 |
/images/archive/gallery/538/018.jpg
by Night Star Romanus, Flickr  |
|
|
| המהות אינה זמינה אנא נסי במועד מאוחר יותר |
|
|
|
| על ג'אנק פוד לנפש ומזון גורמה לנשמה. רוזין רוזנבלום, תלמידה בשיטת ימימה, בודקת איך משקיטים נפש רעבה במיוחד |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אבא שלי ז"ל נפטר לפני כשלושה חודשים. בחודש האחרון לחייו הוא שכב בבית החולים בקריסת מערכות כמעט מוחלטת, מחובר לעשרות מכשירים וצינורות שתיפקדו במקום גופו. רק מוחו נותר צלול וחריף כתמיד. מודע לחוסר האונים שלו. מודע לחוסר האונים שלנו.
 |
| החיפוש אחר ודאות |
|
חיי היו מסע חיפושים ארוך ומפרך אחר ודאות. עד שימימה לימדה אותי נוסחה חדשה: ודאות מתחילה מתוצאה! |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
באחד הלילות ישבתי כדרכי ליד מיטתו. שבורה, כואבת ונואשת נזכרתי בלימודי בשיטת ימימה וחשבתי לעצמי שזה הזמן להיעזר בסט הכלים והתובנות שקיבלתי.
תובנה ראשונה: להודות על הניתן!
אני מתבוננת בפניו המיוסרות של אבי ומציינת לעצמי בסיפוק: היי, יש לו עיניים. הוא עדיין רואה. יש לו מוח - הוא מבין!
תודה אלוהים שהשארת לו את הראייה כך שיראה כמה אנחנו חסרי אונים. תודה שהשארת את ראשו צלול כך שיחווה את הסבל עד הסוף.
בעודי ממלמלת את התודות שלי מעומק הלב, אני קולטת את האחות התורנית שוקלת בינה לבין עצמה את האפשרות לאשפז גם אותי, בגין חוסר חמצן זמני במוח.
תובנה שנייה: אמונה היא ביטחון מלא המחבר אותנו לחוקיות של "יש מאין"
הו! זה כבר הרבה יותר קל ליישום: ברור שיהיה בסדר. קצת פרופורציות: כולה קריסת מערכות.
תתחברי לחוקיות של "יש מאין". תזכרי את הסיפור שקראת בעיתון, על איש אחד באפגניסטן שהכליות שלו קרסו, ופתאום יש מאין - צמחה לו בלילה כליה חדשה!
אני מחייכת לאבי ואומרת: יהיה בסדר, אתה תצא מזה. אני לא גומרת את המשפט ולחדר פורץ שוטר במדים ועוצר אותי על הונאה. כשהוא רואה את מבטי הסהרורי, הוא מתרכך ומודיע לי שהוא יציין שמדובר בנסיבות מקלות מאחר ואני סובלת מאלרגיה קשה למציאות.
תובנה שלישית: הבורא מעניק לכם שפע בלתי רגיל
עם האמת הזו אני נאלצת להסכים. זוג ריאות זה לא בסטנדרט. מקבלים את זה רק בדגמי דה לוקס וגם זה רק אחרי פרוטקציה.
כשראיתי שסט הכלים הזה מוביל אותי למחוזות הביזאר, פניתי לעזרת סט כלים מוכר יותר, כלים שנהגתי לפנות אליהם בעבר: הרעשים הפנימיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זמין, משביע, טעים וזול
|
|
|
 |
|
|
|
הרעשים הפנימיים הם מושג מרכזי בלימודי ימימה, המתאר את הקולות השליליים שהשתרשו בתוכנו. הרעשים הפנימיים הם אותם קולות בלתי חיוניים ש"הלבשנו" על עצמנו במהלך החיים: הספק, הפחד, הציניות, הייאוש, האגו וכד'. אותם קולות בלתי חיוניים, מגיבים אוטומטית ומעניקים פרשנות מסרסת לאירועים. הם הקולות המיותרים והמעכבים שגורמים לנו להיתקע באותו תסריט התנהגות, ללא יכולת בחירה אמיתית. הרעשים הפנימיים מהווים ניגוד למהות, מושג יסודי נוסף בתורת ימימה.
המהות היא הנקודה העצמית הפנימית שמחוברת ומסונכרנת לבורא וליקום. המהות אינה מושפעת ואינה תלויה באירועים חיצוניים. המהות היא קול נקי וטהור שאמור להנחות אותנו בחיים ולסייע לנו לפעול ב"מידת ריחוק" ראויה מהסערות המתרגשות עלינו.
בכל רגע נתון בחיים ניתנת לנו הבחירה: לפעול מהמהות או להגיב אינסטינקטיבית מהרעשים הפנימיים. למרות היותה הדבר נכון לעשותו, הבחירה במהות אינה תהליך פשוט וטבעי לנו. אך כשפועלים מהמהות, מגלים חירות אמיתית והופכים להיות "מובילים בחיים" במקום "מובלים על ידי החיים". אחת המטרות המרכזיות בלימוד, היא לגלות ולהתחבר למהות שלנו וללמוד לפעול ממנה, במקום לפעול ולהגיב אוטומטית מהרעשים הפנימיים.
באותו ערב מול מיטת אבי, ניסיונותיי להתחבר למהות לא כל כך הצליחו. במקום זה, צצו להם הרעשים הפנימיים ובישרו לי בשמחה: "המהות אינה זמינה כעת. אנא נסי במועד מאוחר
יותר".
למרות שחשבתי שהצלחתי להשתחרר מהרעשים הפנימיים לתקופות מסוימות, הם מצידם לא נטשו אותי. הרעשים הפנימיים מחכים לי כמו חיילים נאמנים. "ידענו שתחזרי", הם אומרים, "כולם תמיד חוזרים".
בעתות מצוקה, הרעשים הפנימיים מתייצבים מיד. ביעילות רבה הם תופסים פיקוד ומתחילים לנהל את העניינים. הם ברירת המחדל המופעלת אוטומטית. הם כבר מובנים במערכת.
זה לא משחק שווה כוחות. המהות רק התחילה להתגלות, ואילו הרעשים הפנימיים שועטים קדימה כבר שנים ארוכות. הם מכירים את השטח ושולטים בו ביד רמה. הם לא יתפנו מרצון לטובת מהות עדינה ולא אגרסיבית. הרעשים הפנימיים כריזמטיים באגרסיביות השתלטנית שלהם.
ברגעים קשים, הצורך המיידי הוא במישהו שיעשה סדר מהיר, שיספק בזריזות את השלווה והשקט הנפשי. צריך להשקיט מיד ומהר את הרעב לסדר הישן, לשלווה הבטוחה. והרעשים הפנימיים יודעים להעניק סיפוק מיידי שמרגיע זמנית את הרעב הזה.
הרעשים הפנימיים הם הג'אנק פוד של הנפש: זמין, משביע, טעים וזול. אני יודעת בדיוק למה לצפות תמורת הכסף שלי. אני לועסת בתאוותנות את הלחמנייה עם ההמבורגר, אין הפתעות מרעישות, הטעם מוכר מעשרות פעמים קודמות. בביס האחרון אני נשבעת לעצמי שיותר אני לא נוגעת בזבל הזה, וכבר למחרת אני מוצאת את עצמי עומדת שוב בפינת הרחוב עם פיתה נוטפת טחינה. אין לי סבלנות לחכות או לטרוח - אני רוצה לשבוע ומהר!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא נורא אם לפעמים מטפטפת לך קצת טחינה על הבגדים
|
|
|
|
|
|
|
המהות לעומת זאת היא המזון גורמה של הנשמה. זה נראה מבטיח אבל צריך להשקיע בהכנה. בדרך כלל זה מגיע כמנה קטנה מדי בצלחת ענקית. צריך לאכול בנחת, בישיבה. ואולי גם לאכול מזה כמה פעמים עד שנוצר חיבור לטעם. אבל תמיד בסוף ארוחה כזו, בא לי לסיים במנת שווארמה. למה? כי אני לא סומכת על זה שזה ישביע אותי.
וזו בדיוק הבעיה. כשאני מאוד רעבה אני מתנפלת על ג'אנק פוד. כשהנפש שלי מאוד רעבה היא מתנפלת על הרעשים הפנימיים. סיפוק זמין, מיידי וזול - זה הכוח המתעתע שלהם.
ברגעים קשים, הנטייה הטבעית היא לשאול למה. קשה לוותר על הרצון לקבל תשובה, והכי קשה זה לוותר על הצורך לשאול את השאלה.
בשביל להתחבר למהות אני נדרשת לוותר על התשובות אבל יותר מכך - אני נדרשת לוותר על השאלות! אי אפשר להתחבר למהות מבלי לוותר על השאלות - זה תנאי בסיסי.
לרעשים הפנימיים אין שום תנאים: בואי, תאכלי בעמידה, תבלסי, תתקעי גרפסים חופשי, תני לזה לטפטף לך על הבגדים, תשאלי כמה שיותר שאלות - אנחנו מקבלים אותך כמו שאת.
להתחבר למהות זו יגיעה. זה לא טבעי לנו. זה להשקיע בהכנת הארוחה, זה להסכים לוותר על סיפוק מיידי, זה להרשות לעצמי ללמוד את הטעם בהדרגה, זה ליהנות מתהליך הכנת הארוחה והכי חשוב, זה להסכים לקבל את תחושת הרעב הזמנית. לא להיבהל ממנה. להכיל אותה, לקבל אותה ובדרך זו להרגיע אותה.
ורק כשמסכימים לקבל את תחושת הרעב הזמנית הזו, רק אז אפשר להתחבר למהות. פתאום אפשר לחוש את ההתרככות הפנימית שמגיעה ללא מאבק. מאפשרת למהות לבוא לידי ביטוי ואז חשה את עוצמתה האמיתית של המהות: בדרכה העדינה והלא אגרסיבית, היא מצליחה למוסס בהדרגה את כוחם השתלטני של הרעשים הפנימיים. בדרכה המופלאה היא אפילו יכולה להכיל אותם. היא לא נבהלת מהם כמו שאני נבהלת מהם.
ואולי זה סוד יופיה של המהות - היא יודעת שהיא יכולה להרשות לעצמה מנת שווארמה טובה מדי פעם. זה ממש לא נורא אם לפעמים מטפטפת לך קצת טחינה על הבגדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
