת מהעץ. בשבוע הבא יערוך המשרד ניסוי בנסיעה בקורקינטים, במסגרת הבחינה למתן היתרים לכלים. האם במשרד הבינו שכולם יכולים רק להרוויח משילוב הקורקינטים בדרכים?
בשבוע שעבר, בצעד נדיר ומבורך, פרסם משרד התחבורה "קול קורא להשתתפות בבדיקה וניסוי של כלי רכב חשמליים, לבחינת הסדרת מעמדם החוקי". את הניסוי מוביל ד"ר שי סופר, מנהל אגף הטכנולוגיות ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
בהודעה, שהנוסח המלא שלה מפורסם באתר האינטרנט של המשרד, נכתב ש"לפני קבלת החלטות והגשת המלצות החליטה הוועדה לערוך יום ניסוי לבדיקת כלי הרכב החשמליים, לעמוד על רמת הבטיחות בשימוש בהם ולבחון את שילובם העתידי בתנועה העירונית".
משרד התחבורה פנה בהודעה לגופים ציבוריים ופרטיים המעוניינים בכך, להגיע ביום שני למגרש החניה של אצטדיון הכדורגל העירוני בראשון לציון מערב (ליד הסופרלנד), עם כלי הרכב החשמליים שיש ברשותם.
בהודעה לא נמסרו פרטים אודות טיב הניסוי, היעדים שלו, ומה שחשוב יותר - אודות מעמדם החוקי והמשפטי של מי שיגיעו להשתתף בו ושל כלי הרכב שיביאו המשתתפים. שכן בחג החנוכה האחרון פשטו אנשי אגף אחר של אותו משרד על מספר עסקים לממכר וייצור קורקינטים ממונעים, החרימו כלים שוניםופתחו בהליכים משפטיים נגד כמה מבעלי העסקים - בטענה שהכלים שמכרו אינם חוקיים.
העובדה שבאותו משרד יושבת ועדה מקצועית לבחינת הנושא, ובמקביל נערכים מבצעי אכיפה נגד אותם גורמים שמתבקשים לסייע לוועדה (או לכל הפחות להציג את עמדתם) - גורמת לאי נוחות ולחשש בקרב כמה מהעוסקים בתחום. למען הגילוי הנאות חשוב לציין, כי גם כותב שורות אלה מאוים מצידם של שני בכירים במשרד, לנוכח הסיקור במעריב עסקים של התנהלות המשרד בטיפול בנושא הקורקינטים הממונעים.
סביר להניח כי אחד הדברים שהניעו את משרד התחבורה לפעולה הוא מכתב תקיף ששלח יו"ר ועדת הכלכלה, אופיר אקוניס, למנכ"ל המשרד יעקב גנות. אקוניס מזכיר כי סמנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, התחייב בפני הוועדה להסדיר את הנושא עד סוף פברואר .2010
יו"ר ועדת הכלכלה אף רמז לגנות שאם המשרד לא יפעל במהירות לקידום הנושא, הוא ייזום דיון מיוחד בעניין בוועדה. "כמובן שאני מעדיף קיום דיון בחקיקה מטעם משרד התחבורה", כתב אקוניס, "ולא דיון שבו עלולות להופיע טענות נגד המשרד בעניין אי הסדרת התחום".
בכל זאת, כשמביטים בחצי המלא של הכוס, ומקווים שעורכי הניסוי יבואו אליו בידיים נקיות ומתוך כוונה ללמוד את הנושא, ראוי לברך את אנשי משרד התחבורה. ראשית, כל נושא שעומד בפני משרד ממשלתי ראוי לבחינה, שצריכה להיות פומבית כדי למנוע כל סוג של שחיתות או חשד לשחיתות. עצם העובדה שוועדה מקצועית של משרד התחבורה בוחנת נושא כלשהו לעומק גם היא ראויה לברכה, וככל שבחינה כזאת תהיה פומבית יותר כך ייטב.
בנוגע לקורקינטים, כל כלי תחבורה שמצמצם את הצורך בשימוש במכונית, או אפילו בתחבורה ציבורית, מסייע להפחתת העומס בכבישים במרכזי הערים, לצמצום מצוקת החניה ולהגברת הניידות של שכבות לא מבוססות. כאשר מדובר בכלי רכב דל זיהום, כמו קורקינט חשמלי, הרווח הוא כפול.
אופניים, למשל, הם בודאי כלי רכב מבורך ומומלץ, ולהם יש גם תרומה בריאותית של ממש למשתמשים בהם. אלא שבתנאי מזג האוויר הישראלי לא תמיד אפשר להשתמש בהם ועדיין להתקבל בברכה בחברה אנושית צפופה - למשל במקום עבודה או לימודים. קורקינט חשמלי ממונע, לעומת זאת, מאפשר למשתמש בו להתנייד
תושב עיר שבוחר להשתמש בקורקינט חשמלי חוסך נסיעה במכונית, באופנוע או בתחבורה ציבורית ותורם להקלת עומס התנועה וצמצום זיהום האוויר. משרד התחבורה, שאמור לקבוע מדיניות ולשכלל את מערכת התחבורה, אמור להיות הגורם המוביל ובעל האינטרס הגדול ביותר התומך בשימוש בקורקינטים כאלה. במקביל, על המשרד לשקול גם שיקולי בטיחות ולוודא שהשימוש יהיה חוקי ולא יסכן את המשתמשים או עוברי אורח אחרים.
כמו בתחומים אחרים, גם בתחום הקורקינטים קיימת תחושה שיד ימין של משרד התחבורה לא מתואמת עם יד שמאל. הוועדה המקצועית להסדרת מעמדם החוקי של הקורקינטים מונתה לפני כ9- חודשים, וכמעט מיותר לציין שכל דיוניה נערכו בחדרי חדרים ובחוסר שקיפות. עד היום הוועדה לא פרסמה פרוטוקולים (ספק אם כאלה בכלל נרשמו). במקביל, מנכ"ל משרד התחבורה מינה ועדה אחרת, שנועדה לגבש דרכי אכיפה נגד העוסקים בתחום והמשתמשים בקורקינטים.
שתי הוועדות הוקמו שנים לא מעטות אחרי שנוכחות הקורקינטים הפכה כבר לעובדה מוגמרת. בארץ פועלים לפחות 10 בתי עסק בתחום, ועד היום נמכרו, יובאו ויוצרו בין 5,000 ל10,000- כלים כאלה - שרובם נמצאים בשימוש יומיומי.
לפני מספר חודשים פנה ח"כ זאב ביילסקי (קדימה) לשר התחבורה ישראל כץ, בבקשה לקדם את הבחינה המקצועית של קורקינטים ממונעים. ביילסקי ביקש מהשר להקים ועדה ציבורית, פומבית, שתדון בחשיבות הכלים ובמעטפת השימוש המתאימה להם שתבטיח את בטיחות המשתמשים.
לפני כשבועיים נתקבלה סוף סוף תגובת השר, ובה נכתב כי "משרד התחבורה מעודד שימוש בכלים חשמליים כחלק ממדיניות לעודד שימוש בתחבורה ירוקה, על מנת לספק פתרון זול, נקי ויעיל לתנועת כלים המסייעים להפחתת העומס במרכזי הערים".
"במקביל", נכתב עוד בתגובת השר, "הנחיתי להגביר את האכיפה נגד הכלים הבלתי חוקיים הנמצאים בשטח. שני המקרים הטראגיים בהם נהרגו רוכבי קורקינטים, במהלך שנת ,2009 התאפיינו במעורבות קורקינטים בלתי חוקיים. לכלים אלה אין ולא יהיה אישור בעתיד. לאור האמור לעיל, נראה כי אין צורך בהקמת ועדה ציבורית בנושא".
לנוכח התגובה ראוי להעמיד דברים על דיוקם. ראשית, בשנת 2009 נהרג אדם אחד ולא שניים כתוצאה מרכיבה על קורקינט חשמלי. נער נוסף נפצע קשה מאוד בעת שרכב על סקייטבורד ממונע ולא קורקינט. בשני המקרים נגרמו התאונות על כביש ציבורי, במקום שלא היה ראוי שהרוכבים יימצאו בו. סביר להניח אף כי בשני המקרים תוצאות התאונה לא היו שונות, לו הכלים היו "חוקיים" (אופניים למשל) או אפילו אם רוכבים היו הולכים ברגל.
ועדה ציבורית כפי שביקש ביילסקי, להבדיל מוועדה מקצועית, יכולה לשקול שיקולים רחבים מאלה של אנשי משרד התחבורה, וחשוב יותר - ועדה כזאת יכולה לפעול באופן פומבי וגלוי, כשהיא חשופה לדיון וביקורת ציבורית. הסדרת השימוש בקורקינטים ממונעים מורכבת הרבה יותר מ"חגיגה בסופרלנד", או מניסוי כזה או אחר, מפני שהיא טומנת בחובה משמעויות חוקיות וביטוחיות מורכבות.
ביצוע הניסוי הקרוב עשוי לרמז על כיוון חיובי אליו פונה כעת משרד התחבורה, אלא שמסקנות הוועדה המקצועית לא יועילו אם לא יכסו בשלמות את 4 הנושאים הקריטיים בהפעלת קורקינטים - מעטפת השימוש בכלים, אמצעי הבטיחות הנדרשים, הספקים ומהירויות ורישוי וביטוח.
מעטפת השימוש צריכה להיות כזאת שתאפשר תנועה יעילה ובטוחה, ובעיקר ברורה ומוחלטת. כך למשל, יש לקבוע האם לקורקינטים מותר לנוע אך ורק על מדרכות ושבילי אופניים, או גם על סוגים שונים של כבישים. יש לקבוע גם את אפשרויות החציה של כבישים (כמו לגבי טרקטורונים).
אמצעי הבטיחות נחלקים לאלה שבכלים ולאלה של הרוכבים. כך למשל, אפשר לבחון את הצורך בחיוב השימוש בקסדה, צריך לבחון גם את האפשרות להגביל את המהירות המירבית, לקבוע מרחק בלימה מינימלי (שממנו ינבע הצורך במערכת בלמים מתאימה) וכן את אמצעי הנראות (פנס, מחזיר אור, צפצפה או פעמון).
עניין הביטוח הוא אולי הסוגייה המורכבת ביותר, ולגביו צריך לקבוע אם וכיצד יש להוציא את הקורקינטים מחוק הביטוח של רכב מנועי. מנגד, יש לקבוע כיצד לחייב את המשתמשים בביטוח צד שלישי כלשהו, למקרה של פגיעה בהולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. חובה כזאת לא חלה כיום על הקורקינטים שמוגדרים "חוקיים" או על "סאגוואי", מה שיוצר בעיה לא פשוטה.
הנושא הקרוב ביותר למשרד התחבורה הוא תחום הרישוי של הכלים, אבל גם כאן נדרשת עבודה מקצועית למציאת האיזון ההולם בין הצורך בכלי עממי וזול לבין הדרישה החשובה שכלי כזה יעמוד בתקני בטיחות הולמים. כדי לבצע בחינה יסודית של הנושא, לשר התחבורה ולמנכ"ל משרדו לא צריכה להיות התנגדות למינוי ועדה ציבורית - ועדה כזו שבראשה תעמוד דמות ציבורית ויישבו בה נציגי ציבור, נציגי עמותות שתומכות בתחבורה ירוקה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מהנדס רכב ויועץ משפטי מלשכת עורכי הדין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם