 |
/images/archive/gallery/213/204.jpg
 |
|
|
|
|
| יוסי רז על ארבע ההתבוננויות שממקדות את תשומת הלב של המתרגל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
9/2/2005 14:03 |
|
|
|
|
|
|
|
"מלכת היופי! מלכת היופי!" נשמעו צעקות ההמון המשולהב מהופעת הנערה היפהפיה שעמדה במרכז הבמה. כל תנועת גוף שלה לוותה בצעקות שהלכו והתגברו, "מלכת היופי! מלכת היופי!"
שאגו כולם, פרט לבחור אחד שניסה לפלס את דרכו אל עבר הבמה. הבחור הצעיר והנאה התאהב במלכת היופי ממבט ראשון. כל מבוקשו היה להתקרב אליה כמה שיותר, ומהר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כד מלא שמן
|
|
|
 |
|
|
|
"עכשיו", אמר המאסטר, "נניח שעל ראש הבחור הצעיר מונח כד גדול מלא בשמן עד גדותיו. "מה דעתכם, האם הוא יצליח להגיע לבמה כשהכד שעל ראשו עדיין מלא?".
תלמידי המאסטר ענו ללא היסוס, שאין סיכוי לפלס את הדרך לבמה מבעד להמון המתלהב, מבלי לשפוך מן השמן שבכד. בנוסף הם טענו שהשתוקקותו הגדולה של הבחור תגרום לו להזניח את הכד שעל ראשו לטובת בחירת ליבו.
"נכון", הוסיף המאסטר, "אתם צודקים. עכשיו תדמיינו שסמוראי מוכשר צועד מאחורי הבחור הצעיר וחרב מונפת בידו. הסמוראי קיבל הוראה לערוף את ראשו של הצעיר, אם טיפת שמן אחת תיפול לרצפה. האם גם במקרה זה הצעיר הנאה יוכל להרשות לעצמו להפיל טיפת שמן אחת, חצי טיפה, רבע טיפה?"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ארבע התבוננויות
|
|
|
|
|
|
|
"ארבע התבוננויות" (ג'אנא) הן ארבעה שלבים של תהליך המטפח את המיקוד ואת תשומת הלב של המתרגל.
הג'אנא הראשונה היא השלב בו השמחה וההתלהבות מחלחלות בכל תא ותא בגוף ומגיעות לכל איבר. למרות שהחשיבה עדיין משוטטת וקופצת מנושא לנושא, מתפתחת שמחה פנימית, שמחה הדומה לאבקת מרק שמוהלים במים, ועם כל טעימת כף, האבקה הופכת למירקם נוזלי אחיד וטעים.
שלב הג'אנא השנייה מבטא את השמחה המפעפעת ומתפשטת, כמו מעיין קריר המבעבע בתוך אגם, עד שלבסוף הוא מתמזג עימו. בשלב זה נעלמת החשיבה הקופצנית לטובת חוויית האגם הפנימי.
בג'אנא השלישית מתפוגגת שמחת הגוף, ובמקומה צומחת תודעה צלולה ובהירה כמו פרח לוטוס המגיח מתוך האגם. שורשיו הספוגים במים העמוקים, מעבירים אל כל חלקי הלוטוס את הבהירות, השקט והצלילות המרוכזת של מי האגם.
הג'אנא הרביעית היא שלב ההתמזגות המלאה עם האגם. הצלילות והבהירות של האגם מוקרנים על מסך תודעת המתרגל, שמתחיל בהדרגה לראות את התמונה הברורה של המציאות כפי שהיא. מודט שהגיע לשלב הרביעי דומה לאדם עטוף בגלימה לבנה, בוהקת, המכסה את כל כולו מכף רגל ועד ראש.
האיש עם הגלימה הלבנה יכול לצעוד, ואולי גם לרוץ, עם כד מלא שמן הנמצא על ראשו, אל עבר מלכת היופי, להתמזג איתה, מבלי להפיל מהכד שעל ראשו אפילו טיפת שמן אחת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מודעות
|
|
|
|
|
|
|
אף פעם לא אהבתי את המדיטציה בה מתרגלים מודעות לנשימה. במדיטציה הזאת, כשאתה נושם אתה מזכיר לעצמך: "עכשיו אני נושם", וכשאתה שואף אוויר, "עכשיו אני שואף אוויר", כשהשאיפה שלך עמוקה, "עכשיו השאיפה שלי עמוקה", "עכשיו הנשיפה שלי קצרה", "עכשיו הנשיפה שלי עמוקה"... וכן הלאה.
לא אהבתי את סגנונות המדיטציה האלה, מכיוון שהמודעות העצמית הזאת נראתה לי מלאכותית. במקום לנשום, הייתי מדקלם משפטים של מודעות לנשימה. במקום ללכת, הייתי מדבר על הליכה, וכל זה כדי שאהיה מודע להליכה ולנשימה. תארו לעצמכם "מדיטציית קריאה" בה עליכם לקרוא ספר מרתק, ובו זמנית להיות מודעים לתהליך הקריאה. במקום להיות אחד עם עלילת הסיפור, אתם מדקלמים בלב משפטי מודעות בסגנון "עכשיו אני קורא", "עכשיו אתם נהנה מהקריאה", "עכשיו אני...".
קיימת עוד סיבה מדוע אני לא אוהב מדיטציות מהסוג הזה. דווקא המודעות העצמית גורמת לי להדגיש את האני שמפריד אותי מהדברים. בכל רגע אני נזכר שבתוכי יש "אני" שקורא, ששואף, שנושף, שיושב, שהולך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תשומת לב
|
|
|
|
|
|
|
מודעות עצמית, כפי שאני מבין, היא לשכוח את העצמי ולדלל אותו עם מה שחווים ברגע החולף הזה. הייתי מעדיף לקרוא למודעות עצמית "תשומת לב", מין משהו טבעי, לא מתוכנן, כמו גשם פתאומי שלוכד את החושים כולם, או כמו צלצול פעמון הדלת שלאחריו הגיע הבן שלי עם ילקוט ענק על גבו, הניח יד אחת על פניי והטעין אותי במסתורין המופלא של הרגע הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
