 |
/images/archive/gallery/566/786.jpg איך ליצור דפוס.
txd, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| העם היהודי סבל בילדותו מדחייה ואלימות, ובבגרותו הוא מביא את אותו הדפוס לחיי הזוגיות שלו – עם הערבים. ד"ר טובי בראונינג על אהבה ומלחמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זהו הכלל: כל מה שחווינו בתדירות בילדותנו הוא "הנודע" שלנו, וכלפיו תמיד נהיה נאמנים ואף כפייתיים. אין זה עניין "פסיכולוגי" ערטילאי. מדובר בנתיבים עצביים שנחרתו במוחנו והפכו ל"תוכנה" המופעלת אוטומטית. אם חווית בעברך קור, התעלמות או פינוק מתמיד, תחפש את אלה בנאמנות כל חייך. אם חווית אלימות וורבלית או פיסית, או התעללות מינית – זה מוקד המשיכה. לא פעם אלה שחוו התעללות מינית כילדים נעשו אובססיבים או מכורים למין. השכל הישר אומר שאם התעללו בהם הם אמורים להפנות עורף לתחום ההתעללות. אבל השכל הישר לא פעם רואה "עקום", כי גם הוא רוצה להיות נאמן למה שנאמר לנו על "איך העולם צריך להיות" ולא להעז לראות איך הוא באמת.
 |
| האישה והשיטה |
|
טובי בראונינג גילתה שמערכת העצבים מגיבה מהר יותר ובחיוב - להנאה דווקא, היא המציאה את עוצמת הרכות: שיטת טיפול שכל כולה נענוע עדין של המטופל בקצב פעימות הלב של העובר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
כשאנו בוחנים מערכות יחסים בכלל, וזוגיות בפרט, צריך לשאול: האם אפשר לא להביא את מה שלמדנו? איך נוכל שלא לייצר את הנודע לנו – את שעוצב במוחנו? וחשוב עוד יותר, איך ניתן ליצור את הלא-נודע? ניתן לומר בוודאות שבלי עבודה חוזרת ומודעת לשנות את המוכר, האוטומט יביא אותנו תמיד למקום היחיד שהוא מכיר.
רצינו לגדול, להיות עצמאיים ולצאת מבית הורינו. חלמנו על בית משלנו שיהיה בדיוק כפי שאנו רוצים - אבל איכשהו תמיד הגענו למקום המוכר לנו. אפשר לומר בפשטות שהבית היחיד שאתה יכול ליצור לך הוא הבית שהיה לך. או במובן רחב יותר של החיים, המציאות היחידה שאתה יכול ליצור היא המציאות שידעת, המציאות שהמוח שלך מבין, מזהה ומצויד "להתמודד" אתה. אלא אם כן אתה מתרגל בקביעות יצירת דפוסים עצביים חדשים. כלומר, אם אנו רוצים זוגיות טובה באמת, בית ומערכות יחסים טובים באמת – נדרשת עבודה מודעת ובעיקר מחויבות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
איפה זה אצלי?
|
|
|
 |
|
|
|
בחוץ כמו בפנים. מה שנכון לפרט, נכון גם לאומות ועמים. כמו "בילדותנו" כאומה וכעם - כך בעתידנו, אלא אם נתעורר. ככל שתרגלנו סבל, סכסוכים, דחייה, מלחמה וגלות, כך קשה יותר לשחרר את הדפוסים המוכרים ללא מודעות. והנה, כעם בחרנו לחיות לצד "בן הזוג" האידיאלי, שיספק לנו את כל הדרמות שידענו בעברנו, כל הדרמות שבהן נקשרה נפשנו, ושתזכרנה לנו מי אנחנו.
בחוץ כמו בפנים - כך נברא העולם. אפילו הפיסיקה הקוונטית הראתה שכל חלקיק משקף את השלם. היקום הגדול משקף את היקום הקטן, וההפך. זה אומר שאם לא רק נשב ונשפוט את "החוץ", ניתן עצות, או נאשים גורמים חיצוניים שלכאורה הופכים אותנו לקורבנות שלהם - אלא נעז לזהות איפה אותם כוחות חיצוניים פועלים גם אצלנו, אם נהיה מספיק אמיצים "לקחת פנימה" את העולם החיצוני, על האירועים והדרמות שלו, הרי שדווקא מכאן, מהחלקיק שהוא אנחנו, נוכל להשפיע על השלם. לשם כך יש לקחת אירועים חיצוניים ולשאול: "איפה זה אצלי?" איפה אצלי המלחמה, האויב, הדרמה האינסופית? איפה אני משחק במאבקי שליטה עם בני זוג או אנשים מסביבי, או בתוכי? איפה אני מחכה שהאחר ישתנה קודם? איפה אני עושה התנתקות ונסיגה
חד-צדדית ומצפה לנסים? איפה אני חי באשליה שאני בטוח ומוגן למרות שלא סגרתי קצוות, ופתאום נוחתות עליי "הקטיושות"? מה בתוכי חוטף את מה? איפה בתוכי ארגוני טרור וחבלה שאינם מאפשרים לי שלום או התפתחות? מה בי נלחם נגד מה - איפה בחיי מתנהל סכסוך ישראלי-פלסטיני שלכאורה אין לו פתרון?
כל שנדרש הוא האומץ לשאול "איפה זה אצלי?" ואני מבטיחה לכם שאם תשאלו את השאלה הזו מספר פעמים ביום לא רק לגבי המלחמה, אלא בכל פעם שמשהו או מישהו לוחץ על "הכפתורים" שלכם (איפה אני עושה זאת לעצמי?) לא רק שתצחקו, אלא תראו ש"המישהו" מולכם מגיב אחרת! בכל מקרה, להזיק זה לא יזיק. נהפוך הוא, זה יכול רק להיטיב לנו ולסובבים אותנו. יש משהו מאוד מנחם בשאלה הזו, שהופך אותנו מיד מקורבנות של גורמים חיצוניים, לישויות בעלות בחירה, שיכולות, לפחות בפנים, לשנות את המצב! ככל שירבו "חלקים" שאינם קורבנות אלא בעלי עוצמה, מודעות ובחירה, כן ישתנו בהכרח פני "השלם." בכל מקרה, עלינו לעשות את כל שאנו יכולים לעשות, בלי תנאים. גם זה הוא מאמץ מבורך בעת מלחמה. הרי האם המלחמה היא באמת רק מחוץ לנו, ואיננו קשורים אליה אלא במקרה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש תקווה לסכסוך
|
|
|
|
|
|
|
נחזור אל הזוגיות הפרטית שלנו. עתה אנו יודעים שאין מנוס מלייצר את הנודע שלנו, מה שאומר שרק להתגרש או לעזוב מערכת יחסים לא משנה את הדפוסים שלנו, ושגם ב"פעם הבאה" אנו בסיכון של שיחזור הנודע שלנו. ואיך לא? חשבו על זה. אם קשה לכם לקבל שאנו מושכים אלינו בני זוג דומים, חישבו עלינו במושגים של פיסיקה, מה כבר יכול למשוך אליו אלקטרון? אם גדלת עם תפקיד מסוים במשפחה, כפי שעשינו רובנו - אם היית "המציל", או "השעיר לעזאזל", או "העושה- שלום" - חשבו את מי ימשוך אליו עושה-השלום, למשל?
כמה מושגים מוטעים יש לנו על אהבה! וכאמור אין אלה מושגים ערטילאיים, אלא ממש ערוצים עצביים במוח שחוו מודלים אשר חיברו בין אהבה לריבים, או לכאב, או לכעסים, וממשיכים לחפש "אהבה" מתוך החיבורים העצביים הללו. אז מה כל זה אומר חבר'ה, שאין תקווה? בחוץ או בפנים? נהפוך הוא. אולי לא בכדי הוא שהדברים הם כפי שהם. הפצעים מהעבר שלנו הם מעין מעגלים-לא-סגורים שמחפשים סגירה. וכל אינטראקציה בזוגיות האישית או הלאומית שלנו היא הזדמנות מחודשת לריפוי ולסגירת מעגלים. "הפצעים" או הדפוסים החוזרים שלנו הם צפירות הבאות לעורר אותנו מתרדמתנו.
הכול אפשרי אם נתעורר משנתנו העמוקה - שוב ושוב ושוב. ביחד, בתמיכה, במחויבות. אז השמיים הם הגבול, ופתאום יש פתרון ישראלי-פלסטיני לכל בית, לכל גוף ונפש. אז בואו נהיה אמיצים ונתחיל היום לגלות פינות חשוכות ולהאיר אותן בפנס שנקרא: "איפה זה אצלי?" תיהנו!
|
|
|
|
|
|
|
 |
| טובי בראונינג
| /images/archive/gallery/405/162.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר טובי בראונינג היא מחברת "עוצמת הרכות" ו"איך הפכה האישה לגבר", ומפתחת השיטה הבינלאומית "עוצמת הרכות" (Holistic Pulsing)
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות'' (Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
