מושבה חופשית
לפרדס חנה, המקום עם ריכוז הרוחניקים הגבוה במדינה, יש אתר קהילתי חדש ומרענן. ליוזמה הזאת אחראית בחורה הרפתקנית בשם רונית בר אילן
לתוך האקלים האנרגטי הזה נחתה לפני שנתיים רונית בר אילן (35). סקרנית, קופירייטרית, עיתונאית ומספרת קוסמית. "מאז שהבן שלי נולד הרגשתי שאני לא יכולה יותר להיענות לתכתיבים של שפה שיווקית מנוכרת. קצה נפשי בכתיבת טקסטים לתאגידים למרות שזה היה אחלה כסף. אחרי שנים של אימון בכתיבה מוזמנת הרשתי שאני מוכנה לשינוי, ובגלל שמה שהכי מעניין אותי זה ההיבט הביוגרפי - למה ואיך אנשים עושים את מה שהם עושים - חיפשתי דרך לשלב את זה בעבודה שלי. החיפוש הוביל לתקופה כלכלית לא פשוטה אבל מתחת לכל זה המשכתי להיות אופטימית. ביליתי מול המחשב בשליחת קורות חיים ובעבודות מזדמנות, ועל הדרך חקרתי אפליקציות אינטרנט וחיכיתי לקול פנימי שיתבהר".
שיטוטים עם בנה בן הארבע ברחבי המושבה הפגישו את רונית עם מה שהיא מכנה (בלי שמץ ציניות) "המשפחה הרוחנית שלי". אנשים שחיים בפשטות, פרילאנסים, עצמאים, אמנים, מטפלים אלטרנטיביים. "גיליתי שיש פה אינסוף יוזמות חופשיות. פה סדנה מעניינת, שם שעת סיפור, מסיבות, הופעות, התארגנויות להקמת בתי ספר וגנים, אירועי החלפת בגדים וחפצים, הכל עובר באימיילים או מחולק בפלאיירים אבל אין אתר אחד שאפשר להתעדכן בו על בסיס יומיומי במה שקורה בסביבה. ידעתי שהיו בעבר כמה אתרים קהילתיים שנגנזו ושהדבר שהכי קרוב לאתר זה צרצר הכפר של אילנה פלדה, שפעל כאתר קהילתי כמה שנים ואז הפך לניוזלטר, שנעשה בהתנדבות והכיל מידע יחסית מצומצם".
פגישה מקרית עם יזם של אתר מקומי אחר שנזנח, הובילה את רונית להבנה שהיא לא רוצה לעשות מקומון אינטרנט עם באנרים ואקטואליה מקומית מהסוג הנפוץ אלא משהו אחר, אישי יותר. או כמו שהיא כותבת ב"אודות האתר": "הרעיון התבשל, ורתח, והתקרר, ונעלם, והבליח (כל פעם ששמעתי על יוזמה מקומית מעניינת חשבתי בצער: אח, הייתי יכולה לכתוב על זה באתר!) ובינתיים המשכתי לחפש את הפורמט הנכון. זה שיגרום לי להתמלא בשמחת עשייה וגם יתרום לסביבה שבה אני חיה. לפי החוקים הרוחניים של השפעזה המתכון המנצח. ואז יום אחד מישהו סיפר לי על WordPress, תוכנת קוד פתוח ליצירת בלוג שמיד שבתה את לבי. לקח עוד קצת זמן ותחקיר כדי לסגור עם עצמי סופית שזה מה שאני רוצה, יצאתי לחופשה מהשוטף והתיישבתי לכתוב את הפיילוט. וככה נולדה מושבה חופשית. מתוך דחף עמוק וטבעי, כמקום בתוך המקום שבו אני חיה. מקום שמאפשר לי להמשיך לעבוד מהבית, לכתוב, לבלות, לפגוש אנשים מעניינים שקמים בבוקר ולא משלבים לאוטומט, שמחפשים את הייעוד, המשמעות, את עבודת החיים שלהם".
השיטוט ב"מושבה חופשית" מבלבל בהתחלה. זה מקומון? זה אתר אישי? אתר מסחרי עם טאץ' קהילתי? רגע, איפה הפורומים והבאנרים? אה זה בלוג, ורשימת הנושאים שלו מתפקדת למעשה כתפריט כפתורים דינאמי, שמפנה את הגולשים לשבילים צדדיים בהוויה הפרדס-חנאית השוקקת. יש נושאים ענייניים כמו "גנים ובתי ספר" (דני לסרי מתכנן בית חינוך חדש באזור) לצד "אנשים חופשיים" לצד "סדנאות וחוגים למבוגרים" לצד "כתיבה פרטית" מענגת. מעל לנושאים יש קלנדר, שבניגוד לבלוג רגיל, שבו הקלנדר מתפקד כארכיון רשימות, במושבה חופשית הוא מתפקד כלוח אירועים כמו במקומון רגיל.
גם הקישורים מעניינים. יש שם קבוצת קישורים
את מתכוונת להתפרנס מהאתר?
"בטח. זה חלק מהעניין. אחד השיעורים שלי כרגע קשור בשפע. איך לחזור להתפרנס בשמחה, איך להרוויח כסף ממה שאני הכי אוהבת לעשות. ואני כותבת על זה בגלוי באתר. מתארת את התהליך בלי בושה כולל הפגישה עם האיש מהבנק. זה חלק מהשליחות שלי באתר הגילוי לב הזה. כי זה הרי חלק מהפחד להיות יזם של החיים שלך גם ברמה המקצועית: איך להתקיים מהמפגש של החלום במציאות. אז אני כותבת מפנים על איך זה להיות יזם קצת כאוטי, איך האתגרים וההחלטות העסקיות מהווים שיקוף של דפוסים ואמונות, ואיך לשנות את מה שלא מתאים יותר. מזל שבסביבה יש הרבה אנשים שאפשר לדבר איתם בלבל הזה ומזל עוד יותר גדול זה שהם תומכים באתר. כי אחת הדרכים שלי להתפרנס ממנו זה לכתוב על אנשים כתבות ביוגרפית עם אימפקט שיווקי. הרבה אנשים פה הם יזמים, והמחשבה היזמית שלי כאן היא ליצור אתר שבו הם יכולים לספר על עצמם ועל מה שהם מציעים לעולם. ערוץ שבו הם יכולים לשווק את הרעיונות והמוצרים מזווית קצת אחרת.
"מה שיפה זה שאיכשהו תוך כדי התהליך מתהווה אמירה משותפת. כי הרבה אנשים פה, כמו בהרבה מקומות אחרים בעולם, חיים את החיים שלהם במין ג'אגלינג מקסים ושוב מסתבר שכמה שהמסר יותר אישי ככה הוא יותר אוניברסלי".
"המושבה החופשית", האתר של פרדס חנה
נא להמתין לטעינת התגובות
