 |
/images/archive/gallery/695/069.jpg
My Hobo Soul, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| רוב הפירות היבשים מכילים גם סוכר וגופרית המשמשים בתהליך הייבוש והשימור, ובחלק מהמקרים גם צבעי מאכל! מחשבות על פירות בכלל ופירות מיובשים בפרט. טור נטורופתיה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הדברים החשובים באמת סמויים מן העין" (מתוך הנסיך הקטן)
תמיד הצחיק אותי המנהג לאכול בט"ו בשבט דווקא פירות יבשים. למה לא פירות טריים שיש עכשיו בשפע? מה רע בפירות הדר? למה לייבא מטורקיה פירות שנודעו כפירות ארץ ישראל?
ההסבר הפשטני: מנהג אכילת פירות יבשים בראש השנה לאילנות נובע מהעובדה שענבים ותאנים אלה פירות קיץ, והדרך היחידה לאכלם בחורף היא ייבושם, ותמרים, שקדים וחרובים שגם הם מפירות הארץ נמכרים תחת הקטיגוריה של "פירות יבשים". כמו כן, המנהג השתרש במיוחד בגולה כי רק בצורתם היבשה ניתן היה לאכול את פירות ארץ ישראל. כיום המנהג כבר השתמר אך יותר זול לייבא את רוב הפירות היבשים מטורקיה מאשר לייצרם בארץ.
ויש גם פרשנות נוספת: מבחינת ערכים תזונתיים, אם נשווה לשם דוגמא בין צימוקים וענבים, וניקח בחשבון רק את המוצקים (ללא אחוזי המים) ובעיקר את המינרלים, הסיבים התזונתיים, הסוכרים, החלבונים והשומנים, נגלה שהערכים נשארים בפרופורציה די עקבית. מרכיבים כגון ויטמין C וחלק מהוויטמינים האחרים הולכים לאיבוד בתהליך הייבוש ולכן לא לקחתי אותם בחשבון.
מה זה אומר? שהפרי המיובש מהווה מעין
תמצית של הפרי הטרי. בחורף אנחנו נמצאים בשיא אנרגיית היין, האנרגיה המתכנסת, לעומת הקיץ שבו אנחנו בשיא היאנג או האנרגיה המתפשטת. וזו בדיוק האנרגיה של הפירות היבשים. בתקופה זו של השנה, כאשר רוב עצי הפרי עומדים קירחים בשלכת ונראים כאילו אין בהם חיים, למעשה מתרחשת בהם הצמיחה הפנימית בשיאה. אולם כל זה לא מתאפשר ללא ההכנה המתרחשת בתוך העץ בימים אלו ממש. הוא משיר מעליו את עליו הדורשים ממנו אנרגיה ומקדיש את מלוא תשומת הלב לאגירת מים בשורשים ובענפים על מנת שיוכל להמשיך ולצמוח בבוא העת. ולזה אני קוראת "הצמיחה הסמויה מן העין". בדיוק כפי שהרבה אנשים מתייחסים אל השינה כאל בזבוז זמן, אולם ללא השינה בלילה והתהליכים המתרחשים בה אין לגוף אפשרות להתכונן לקראת פעילויות היום.
גם אנחנו כמו העצים ("כי האדם עץ השדה") נוטים בחורף יותר להתכנס, יותר להיות בבית, יותר לנוח ולאגור כוחות. אני לא יודעת מה אתכם, אבל לי תמיד בתקופה הזו של השנה יש מעין תחושה של "משהו גדול עומד לקרות עוד מעט, כרגע זה בגדר פוטנציאל". ומכאן גם הנטייה הטבעית לאכול מאכלים עם אנרגיה יותר מרוכזת כמו פירות יבשים ואגוזים למיניהם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תאנים לעצירות. צימוקים לאנמיה
|
|
|
 |
|
|
|
כל הפירות היבשים מכילים ריכוז גבוה של סוכרים טבעיים, כך שהם מהווים תחליף טוב לממתקים על בסיס סוכר מזוקק או ממתיקים מלאכותיים בתור מקור ל"משהו מתוק" שרבים מאיתנו נוטים להשתוקק אליו (לעתים בגלל מחסור במרכיבים חיוניים כגון ויטמינים, מינרלים או אהבה) ובתור מקור לאנרגיה זמינה. אולם בשונה מממתקים אחרים, הפירות היבשים עשירים גם במינרלים המסייעים לגוף לנצל את האנרגיה הזו וגם בסיבים תזונתיים הממתנים את קצב עליית רמות הסוכר בדם. הפירות היבשים עתירי אשלגן, מה שחיוני ביותר בתפריט הממוצע שהוא עתיר נתרן.
פירות יבשים (ובמיוחד דבלים, צימוקים ותמרים) טובים לטיפול בעצירות. לאחר השרייה של לילה במים, שותים את המים ואוכלים את הפרי. לעומת זאת, המנהג הרווח של שימוש בשזיפים מיובשים כטיפול בעצירות הוא בעייתי מעט בגלל היותם של השזיפים (יוצאי-דופן בין הפירות) יוצרי סביבה חומצית בגוף, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.
האגדה מספרת כי כאשר רבי שמעון בר יוחאי נאלץ להתחבא במערה במשך שנים, הוא ניזון מפירותיו של עץ חרוב שצמח בפתח המערה. החרובים מכילים כ-6.8% חלבון, הרבה ביחס לפירות אחרים. כמו כן ברפואת הצמחים החרובים משמשים לטיפול במערכת העיכול, החל בפצעים בפה (מריחה של סירופ חרובים על הפצעים) וכלה בעצירות או בשלשול. אבקת חרובים (חפשו בחנויות טבע) מכילה קרוב ל-600 מ"ג סידן למאה גרם ומהווה תחליף טוב לאבקת קקאו.
התמר הוא אחד המאכלים האהובים עלי באופן אישי. החטיף האהוב עלי הוא תמר שהוצאתי ממנו את הגרעין והכנסתי במקומו אגוז מלך או פקאן. חיפשתי במקורות שונים וטרם מצאתי סגולות בריאותיות של התמר המייחדות אותו מפירות יבשים אחרים, פרט להיותו דל נתרן יחסית לאחרים. הוא עתיר סוכרים פשוטים (פרוקטוז וגלוקוז), מינרלים (במיוחד אשלגן) וסיבים תזונתיים, ובעיני הוא הטעים ביותר.
דבלים (תאנים מיובשות) הן עתירות מגנזיום, ברזל, סידן וסיבים תזונתיים. נהדרות למי שאוהב את המרקם הקראנצ'י של הגרעינים (מעצבן למי שלא). מזין ומחזק, טוב לטיפול במערכת העיכול ונהדר לחיזוק אצל תינוקות. חלב התאנים משמש במריחה חיצונית לטיפול בפגעי עור שונים.
צימוקים או ענבים מיובשים, עתירי סיבים, ברזל ואשלגן. טובים לטיפול באנמיה.
השקדים קלים יחסית לעיכול, טובים כהשלמה לחלב לתינוקות, עתירי חלבון, סידן, מגנזיום ואשלגן. טוב כמקור לשמן צמחי, אולם יש לשים לב – שקדים ושאר אגוזים וזרעים מכילים כ-50% שומן! את השקדים רצוי להלבין, כלומר להשרות מעט במים רותחים ולהסיר את הקליפה, שהיא קשה לעיכול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ומה לגבי חומרים רעילים הקיימים באופן טבעי בפירות?
|
|
|
|
|
|
|
מרבית הפירות היבשים שאינם אורגניים מכילים לא רק חלק מהכימיקלים שהם ספגו בתהליך הגידול, אלא גם סוכרים וגופרית המשמשים בתהליך הייבוש והשימור, ולעתים גם צבעי מאכל. הדבר בולט במיוחד במשמשים: משמש מיובש אורגני הוא הרבה יותר מצומק ובעל גוון חום, לעומת עמיתו הלא-אורגני שהוא יותר מנופח ובעל צבע כתום עז. אם משרים את הפירות במעט מים רותחים טרם השימוש, זה מסיר מהם חלק מאותן שאריות. יוצאי דופן בנקודה זו הם התמרים והחרובים, שאינם עוברים תהליך ייבוש כימי ולא מוסיפים להם סוכרים או חומרים משמרים. גם מהם עדיף לצרוך אורגני, אך כאן ההבדל פחות דרמטי.
ומה לגבי חומרים רעילים הקיימים באופן טבעי בפירות? פירות מפרישים חומרים רעילים כדי למנוע מבעלי חיים לאכול אותם בטרם הזרעים בשלים לנביטה. חומרים אלה מתפרקים בעת הבשלת הפרי, שנעשה ראוי למאכל מבחינה בריאותית וקולינרית. הבעיה העיקרית עם החקלאות המודרנית (לצערי גם האורגנית אך בלא-אורגנית זה בולט יותר) זו העובדה שהפירות נקטפים בעודם בוסר, וזאת על מנת להאריך את חיי המדף שלהם. אנשים כיום כמעט ולא אוכלים פירות שהם קטפו ישר מהעצים אלא פירות שהחקלאי קטף, העביר לבית האריזה שמיין, ארז והעביר לסיטונאי, שמכר לחנות שמכרה לצרכן שהביא הביתה, הניח במקרר ואכל תוך שבוע-שבועיים. על מנת שבתהליך הארוך הזה הפירות לא יירקבו מהר מדי, קוטפים אותם בעודם בוסר. כך יוצא שאנשים (רבים) חסרי סבלנות מתרגלים לאכול פירות בוסר ויחד איתם גם את הרעלים שהפרי הפריש.
נשאלתי לאחרונה לגבי הרעלת אפרסמונים. ובכן לעניות דעתי אחד הגורמים האפשריים לצרות במערכת העיכול העלולות להיגרם עקב אכילת-יתר של אפרסמונים (כגון חסימת מעיים) נובעת מאכילתם בוסר. האפרסמונים מכילים חומר מצמת הנקרא טנינים, בריכוזים שונים בין הזנים השונים, חומר המתפרק בעת הבשלת הפרי.
זה המקום להזכיר פירות רבים שאינם ארצישראליים במקור אלא "עולים חדשים" שעברו "גיור". וכאן יכולות להתעורר מספר בעיות שונות:
א. שינויים גנטיים שהפרי עבר תוך התאמתו לגידול בארץ, בין אם במכוון במכון וולקני ובין אם כתוצאה מעצם המעבר.
ב. הבדלים גנטיים בין האנשים שחיים מאז ומתמיד במקומות בהם הפירות האלה גדלים באופן טבעי לבין האנשים שחיים במקומות בהם מגדלים את הפירות האלה כיום עלולים לגרום לכך שאנשים מסויימים אינם יכולים לעכל פירות מסוימים.
ג. אי-התאמה של סוג הפרי לאקלים שבו הוא נאכל, כלומר, גם אם עץ פרי טרופי עבר שינוי גנטי שיאפשר לו לגדול ולשאת פרי בארץ, הוא עדיין מתאים באופיו כפרי לאקלים טרופי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עוגת פירות יבשים בריאה
|
|
|
|
|
|
|
גרסה בריאה יותר למתכון ל"אינגליש קייק", אך ניתן להכין גם בתור "מאפינס". מתאימה במיוחד לט"ו בשבט, אך גם לשאר השנה. במקום חלק מהפירות היבשים, אפשר להשתמש בפירות טריים כמו למשל תפוחי עץ חתוכים דק.
חומרים
כוס וחצי קמח חיטה מלאה
1 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית אבקת סטיביה (או 1/4 כוס סוכר חום, דבש או ממתיק אחר)
1 כוס שיבולת שועל
1 כפית קליפת תפוז מגוררת
1 כוס פירות יבשים קצוצים
1 כוס מיץ תפוזים
1/3 כוס שמן שומשום או קנולה
2 ביצים
50 גרם שקדים פרוסים ו/או אגוזים קצוצים
1 כפית קינמון (אפשר גם תבלינים נוספים)
מנפים יחד את הקמח, הסודה לשתייה, הסטיביה והקינמון. מוסיפים את שיבולת השועל וקליפת התפוז. מערבבים בנפרד את הנוזלים ומוסיפים לתוך התערובת היבשה. מערבבים במהירות רק עד שכל החומרים היבשים נראים רטובים. מעבירים מיד לתבנית כיכר ("אינגליש קייק") או לתבנית שקעים ("מאפינס") משומנת ומקומחת או מרופדת בקוקוס. אופים בתנור בחום בינוני במשך כ20 דקות (בתבנית שקעים) או 30-40 דקות (בתבנית ככר), או עד שקיסם הננעץ למרכז העוגה יוצא יבש.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | נטורופתית, מחברת הספר ''תזונה בריאה וטעימה''. מרצה בקולג' לרפואה משלימה ברמת אפעל. מפעילה עם בן זוגה חן את חוות הבריאות ''בית המרפא של חן ושני'' ביקנעם
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
