 |
/images/archive/gallery/848/310.jpg
Estelle F, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| למה מטפלים נמשכים לתחום הריפוי? כי הם זקוקים לו בעצמם. טובי בראונינג מציעה למטפלים להכיר בצרכיהם, אחרת יעבירו את בעיותיהם לפציינט |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקובל שביחסים טיפוליים רק האדם שמציג את הבעיה זקוק לריפוי. אולם חשוב להכיר בתהליך הריפוי של הרופא או המטפל עצמו. טיפול הוליסטי במלוא מובן המילה מכיר בריפוי של כל הנוגעים בדבר, וללא מודעות לצרכים של המטפל, יתקיים מחסום שיעצור את הזרימה, וכך לא יתאפשר ריפוי מלא ויעיל.
מדוע, בעצם, בחרו מטפלים ומרפאים בתחום הטיפול באחרים? התשובה לכך ברורה - הם נמשכו לתחום הריפוי משום שהם זקוקים לו בעצמם. הצורך הזה הוא המתנה החשובה ביותר שבכוחם להעניק, בתנאי שיכירו בו בלי להסתיר ובלי להסוות.
כל עוד המטפל מנותק מן התהליך, הוא מעכב את התקדמות הריפוי. הריפוי דומה לנהר ששוטף את כל הנקרה בדרכו ללא אבחנה. אם המטפל מנתק עצמו, נבנים סכרים שעוצרים את הזרימה ומפריעים להתקדמות של שניהם.
לא תמיד ידעתי זאת. בעבר נהגתי להפריד בין הריפוי שלי עצמי לבין ריפויים שלהם. התאמצתי ועבדתי תחת עומס כבד, עד שיום אחד שמעתי קול צלול בתוכי שאמר: "רק כשאת מרפאה את עצמך,
את מרפאה גם את הזולת". הייתי אז באמצע טיפול, וקפאתי ביראה למשמע הקול הברור. באותו רגע ידעתי שהדבר נכון לחלוטין, למרות שעדיין לא ירדתי לעומקו של המסר שקיבלתי.
כששיתפתי כמה מעמיתי המטפלים, הן מתחום הגוף והן מתחום הנפש, במחשבותיי, הם היו נבוכים וחשבו שהרעיון מגוחך. גם אני הייתי נבוכה, ואף על פי כן, מתוך הבלבול והתמוטטות המבנה הישן והמוכר, צמח שתיל רענן וחדש.
אם כן, איך אנו יכולים, כרופאים, כמטפלים, כמורים ואף כהורים, לאפשר תהליך ריפוי דו-סטרי? המפתח לכך טמון במודעות לעצמנו. כל מפגש וכל אינטראקציה בחיים מזמנים הזדמנויות רבות לצמיחה עצמית ולמודעות לתגובותינו אנו, לרגשותינו, למחשבותינו ולגופנו. באמצעות הקשר עם האחר אנחנו יכולים לראות את עצמנו. מטפל שלבו פתוח, הוא רב-עוצמה, אהבה והשראה. יהיה זה אובדן טראגי עבור המטפל להחמיץ הזדמנות שכזו.
אחד העזרים החשובים ביותר לצמיחה, שהזולת עוזר לנו לזהותו, הוא הצרכים שלנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מה רוצה המטפל?
|
|
|
 |
|
|
|
אחד הגורמים הנפוצים לשחיקתם של מטפלים הוא הצרכים הבלתי מודעים שלו. על פי רוב אין מכירים בו, וצרכים שלא זוכים להכרה לא יבואו על סיפוקם לעולם – לכן הם שוחקים את המטפל ואת המטופל גם יחד. בנוסף לכך, הצרכים הללו גורמים לכך שהמטפל לוקח אחריות על המטופל, מה שמביא לנטילת העוצמה ממנו.
יש מי שחש בצרכינו אף כשאנו עצמנו איננו מודעים להם. הדוגמה הקלאסית היא הורים וילדים. ילדים חשים באופן בלתי מודע את צורכי ההורים מהם, במיוחד את אלה שאינם מתבטאים במילים. וכך גם מטופלים מושפעים מצורכי המטפל, כששני הצדדים אינם מודעים לדינמיקה זו.
צורכי המטפל עשויים להיות: צורך באישור, צורך בהכרה או צורך בהצלחה. לעתים, עשויים צורכיהם של רופאים, מטפלים ותרפיסטים להיות סמויים, כמו הצורך להוכיח את אמיתותה של תיאוריה מסוימת שהם בנו עליה את כל חייהם. צרכים סמויים עוד יותר עלולים להסתתר מאחורי דחפים אלטרואיסטיים.
מטפלים, כמו כל בני האדם, נוהגים באחרים כפי שהם נוהגים בעצמם. לדוגמה, אם הם שופטים את עצמם ומטיפים לעצמם מוסר, סביר שישפטו גם את זולתם. אם הם מאמינים בסילוק חלקים "לא רצויים" של עצמם, במקום באינטגרציה ובקבלת השלם, הם יעמלו גם "לסלק" חלקים אלה מזולתם, אם, כמובן, הם אינם מודעים לכך! כל עוד איננו מודעים למקום שממנו אנו באים, כמרפאים, נפעל מתוך צרכינו. לדוגמה, מטפל שזקוק להוכחת תיאוריה שהוא השקיע בה שנים רבות של לימודים, יפחד להכיר בכל דבר שעלול למוטט את בניינו. הוא לא יהיה מסוגל לראות את הזולת כפי שהוא, אפילו תהליך הריפוי יהיה בבחינת איום על האגו שלו.
דוגמה נוספת ניתן לראות במטפל שזקוק לאהבה. הוא עלול לעשות הכול כדי לגרום למטופל לאהוב אותו, במקום לעשות את מה שהמטופל צריך. אם הצורך של המטפל הוא להיות נחוץ, קרוב לוודאי שהוא יגרום למטופל לפתח בו תלות, במקום לסייע לו לשאוף לעצמאות. אם הצורך של המטפל הוא בכוח, הוא יעודד אצל המטופל העברת כוח למטפל במקום להעצים את המטופל.
במקרים כאלה, המטפל לא יהיה מסוגל להושיט את העזרה הטובה ביותר. הוא פשוט אינו מצליח להיות כאן ועכשיו, כי הוא נושא על עצמו מטען, שאותו הוא שואף לפרוק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המרפא המושלם
|
|
|
|
|
|
|
האם פירושו של דבר שעלינו להיות מושלמים בטרם נעזור למישהו? הרי כך אנו עלולים לחכות לנצח. מעבר לכך, משום שההזדמנויות לרפא את עצמנו טמונות באינטראקציות שלנו עם אחרים, לא תהיה בכך תועלת לאיש.
יש לזכור כי אין כל פסול בכך שיש לנו צרכים. אדם טהור ונקי מצרכים עשוי להיראות כמצב המושלם, אולם החיים אינם מושלמים. רק המוות מושלם לחלוטין.
מוטב אפוא לא להתכחש לצרכינו אלא להיות מודעים להם. הצרכים הם חלק אינטגרלי מהחוויה האנושית. אילו לא היו לנו צרכים, היינו מבינים מעט מאוד מחיי אדם ולא היינו יכולים לעזור לאחרים.
ברור אם כן שאיננו מחפשים את המטפל המושלם, אלא את המטפל האמיץ. ואכן, מודעות עצמית, ללא גבולות וללא הכחשות, דורשת אומץ רב. אין זה קל למטפל להודות בפני עצמו בצרכיו ממטופליו. אלה שמאמינים כי אין זה נכון שיהיו להם צרכים, בעודם עובדים עם אחרים, לא יודו בקיומם של דברים "נוראיים" כאלה בתוכם ויתנגדו להם. הבעיה טמונה בהכחשת צרכינו ובחוסר המודעות כלפיהם. כאן טמונה סכנה - רק כשצרכינו בלתי מודעים יש בהם כוח, והם מפעילים אותנו. כשאנחנו מודעים לצרכינו, לעומת זאת, הם מפסיקים להשפיע עלינו משום שאנו לא נדחפים לפעול על פיהם. יתר על כן, עם המודעות באה ההעצמה - ההכרה שאין לאיש, מלבדנו, את שאנו זקוקים לו. רק במצב כזה, אנו יכולים להעצים גם את האחר ולעזור לו למצוא בתוך עצמו את המשאבים שהוא זקוק להם. בדרך זו יחזק אומץ לבנו את ריפויו של הזולת.
העלאת הלא מודע אל המודע משנה את איכות עשייתנו באופן מיידי. הטיפול מביא עמו הזדמנויות נפלאות לריפוי הדדי, בין אם במפגש מקצועי ובין אם בבית ובמשפחה. בכל פעם שאנחנו נעשים מודעים לצורך שלנו מהאחר – אם על ידי הבזק פתאומי בשעת טיפול או באינטראקציה אחרת - עולה בנו צחוק פנימי, כי באותו רגע אנחנו משחררים את עצמנו ושוב איננו עבדים לאותו צורך. התגובה המיידית באחר, ב"מראה", קסומה עוד יותר. כשאנחנו נעשים מודעים החסימות שבנו משתחררות, ובמקביל יתרחש שחרור בזולתנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צרכים - סימני זיהוי
|
|
|
|
|
|
|
אחד הסימנים שמאותתים לנו שאנו פועלים מתוך צורך בלתי מודע הוא כשאנחנו מרגישים שאנו עובדים קשה מדי.
בכל פעם שאת/ה מטפל במישהו (או מתקשר עם אדם כלשהו, קרוב או רחוק) ומוצא את עצמך מתאמץ או נאבק, הייה מודע! אולי המאמץ הוא פיזי, וגבך מתחיל למשל לכאוב, או שאולי המאמץ הוא רגשי - חוסר סבלנות, תסכול, בלבול וכדומה. כל אשר מתרחש בגופך, במחשבותיך וברגשותיך, הוא כלי פוטנציאלי, הזדמנות עבורך להירפא ולצמוח, וכלי זה גם יעשיר את תהליך הריפוי של המטופל במידה ניכרת.
הכלל הוא זה: כשאנו נמצאים עם מישהו אחר - בהקשר טיפולי או אישי – ככל שאנחנו משתחררים מהצורך בשליטה, אנו רואים טוב יותר, יודעים טוב יותר ומרפאים טוב יותר.
המאמץ פועל כחסימה לזרימה הטבעית בתהליך הריפוי. תחושת מתח היא תמיד איתות שמעיד על תפקוד מתוך צורך בלתי מודע. בין שהצורך הוא להצליח, להרוויח, להוכיח, או אפילו לעזור, הוא יוצר מעצם טיבו מתח. לכן כשאתה נעשה מודע למתח בתוכך, שאל את עצמך מה הצורך שלך ולמה אתה מצפה מהאחר. כשתהיה מודע, תוכל להשתחרר מאותו צורך שלך מהזולת וליהנות ממנו כפי שהוא. כך גם תוכל להתחיל לחוות את כוחך האמיתי וליהנות ממי שאתה באמת, ותפיק מתוכך את המעולה ביותר, שיעזור באופן טבעי לאחר, בין אם הוא מטופל, בן זוג, או אפילו ילדך.
|
|
|
|
|
|
|  | | ד"ר טובי בראונינג
| /images/archive/gallery/405/162.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות'' (Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
