להסדיר את נושא הקורקינטים הממונעים - לפני ההרוג הבא
קורקינטים ממונעים נעים על כבישי ומדרכות ישראל זה יותר מעשור אך עד היום לא לא בוצע ניסיון למצוא פתרון לביטוח של המשתמשים מפני פגיעות גוף. משרד תחבורה מקצועי צריך למצוא פתרונות יצירתיים ונכונים מקצועית כדי לשלב אותם במערכת התחבורה המודרנית
יום לאחר מכן, במקום להסדיר את "הנושא", כועסים אנשי משרד התחבורה על מעריב, בגלל ידיעה שעסקה במותו של קולביץ' ובכך שתחום הקורקינטים הממונעים עודו פרוץ ולא מוסדר.
"אם רק הייתם שואלים", אומרים במשרד התחבורה, "הייתם יודעים שהשר מאוד מודע לנושא והוא החל לעסוק בו ברצינות לאחר תאונה קשה שבה נפגע ילד שרכב על סקייטבורד ממונע". באשר לנעשה בשטח, במשרד התחבורה מספקים תשובה צפויה ואומרים, כי "מונה צוות מקצועי". כאילו שעצם מינוי "צוות מקצועי" פתר אי פעם בעיה כלשהי שעליה מופקד משרד התחבורה.
קורקינטים ממונעים נעים על כבישי ומדרכות ישראל זה יותר מעשור, וגם הם, כמו קלנועיות, מעסיקים זה שנים את בתי המשפט. אלה מתקשים למצוא להם את המקום המתאים בסבך "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים" שממנו נגזר ביטוח החובה לרכב.
יותר מ-10 שנים עברו מאז שמשרד התחבורה נדרש לראשונה לנושא זה, אבל עד היום לא נקבעו כללים שקשורים בהגדרת הכלים, בהכשרה מתאימה לרוכבים, בהגדרת מקומות שבהם מותר או אסור להשתמש בהם ולא בוצע ניסיון למצוא פתרון לביטוח של המשתמשים בהם מפני פגיעות גוף. הדבר היחיד שבוצע, בשנת 2004, הוא החרגת קורקינטים קטנים (בעלי מנוע בהספק של עד 100 ואט) מפקודת התעבורה - כלומר, קביעה שאלה אינם כלי רכב.
ומה עשה
עד כה "הצוות המקצועי", זה שמונה על ידי השר רק לאחר תאונה קשה? האם הצוות ניסה להתמודד עם הצורך של הציבור בקורקינטים ממונעים, להסדיר את השימוש בהם, לבחון את היתרונות והחסרונות שלהם, או אולי למצוא דרכים יצירתיות לשלב אותם ככלי רכב לגיטימי שמספק פתרון יעיל למי שמתנייד בעיר?
נא לא להגזים. הרי מדובר במשרד התחבורה הישראלי, ולמנכ"ל מונה בו לאחרונה שוטר לשעבר, יעקב גנות. "הצוות המקצועי" בחן, כרגיל, את האור שמתחת לפנס - את האפשרות "להפעיל אכיפה" נגד יבואנים, חנויות לממכר קורקינטים ממונעים ורוכבים. משרד התחבורה רוצה לעשות את הדבר היחיד שבו הוא מתמחה, כלומר לעשות לאנשים את המוות, במקום לבחור בחיים.
אכן, ארץ משונה היא ארץ ישראל, ארץ שפקידיה מונעים לפעולה רק אחרי ההרוג הראשון וכלי הנשק שבידם הוא האיסור, המניעה, ה"לא הגורף". נכון להיום נמצאים בישראל אלפים רבים של קורקינטים ממונעים, ולא באמת משנה היכן יוצרו, כיצד יובאו ומי משתמש בהם. העובדה היא שהם כאן, ועובדה זאת מעידה על צורך, וגם על רצון של הציבור להשתמש בהם, והציבור הזה הוא שמשלם את משכורות הפקידים - ולא להפך.
משרד תחבורה מקצועי, רציני, כזה שפועל למען העם ולא נגדו, צריך למצוא את הפתרונות היצירתיים והנכונים מקצועית כדי לשלב כל כלי תחבורה ידידותי במערכת התחבורה המודרנית - ובמקרה הזה את הקורקינטים הממונעים. נכון, זה קשה יותר לביצוע מאשר לאסור ולאכוף, ונכון גם שההרוג הראשון כבר צריך להימצא על מצפונם של השר והמנכ"ל. אבל כדי שהמוות הזה לא יהיה מיותר לגמרי, ולפני ההרוג הבא הגיע הזמן להסדיר באופן מקצועי גם את הנושא הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם