 |
/images/archive/gallery/434/978.jpg אם לא תשלחו לינק לכתבה הזאת לחמישה אנשים לפחות יקרה לכם משהו איום ונורא
איבן פרינר  |
|
|
|
|
|
|
| מכתבי שרשרת הם כמו האיומים של כל מיני אנשים שמנסים לתווך לי את אלוהים. רוזין רוזנבלום על חירות וניבוי עתידות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"חובה עליך להעביר מכתב זה לעשרה אנשים לפחות, תוך 96 שעות".
זהו נוסח האיום שהגיע השבוע היישר לתיבת הדואר האלקטרוני שלי. זה לא האיום הראשון שאני מקבלת ובטח לא האחרון. אני מעריכה שגם אתם קיבלתם איום כזה לא פעם – לאיום הזה קוראים מכתבי שרשרת.
כי הרי זה טבעם של מכתבי שרשרת: זה מתחיל בהבטחה ונגמר באיום, איום אלים.
קודם מברכים אותך, מבטיחים לך הבטחות מופלאות על מזל/אושר/התעשרות וכו', לפעמים אפילו מוסיפים לזה שיר סיני קטן, אחר כך מנחיתים עליך את האולטימטום: חובה עליך להיפטר ממכתב זה תוך 96 שעות. עליך לשלוח אותו לפחות לעשרה אנשים קרובים.
ואז מגיע האיום, איום מתחוכם, מרומז, אבל עדיין איום: הם טורחים ומספרים לך אלו אסונות נפלו על מי שלא מילא אחר ההוראות: החל
מילדים חולים, עבור באובדן הפרנסה וכלה בנטישת בן הזוג האוהב. לכי תסתבכי עם זה. הרבה יותר פשוט לבזבז שתי דקות מזמני ולהעביר את המכתב בדחיפות הלאה.
יש מכתבים שמגדילים ראש ופונים אליי בנימה אישית: "מכתב זה כבר הביא אושר וברכה לאלפי אנשים, המשך להעביר אותו, אל תהיה זה שיקטע את שרשרת המזל הזו".
יופי. הבן אדם מעולם לא פגש אותי וכבר הוא מטיל על כתפיי את האחריות לאושרה של האנושות. זה לא הימור מסוכן מדי? ואם אני אדם חסר לב? ואם סתם יש לי יום רע? עליי אתה סומך שלא אקטע את שרשרת המזל הזו? מצטערת, גדול עליי התפקיד הזה.
יש לי השערה שיוזם המכתבים הוא אדם מעורער שאפתן במיוחד שנכשל בקורס "מבוא לפתיחת קלפי טארוט" ולכן החליט לפתוח ליין חתרני פרטי לניבוי עתידות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא נפטרתי מהאיום
|
|
|
 |
|
|
|
שנים מגיעים אליי מכתבי שרשרת ושנים פחדתי מהם. פחד לא הגיוני כלל, אבל פחד קטן כזה
של "אני יודעת שזה לא הגיוני אבל ליתר ביטחון".
אז כמו מטומטמת הייתי מוצאת את עצמי ממלאה אחר ההוראות, העיקר לא להתגרות במזל.
הייתי נכנסת למייל שלי, בוחרת רשימה תפוצה אקראית של אנשים שאת חלקם אני אפילו לא זוכרת, שולחת להם את המכתב, ונאנחת אנחת רווחה: נפטרתי מהאיום עד לאיום הבא.
אז זהו, שלא באמת נפטרתי מהאיום. אמנם שילמתי את הכופר, אבל האיום המשיך להתקיים.
והוא המשיך להתקיים כי לא נפטרתי באמת ממקור האיום. ומקור האיום הוא הכוח העצום שהענקתי ל"מתווכי האלוהים מטעם עצמם". "מתווכי האלוהים מטעם עצמם" כוללים לא רק את כותבי מכתבי השרשרת כי אם גם את הקוראים בקפה, הפותחים בקלפים ומנבאי העתידות למיניהם.
אולי לחלקם יש באמת ידע ויכולות לא מבוטלים, אבל זה לא משנה, כי המטרה שלהם היא לתווך לי את אלוהים. אז תודה רבה, אני לא צריכה מתווכים לאלוהים. אני והוא הצלחנו לייסד מערכת יחסים של דלת פתוחה.
ברגע שאני מאפשרת לכל מיני בני אנוש לתווך לי את אלוהים, אני מתחברת לחוקיות שהיא נמוכה בהרבה מהחוקיות המהותית. כי כטבעם של מתווכים בני אנוש, הם מקבעים אותי לחוקיות הרגילה שהם כבני אנוש מכירים ופועלים לפיה. הם מורידים בדרגה את החוקיות המהותית.
כשאני מוותרת על שירותי התיווך שלהם, אני יכולה להתחבר ישירות לחוקיות הגבוהה יותר, החוקיות המהותית, חוקיות של יש מאין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא לתת כוח למתווכים
|
|
|
|
|
|
|
החוקיות המהותית אומרת ש"הכל צפוי והרשות נתונה". הכל צפוי זו אקסיומה, נתון שאין לי מה להתעסק איתו. מרחב הפעולה העצום שלי הוא "הרשות נתונה", שם ניתנת לי האפשרות להשפיע בכל רגע ורגע על מהלך חיי, שם יש לי אפשרות לייצור יש מאין. כשאני מעניקה כוח ל"מתווכי האלוהים מטעם עצמם", אני מתעסקת ב"הכל צפוי" וסוגרת בפני עצמי את אינספור הנתיבים של ה"רשות נתונה". אני חוסמת בפני עצמי את האפשרות להתחדשות מתמדת בכל רגע ורגע, אני לא נוכחת בהווה אלא אני נותנת לעתיד להכתיב לי בדיעבד את ההווה.
כשאני מחוברת לחוקיות המהותית, אני מבינה שכל רגע הוא נקודת כוח מתחילה, כל רגע הוא התחלה, שאינה תלויה ברגע הקודם. בחוקיות זו, ההווה הוא הרגע הקיים היחיד, אין רצף של זמן, אין עבר ואין עתיד. וכל מה שאני עושה בהווה יכול לשנות את העתיד הכביכול חזוי. המתווכים גוזלים ממני את הנוכחות בהווה הזה, נוכחות שיכולה להפוך את הנבואה שלהם לנבואה שפג תוקפה, אבל אני לא אדע את זה כי אני מושפעת מהחוקיות של המתווכים.
המתווכים שואבים את כוחם העצום מהצורך שלנו בשליטה על החיים, שליטה שאנו מתרגמים לידיעה. כאילו שאם נדע מה יהיה, אולי נוכל לעשות את "הדבר הנכון" שישפיע על מה שיהיה.
אבל דווקא כשמוותרים על הידיעה, דווקא כשמוותרים על הניסיון לשלוט בחיים, אנחנו מגלים שיש לנו השפעה גדולה יותר על החיים. הנכונות להיות נוכחים רק בהווה, היא "הדבר הנכון" היחיד המעניק לנו הרבה יותר אפשרויות להשתתף באופן פעיל ביצירת מסלול חיינו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין מזל לישראל
|
|
|
|
|
|
|
החוקיות המהותית גם אומרת ש"אין מזל לישראל". זה לא אומר שאין לנו מזל, זה אומר הרבה יותר. זה אומר שאנחנו לא תלויים במזל, אנחנו לא תלויים ביד המקרה, להיפך, בכל רגע ורגע יש לנו את היכולת ואת הזכות להוביל את המציאות שלנו ולא להיות מובלים על ידה. וכשמישהו מתיימר לתווך לי את מה שיהיה, הוא גורם לי להיות מובלת על ידי הנבואה הזו. הוא גורם לי להיתקע ב"מכתוב" במקום בחופש הבחירה. הוא גורם לי לוותר על תחושת החירות העצומה הגלומה באי הידיעה, שהכל יכול לקרות.
להיות מחוברת לחוקיות המהותית זה להיפטר ממקור האיום. זה להעביר חזרה את הכוח מן החוץ, מן המתווכים - אליי, אל העצמי האלוהי שלי. זה להעביר את הכוח מן העתיד אל ההווה, זה לחיות בחוקיות של "הכל פתוח" כי בחוקיות המהותית הכל באמת פתוח.
ולסיום, תנחומיי לקרלוס, שלא העביר הלאה את מכתב השרשרת ופוטר ממשרתו הבכירה באחת מחברות הענק בארצות הברית. אל תדאג, צפויות לך שנתיים לא קלות, אבל בסוף המזל שלך יתהפך. (באמת, קראתי את זה בעתידות של בזוקה).
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
