 |
/images/archive/gallery/127/400.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| טובי בראונינג חושבת שללכת למתקשרים זה להפנות עורף לחיים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"המתקשר שלי אמר בתיקשור שאני נמצאת ברמת מודעות מאוד גבוהה", לחשה האישה המטופחת בקול רם לחברתה, ואילו זו ענתה לה בלחשוש קולני עוד יותר, "כן, והמתקשרת שלי אמרה בתיקשור שאני נמצאת ברמת מודעות מאוד מאוד גבוהה". אמנם היתה זו אני שזה עתה נחתה מטיסה אינסופית מניו זילנד לניו מקסיקו אבל נראה היה שתושבי סנטה-פֵה ריחפו גבוה מעל האדמה. בכל פינה ניתן היה לשמוע קטעי תיקשור מעולם אחר.
 |
| Trust |
לבטוח בחיים בדיוק כמו שהם: ד''ר טובי בראונינג מלמדת איך קופצים ראש בבריכה של החיים
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
את האדרת המוות ניתן לפגוש בכל מקום. בעידן החדש כמו בעידן הישן האדרת המוות על פני החיים רק הֶחליפה אדרת. בעידן הישן נאמר לאדם כי האל נמצא רחוק מעליו, ורק במוות יוכל להתקרב אליו. בעידן החדש, גם אם כבר זיהינו את האלוהי בכול, ובתוכנו, עדיין קשה לנו שלא לדחות את עצמנו ולייחס "אלוהות" גבוהה יותר לכל מסר הבא מרחוק – רחוק ככל האפשר. ככל שהגלקסיה ממנה "משודר" המסר רחוקה יותר כך עדיף, ואם אפשר מיְקום מקביל, טוב עוד יותר. אל ינסה בן אנוש, בן האדמה המשעממת הזו, להתחרות עם חוצן מכל כוכב מרתק שהוא. דברי חוכמה של ישות בלי גוף הם פשוט הרבה יותר מעניינים מדברי חוכמה של מי שעדיין חי איתנו, ובוודאי שיותר מחוכמת הגוף שלנו עצמנו, לו רק עצרנו להקשיב וללמוד את שפתו. אלא שזו בדיוק הטרגדיה, כאן בדיוק שורש הפיצול, המלחמה והאבדון של עולמנו. כל מה שקרוב אלינו למדנו לבזות, וכל הרחוק והנשגב לַנֶצַח נעריץ. כך אנו פוצעים את האדמה הזאת, את עצמנו ואת הסובבים אותנו במערכות יחסים, בהן ככל שמתקרבים, כך מתרחקים ועורגים לבלתי מושג. זאת עד אשר נעצור ונבין מסר מעוות זה שהועבר להורינו ולהורי הורינו, מסר שבא להפריד אותנו מהטבע, מגופנו, ממקור החיים הקרוב ביותר המשדר לנו אמיתות ללא הרף. מסר שבא להפריד על מנת למשול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
החוץ זקוק לפנים
|
|
|
 |
|
|
|
שלא יובן לא נכון חלילה שיש כאן משום שיפוט גורף על תיקשור ככלל. לַכול עת. לכל דבר יש מקום. החוכמה היא מתי ואיך להשתמש בכול ואיך לעמוד בפיתוי לשימוש-יתר ושימוש לרעה. והמצחיק הוא שלמען חוכמה שכזו נדרש מאתנו להיות "פנימונים", לדעת להיכנס פנימה ולבדוק האם השתלת האיברים החיצוניים נקלטה בהרמוניה עם המערכת שלנו, אם השֶדר שקיבלנו מתאים ומרפא או מרעיל והורס. שכן המדד היחיד שיכול לסמן לנו אם השימוש שאנו עושים בכל דבר אכן מעצים אותנו או מפצל ומפריד אותנו מעצמנו ומעוצמתנו, הוא לא אחר מאשר הגורם הקרוב אלינו ביותר ה-גוף. הגוף, פיסת אדמה זו, אטום זה של היקום, מיקרו-קוסמוס זה שנוצֵר בתוכו את המיפוי של המקרו-קוסמוס, אתם יודעים, הדבר הפיזי, הגשמי, השמן מדי, הלא שרירי מספיק, הלא מושלם מספיק, הגוף הזה שלנו שלא יודע לשקר - הוא מד האמת שלנו. כל כך קרוב וכל כך לא מובן, הדבר הנאמן לנו ביותר, הגומל לנו תמיד בתהליכי ריפוי ובאהבה ללא-תנאי למרות הזלזול. כל המבין את מהות ההוליסטיקה יבין שלמען השלמות הקוסמית גם הישויות חסרות הגוף האנושי זקוקות לנו כדי להכיל אותן, לחיות אותן. זה האתגר האמיתי.
הבעיה היא, שמזמן התפצלנו מעצמנו.
בבית הספר לא לימדו אותנו איך להקשיב לרדארים הפנימיים שפועלים לטובתנו כל הזמן. אחרי שנים של נתק מעצמנו קשה לנו אפילו להבין מה זה אומר "להיכנס ולהקשיב למה נכון לנו", ועם זאת כל כך קל לכל השפעה חיצונית לטלטל אותנו הנה והנה, במיוחד בעתות משבר.
מסוכן לנו ולילדינו, לדור הבא ולפלנטה היקרה שלנו כולה, להאדיר את הרחוק ולהתנתק מן הקרוב. בכך אנו מפנים עורף לחיים ומטפחים את המוות. זהו השיעור הגדול ביותר שלנו, בני האדמה. עלינו ללמוד לזהות באילו דרכים גסות כדקות אנו בזים לחיים ומעצימים את המוות בתחפושותיו השונות.
עובדה היא שאנו מאפשרים למוות, לאובדן ולאסון להעיר אותנו, בעוד החיים והשלום מותירים אותנו קרים ורדומים. אם לא נלמד את אומנות הוקרת החיים כל עוד הם איתנו, במקום לקדש אותם ברגשנות רטרואקטיבית, הרי שנמשיך לגזול מעצמנו את המתנה הגדולה מכול.
העולם לאורכו ולרוחבו, בעידן הישן או החדש, ממחיש במוסכמות ובמיתוסים שלו מחויבות למוות, שאילו רק הוחלפה במחויבות לחיים, הייתה משנה את המציאות שלנו על כל רבדיה. הסוד הנצור באובססיה שלנו עם המוות הוא שלמעשה אנו פוחדים מהחיים יותר משאנו חוששים מהמוות.
|
|
|
|
|
|
|  | | ד"ר טובי בראונינג
| /images/archive/gallery/405/162.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות'' (Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
