 |
/images/archive/gallery/518/404.jpg נילי לנדסמן.
 |
|
|
|
|
|
|
| אין כמו סדנה אינטנסיבית של יוגה כדי להפיח רוח חדשה בשגרת האימונים. נילי לנדסמן חזרה נמרצת מסדנה עם מורה האשטנגה גרהאם נורתפילד |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גראהם נורתפילד הוא מורה שמדברים עליו במליצות. וכך גם על ליאוני, שותפתו לחיים ולהוראת היוגה. אך על אף שהזוג הזה - שביקר פה בחודש שעבר והעביר שתי סדנאות - ראוי שידברו עליו במילים המשבחות ביותר, המליצות, מטבען, יוצרות מרחק. ומאחר והשניים מתמחים ביצירת אינטימיות נדירה עם תלמידיהם, אנסה להחיל משהו ממה שלמדתי מהם ולספר על חמשת הימים במחיצתם במילים הפשוטות ביותר.
 |
| יוגה טי.וי |
|
נילי לנדסמן חושבת שלתרגל יוגה בסלון עם די.וי.די זה אופציה לא רעה למי שיש לו לו''ז צפוף ומתקשה לתרגל לבד. ויש גם המלצות לכמה די.וי.די שווים במיוחד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
בפשטות. כי קודם כל היתה הפשטות. פשטות של אדם מלומד וגדול בתורה שאינו מנסה להוכיח דבר, בקי ומנוסה, נעים הליכות. היתה זו פשטות פוקחת עיניים, שאפיינה את כל המפגשים איתם, באימוני הבוקר ואחר הצהריים, בישיבות המדיטציה ובשירת המזמורים, בארוחות, בשיחות אקראיות ובשיחת הפתיחה והסיכום. היא התבטאה, בין השאר, בהיעדרם של גינונים, הימנעות מהמאמץ להרשים וחתירה אל המהות של לימוד היוגה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| גראהם וליאוני. פשטות פוקחת עיניים
| /images/archive/gallery/496/040.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
הפשטות היתה השיעור הראשון
|
|
|
 |
|
|
|
אם אתם מתאמנים בשיטת אשטנגה ויניאסה יוגה, ודאי כבר נקרו על דרכיכם יודעי דבר - מורים או מתאמנים ותיקים - שהשמיעו את הטענה כי למעשה זוהי שיטת תרגול פשוטה בתכלית. הסדרה הראשונה, שכוללת כמה עשרות תנוחות (תלוי מי סופר ואיך), מבוססת על מספר עקרונות בהירים וברורים. היא נחלקת לשלושה תת רצפים - רצף תנוחות בעמידה, רצף תנוחות בישיבה, רצף תנוחות בשכיבה ורצף של תנוחות סיום. וישנו רצף של תנוחות שמשמש למעברים בין התנוחות ובין הרצפים. בכל שיעור מתרגלים תמיד את אותן התנוחות באותו הסדר. מעניקים דגש מיוחד לנשימה, קוצבים את זמן השהות בכל תנוחה בחמש נשימות (אף כי זה נתון לעתים פרשנות), מפעילים את הבנדהות (שזה לכאורה פשוט אבל למעשה ממש לא) ומשאירים את העיניים בעיקרון פקוחות (כדי למקד את המבט בדרישתי - המבט הפנימי- או שלא).
אבל אם אתם מתאמנים כבר שנים בשיטה הזאת ויצא לכם להשתתף בכיתות מודרכות או סדנאות או אפילו לנסוע עד למכה אשר במייסור, אתם ודאי כבר יודעים ששום דבר לא פשוט באשטנגה ויניאסה יוגה כפי שהיא מונחלת בעשרים ומשהו השנים האחרונות על ידי מורים ותלמידיהם במערב. קודם כל, כי לכל אחד ישנה פרשנות משלו. יש את אלה שנושמים לאט ואת אלה שמהר. יש את אלה שמתרגלים סדרה בשעה ורבע ואלה ששעתיים וחצי בקושי מספיקות להם. יש את אלה שמושפעים מאיינגר ואלה שדוגלים באורתודוקסיה. יש כאלה שמתעדכנים ואלה שמתעקשים על הנוסח הישן. יש כאלה שפוסחים על הוויניאסה בין הצדדים ואלה שעולים לעמידות ידיים מהנאווה-אסאנה, יש גרסה ניו יורקית הכי הארד-קור ויש נוסח אוסטרלי מאוד אינטנסיבי ויש נוסח מקומי וגם הוא, ברוך
השם, לא אחיד.
אבל על דבר אחד מסכימים כולם - מגואה ועד איסלנד, שאשטנגה יוגה היא שיטת התרגול הכי תובענית, שמי שמנסה להפוך אותה לחלק מהחיים ימצא שכמו שהיא הכי מתגמלת היא גם הכי מתסכלת.
גראהם נורתפילד בכלל לא בא בנאומים. למעשה, במשך חמשת ימי הסדנה שהעביר עם ליאוני במצוקי דרגות הוא בקושי נשא נאום אחד. הוא לא סיפר את עלילותיו בשדה הקרב, לא הפליג בטענותיו כנגד ובעד מלמדי השיטה ולא הציב את טיעוניו, למעט אלו שנגעו בביצוע הלקוי של התנוחות. הענייניות, שהיא תכונה כמעט נדירה אצל מאסטרים מפורסמים ומלאי חשבונות עם העולם, מאוד בלטה בסשנים. ויחד איתה הרהיטות, הכריזמה השקטה, הכובשת. יחד הם הדריכו אותנו במסע מתנוחה לתנוחה בסמכותיות.
האופן שבו נגעו, תיקנו והסבירו - בתמציתיות ודיוק, לא בלי שמץ של בדיחות, גרמה לנו להרגיש מוגנים. בידיים טובות. הם השרו על הסדנה אווירה של חריצות ורצינות, בלי לדחוק, תוך הקפדה לא לעורר אווירה של תחרותיות (שזה מין רפלקס מותנה של מתרגלי אשטנגה באשר הם) ויצקו לתוכה נינוחות ואפילו עליצות. זאת היתה הסדנה הכי מצחיקה שהייתי בה מימי ואני חושדת שזה לא רק בזכות העובדה שהתקבצו אליה אנשים מעולים עם חוש הומור מפותח, אלא גם בגלל התחושה הכללית שאפשר להתפרק מהמתח והמאמץ בהתקפי צחוק ולדבר בלי לפחד על מה שמרגישים. מייחסים לגורו פטהבי ג'וייס, אבי השיטה, שגראהם למד אצלו את התורה לפני 25 שנה, את הקביעה המפורסמת כי היוגה, לשיטתו, היא: "99 אחוז אימון ואחוז אחד של תיאוריה". אנחנו, שאוהבים לדבר יותר משאנחנו אוהבים לעשות, למדנו מגראהם וליאוני שיעור בצניעות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעידה המדכדכת אל תוך המובן מאליו
|
|
|
|
|
|
|
אימון על בסיס כמעט יומיומי באשטנגה יוגה מביא איתו לעתים מזומנות את ההכרה, שאינה נעדרת פליאה, בהיותנו אנושיים. במובן הכי מתבקש וגם זה שלא. זהו אימון שנוצר עבור מי שמבקש להקנות לעצמו (לא בלי ייסורים) את כושר ההתמדה ואת היכולת להתחייב. כמו שהוא אימון מעולה עבור מי שמתקשה להתמודד עם שגרה ונזקק לריגושים תכופים. נהוג, בהקשר של האשטנגה, להכביר מילים בעניין החוזק והגמישות שהיא מביאה איתה, הן לגוף והן לנפש, ועל ההשפעה הפנומנלית שלה על עיצוב הגוף והרוח.
בסדנה של גראהם וליאוני, החוויה המרכזית היתה קשורה דווקא בלימוד של היכולת לצקת משמעות במשמעת.
כשנכנסים לאשטנגה יוגה מתרגלים בראש ובראשונה את המשמעת. תחילה בחדווה, אחר כך מתחיל המאבק. כי בהתחלה החיים מתמלאים בריגושים. הרצף הראשון משובץ כולו התעלויות ואתגרים. אולם אחרי מספר חודשים, חובטת בך התובנה שהחזרה שוב ושוב על אותו הרצף מזמינה אותך למפגש כלל לא משמח עם ההרגלים הלא מרנינים שבאישיות שלך: עצלות, נרפות, נטייה להשתעמם בקלות, חוסר היכולת לייצר משמעות בתוך החד גוניות, הנרקומניות לבלתי מוכר, המעידה המדכדכת אל תוך המובן מאליו.
לכן אין כמו סדנאות של אשטנגה יוגה (או כל שיטה המתבססת על בסגנון דינמי וקולח) להפיח רוח חדשה בשגרת האימונים. קודם כל, כי מישהו מכריח אותך להתאמן כל יום ועוד במרץ. כתוצאה מזה (וכמובן בזכות האנרגיה של חבריך לתרגול והניתוק מחיי היומיום) חוזר הקסם ההוא של המפגש הראשוני ואיתו החדווה והכרת התודה על כך שהיוגה היא חלק ממך. התהליך נכח, כצפוי, במלואו בסדנה במצוקי דרגות, אבל הוא היה מגובה בהבנה שהנחילו לנו שני המורים מעוררי ההשראה האלה, שהאשטנגה יוגה היא אימון שעליך ללמוד לגלות אותו מחדש, ללמוד להתאים אותו לצרכיך ולמגבלותיך ולדבוק בו - לא בפנאטיות, אלא במחשבה תחילה. ושחלק מההנאה והקסם של האימון היא הזמנה לתרגל את הרצף בדיוק כמות שהוא - כאילו היית שור בדישו - כמו מי שמשנן בגופו שפה קדמונית, הברה הברה, המצטרפת למילה ולמשפט. גדולתה של האשטנגה יוגה נמצאת בשאיפה ללמוד אותה על בוריה ואז להתאים אותה, מדי יום ביומו, למי שמתרגל אותה. הלימוד, או ליתר דיוק, ההפנמה של עקרון הרפטטיביות, מקנה, מטבע הדברים, את היכולת לסגל הרגלים חדשים, להתנסות בחוויות של אדיקות ושל דבקות, להתעמת עם ההשתקפות של עצמך בתוך האימון, ללקט בהתמדה פיסות של ידע, ביטחון, ניסיון.
כך שהשיעור השלישי היה, בדיעבד, שיעור בסבלנות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאית, סופרת ומורה ליוגה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
