 |
/images/archive/gallery/817/801.jpg
Jeremy Noble, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| למה כשיש לבנאדם הזדמנות להיפתח הוא מעדיף להיסגר? איך משרתים אותנו הבעיות שלנו, המחלות שלנו והתסביכים שלנו? למה כל כך מפחיד לשחרר אותם? ד"ר טובי בראונינג מסבירה איך עובד מנגנון החבלה הפנימי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התנגדות, מטבעה, היא המכשול הגדול ביותר בתהליך הריפוי. למעשה, אם לפשט את הדברים, ניתן לומר שכל אדם הזקוק לעזרה בפתרון בעיה כלשהי, מכיל בתוכו שני חלקים: האחד רוצה באמת ובתמים לפתור את הבעיה ולהירפא בעוד השני מסרב. אלה המתקשים להאמין שואלים, כיצד ייתכן שלא נרצה להירפא? התשובה לכך מאוד פשוטה: פחד.
נכון, קשה להבין זאת. העניין הוא שגם אם אנו פוחדים מסבל, אנו ממשיכים לסבול למרות הפחד. לכן חייב להיות דבר-מה שמפניו אנו פוחדים אפילו יותר. ואכן, אם אנחנו רוצים להירפא, עלינו להיות אמיצים מספיק על מנת להכיר בכך.
 |
| מי מטפל במטפל? |
|
למה מטפלים נמשכים לתחום הריפוי? כי הם זקוקים לו בעצמם. ד''ר טובי בראונינג מציעה למטפלים להכיר בצרכיהם, אחרת יעבירו את בעיותיהם לפציינט |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הפחד המשותף לכל בני האדם הוא הפחד מן הבלתי נודע. למרות כל הסבל או הצער במצבנו הנוכחי אנחנו לרוב מרגישים הרבה יותר בטוחים במצב מוכר מאשר במצב בלתי ידוע - גם אם הוא עשוי להיות נפלא. הדבר קשור לחרדה שלנו מפני איבוד שליטה. לכן גם אם המצב המוכר מאמלל אותנו, אנו חשים בו בנוחיות מסוימת - השביל מסומן וברור וכבר צעדנו בו שוב ושוב, ואנו, כביכול, בשליטה. שחרור מוחלט מדפוסינו ואפילו מבעיותינו המוכרות, דומה לצניחה לתוך שטח בלתי נודע, לארץ זרה שאין לה מפה. אף על פי שהיא נראית קסומה אנחנו מפחדים, כי איננו בטוחים מה צופן לנו הרגע הבא. במצב כזה אנחנו חשים כי איבדנו כל שליטה, והפיתוי לחזור לדפוסינו "הישנים והטובים" הוא עצום, גבוה ככל שיהיה המחיר שנשלם.
כך קורה שמצד אחד אנחנו סובלים מהבעיות שלנו ומנסים להיפטר מהן בשיטות שונות, ומצד אחר, הפחד שלנו מפני הבלתי מוכר ומאיבוד השליטה מחבלים במאמצינו למצוא פתרון לבעיותינו. כמה מתיש הקרב הזה, שקורע אותנו בכיוונים הפוכים זה לזה! הגרוע מכל הוא שאיננו מודעים לכוח ההתנגדות שלנו, ואנו מנציחים מלחמה פנימית זו במעגלים אינסופיים.
ככל שהדגש על אינטלקט ועל רציונליות בחיינו חזק יותר, כך הפחד מאיבוד שליטה גדול יותר. במקרה כזה, עלולה ההתנגדות להיות מכוונת כלפי כל התחום הגופני, הכולל רגשות, תחושות, געגועים, רכות, הזדקקות, פגיעות, וכל ההיבטים האחרים של התינוק הפנימי.
לא פעם, הפחד מפני איבוד שליטה חזק יותר מהרצון להיפטר מהלחצים ומהבעיות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המחלה הזאת ממש מתאימה לי!
|
|
|
 |
|
|
|
סיבה נפוצה לכך שאדם כלשהו מתנגד לריפוי היא שבעייתו משרתת אותו היטב, אפילו אם הוא כלל אינו מודע לכך. דוגמה לכך יכולה להיות אדם שרק בעת מחלה מרשה לעצמו להפסיק לעבוד או להימנע מדברים שהוא אינו אוהב לעשות או אדם שבאמצעות מחלתו זוכה לתשומת לב, לחיבה או לנקמה.
כשאדם שבעייתו מניבה עבורו רווח חש כי מטפל כלשהו עשוי לעזור לו, עלולה התנגדותו להגיע לשיאים של תוקפנות, כי ריפוי ושינוי הקיים מנוגדים לרווח הנתון עתה בסכנה.
ההתנגדות עלולה לבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות. אותו אדם עלול לבחון ולאתגר, פעם אחר פעם, את המטפל. כמו כן הוא עלול
להתבצר בעמדת התקפה, למצוא במטפל חסרונות ולהתלונן ללא הפסקה. בנוסף, הוא עלול להתכחש להישגים או לנטרל אותם בתלונות חדשות. הוא יכול לנהל דיונים אינטלקטואליים כדי להימנע מלחוות ולהיפתח. לחילופין, הוא עלול להשתמש בגישת ההתנגדות הפסיבית - לומר ולחוות כמעט ולא כלום. התגוננות זו תהיה בולטת במיוחד בגופו.
לעתים אפילו בשעת ההתקפה המטופל, שאינו מודע להתנגדותו, מאמין באמונה שלמה בצדקתו ובצדקת מעשיו. הבעיה היא שהוא מחמיץ הזדמנות פז לריפוי ועלול לחזור הביתה עם בעיותיו. אך יש לזכור כי זו היתה, מלכתחילה, המטרה שרצה בה בלא יודעין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נסיגה להרגלים הישנים היא סימן לשינוי פנימי עמוק
|
|
|
|
|
|
|
ההתנגדות, מעצם טבעה, היא בעלת איכות נוקשה החוסמת רכות, זרימה וחיות. ההתנגדות היא מעין מוות, או חומה שבולמת את הזרימה. ההתנגדות עשויה להתבטא מבחינה גופנית, רגשית, מחשבתית וכו'. אופן ההתנגדות הנפוץ ביותר הוא נוקשות גופנית. צורות גופניות אחרות של התנגדות כוללות נשימה שטחית, הידוק הלסתות, שיעול חוזר, גרון חנוק או כאבים.
התנגדות שונה מזו היא ההתחמקות או ההסחה, לדוגמה הינעלות בתוך מצב של: "אני לא מרגיש כלום", התלוצצות או פטפוט סתמי ברגעים רציניים, הירדמות תוך כדי טיפול, שקיעה במחשבות סתמיות, התעסקות יתר בדימויים המסיחים את הדעת מהגוף או ריחוף בדרך כלשהי.
התנגדות נפוצה באה לידי ביטוי גם בנסיגה להרגלים ישנים בעוצמה רבה, דווקא כשחלה התקדמות בתהליך הריפוי. תגובה זו נובעת מהתקרבות לבלתי מוכר, מהפחד מהלא-מודע ומהרצון לחזור למצב הישן והמוכר. כאן המקום לציין שלעתים נסיגה מבוהלת להרגלים הישנים היא דווקא סימן להתרחשות של שינוי פנימי עמוק.
הנקודה שברצוני להדגיש היא, שאין כל רע בהתנגדות! ההתנגדות מהווה חלק נורמלי בתהליך ההבראה והיא הד למנגנון ההישרדות. מנגנון זה מאפשר לנו לעצור, לעכל ולהמשיך הלאה בקצב האישי שלנו. הסכנה אינה נעוצה בהתנגדותנו אלא בחוסר המודעות שלנו כלפיה.
מן הראוי לציין שההתנגדות עשויה לבוא לידי ביטוי עוד לפני שהטיפול הראשון יצא לפועל! כשאנו יודעים עמוק בתוכנו שמשהו אכן יכול לעזור לנו ולשנות את הקיים, דפוסינו המוכרים נלחמים על מנת לשמר את המצב. בין אם הטיפול אכן פרח מזכרוננו, או שמנוע המכונית דמם לפתע ונדמה כי כוח עליון פועל נגדנו, מומלץ לאדם לבדוק את הפחד ואת ההתנגדות, בעיקר אם ניכר כאן דפוס חוזר, מאחר שבכוחו של התת מודע שלנו ליצור תזמונים שונים ולהשתמש בהם. כל עוד הוא נותר לא מודע, כוח זה הוא מעל ומעבר להערכתנו המודעת!
צורה נוספת של התנגדות לשינוי ולהבראה, שעלולה להיות הרסנית ולקטוע את תהליך הריפוי, היא מחשבות שליליות על המשך הטיפול דווקא כשמופיעה פריצת דרך חיובית בתהליך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כאשר אנחנו נפתחים, אנחנו נסגרים!
|
|
|
|
|
|
|
כאשר איננו מתנגדים כלל, אנחנו פתוחים לחלוטין. לכן ניתן לראות את ההתנגדות כסגירה. גם החסימות הן סגירות - בין שהן מתבטאות מבחינה גופנית, רגשית או בדפוסי מחשבה ועמדות. כאשר חסימותינו נעשות בלתי נסבלות, רק אז אנחנו נאלצים לבקש עזרה.
אם הטיפול אינו נוגע בחסימותינו, ואינו מאיים לסלקן, אין לנו סיבה להתנגדות. במקרה כזה, אנו באים לטיפול מתוך מצב מוכר וחוזרים ממנו בדיוק באותו מצב. אך ברגע שטיפול או כל מצב חיים (כמו התאהבות, למשל) נוגע בנו באופן עמוק - משהו קורה לנו - אנו מתחילים להיפתח, ומיד כשאנחנו עושים כן, מתעורר בנו הפחד הקמאי.
כל עוד אין שינוי, איננו מפחדים ואיננו מרגישים צורך להיסגר. מיד עם ההיפתחות אנו עוברים שינוי פנימי עמוק ממצבנו הישן והמוכר למצב חדש ובלתי מוכר. עם התעוררות הפחד, אנו מתגוננים, מתנגדים וסוגרים. כך מתבטא הפרדוקס - כאשר אנחנו נפתחים, אנחנו נסגרים! זהו פרדוקס שעלינו להיות מודעים לו.
ניתן להבין סתירה זו באמצעות אסוציאציה של מבנה שכבות: כשאדם מתחיל להיפתח במעטפת שכבותיו העמוקות, השכבות החיצוניות של גופו או של נפשו עשויות להיסגר באופן חלקי, למטרת הגנה, בדומה לקונכייה. לדוגמה, תחושת חנק בגרון מצביעה לעתים על ניסיון לחסום עצבות שעולה ממעמקים, ונוקשות בעורף עלולה להופיע כהגנה מפני שחרור ופתיחה. לחילופין, עשויה האיכות הנוקשה של ההתנגדות להתבטא כתגובה רגשית או מנטלית, כחלק מההתנגדות לתהליך. חשוב לציין בנקודה זו שלא זו בלבד שאין צורך לחשוש מפני תגובות של סגירה, אלא אף ראוי לברך עליהן, כי הן מאשרות בבירור שאכן מתרחשת כאן פתיחה עמוקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין טעם להילחם בהתנגדות כי ההתנגדות עצמה היא מלחמה
|
|
|
|
|
|
|
ההתנגדות היא יוצאת חלציו של הפחד. הפחד הוא ידידנו הוותיק ביותר עלי אדמות. מרגע שקרמנו עור וגידים, נהיינו פגיעים לסכנה ולמוות, והפחד שימש לנו אות אזהרה. למרות שהפחד מופיע בשלל פנים וצורות, הבחירה לפעול מתוכו או לא היא, בסופו של דבר, בידינו. כשאנחנו מתפקדים מתוך פחדינו, אנו עושים זאת בדרך כלל באופן בלתי מודע, וכזכור, ללא מודעות, אין בחירה. אנו שומעים את לחשו של הפחד ופועלים על פיו באופן אוטומטי, כמהופנטים, מתוך אמונה שכך אנו בטוחים. אולם כיצד נוכל להיות בטוחים כשאנו משוללי בחירה וחסרי אונים?
בנקודה זו בדיוק נכנסת ה"תרופה". על ידי הפיכת הלא מודע למודע, אנו מחזירים לעצמנו את בחירתנו, וכך אנו מוצאים שוב שכוחנו טמון במודעות בלבד. אין טעם להילחם בהתנגדות, כי ההתנגדות עצמה היא מלחמה. באמצעות מודעות לפחד ולאופן השפעתו, אנו חדלים מלהיות קורבנותיו.
ההתנגדות היא אחד הכוחות ההרסניים ביותר בחיינו. רק באמצעות המודעות ניתן למנוע את עליונותה.
כל המתכוון לכבוש את פחדו, מבלי להבין ממה הוא פוחד באמת, נידון לכישלון. מה יקרה אם נאמין שאנחנו פוחדים מאלימות, כשלמעשה אנחנו פוחדים מהרכות? התשובה פשוטה: בכל פעם שיתקרב הרוך לחיינו, נגרש אותו מעלינו בדרך זו או אחרת. אם אתה חושב שאתה פוחד מכאב ומתגעגע לתענוג, ולמרות זאת חייך מלאי כאב ונעדרי הנאה, הפחד האמיתי שלך הוא הפחד מפני התענוג. האם אתה מודע לכך? כתוצאה מכך, דוחה הפחד שלך את ההנאה ומושך אליך כאב. כל עוד אינך מודע לפחד האמיתי שלך, אתה תקוע במעגל קסמים: אתה מאמין שאינך רוצה להמשיך ולהיות במצבך הקיים ואתה מתגעגע למצב שאתה פוחד מפניו ולכן אתה מגרש אותו מעליך.
הבלתי נודע הוא הפחד הגדול ביותר שלך. הרי כיצד תפחד מדבר שאתה רגיל לעשות או לקבל מדי יום. אם אתה מאמין שכל רצונך הוא באהבה וביחסים הרמוניים, ולמרות זאת אתה חווה סדרה של דחיות, אכזבות, ויכוחים וכאבי לב, נחש מהו הדבר שממנו אתה פוחד באמת! התשובה, כאמור, ברורה, ובכל זאת, למרות שהאדם מאמין שהוא חפץ באהבה ופוחד מבדידות ומשברון לב הוא ממשיך לארח בנדיבות את כאב הלב ולברוח מן האהבה.
כשתבחן פחד שמציק לך תגלה, ללא יוצא מן הכלל, שאתה כבר חי אותו יום יום. האם אתה מוכן להיות מודע לפחדים האמיתיים שלך? האם תעז להכיר בכך שהדבר שלדעתך אינך חפץ בו כלל, פעמים רבות הוא הדבר שאתה מחפש ומבקש.
היות ותקוותנו היחידה להימנע מהרס עצמי שנובע מפחדים בלתי מודעים, היא המודעות, כדאי שנאזור אומץ לצאת למסע לחקר פחדינו האמיתיים. נכון, המסע עלול להוביל למקומות נוראיים ואפלים לכאורה, אבל כדאי לזכור שאת היהלומים חוצבים במעמקי החשכה.
|
|
|
|
|
|
|  | | ד"ר טובי בראונינג
| /images/archive/gallery/405/162.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות'' (Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
