 |
/images/archive/gallery/256/739.jpg טיך נאת האן.
מתוך האתר של Plumvillage  |
|
|
|
|
| תיך נאת האן, נזיר ויאטנמי, מאסטר זן, משורר ופעיל שלום מבאר את סוטרת הלב בספרון דקיק אך קסום בשם "לב ההבנה" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מולי גלזר
9/2/2005 11:05 |
|
|
|
|
|
|
|
"לב ההבנה" הוא ספרון קטן ששולח חכה למעמקי הכתבים הבודהיסטיים ושולה מהם פרק קצר ומופלא: "סוטרת הלב" (פראג'נה פרמיטה). שורות הנחשבות למהות ההבנה המלאה אליה הגיע הבודהה. כתב אותו אחד האנשים המדהימים והמרשימים שחיים היום במערב, נזיר ויאטנמי, מאסטר זן דגול, משורר מוכשר ופעיל שלום - טיך נאת האן. את פועלו של האיש המיוחד הזה קשה לסכם בפסקה אחת. בקצרה ניתן לומר עליו
שהוא הוא הקים אוניברסיטה בודהיסטית, בית ספר לנוער ופעל רבות למען השלום בארצו ובעולם. במסגרת זו הוא הוביל הליכות שקטות למען השלום במקומות רבים (הליכות דומות מתקיימות גם בישראל במסגרת "שביל זהב") ואף היה מועמד לפרס נובל לשלום ב-1966 בהמלצת מרטין לותר קינג. עמדותיו מנעו ממנו לשוב לוויאטנם, והוא מצא מקלט בצרפת, יחד עם קהילה בודהיסטית קטנה במקום קסום שנקרא PlumVillage.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
"לב ההבנה" עוסק בפחד הגדול של כולנו. למות. לא להיות יותר. להפוך לפחות ממה שהיינו. תיך נאת האן מנסה לסייע לנו להתקרב צעד או שניים לכיוון השחרור מהפחד הזה. צעד או שניים בדרך לקצת שלום עם עצמנו. לשם כך הוא מביא את הפרשנות שלו למושג הריקות.
כדי להסביר את הריקות תיך נאת האן מציג מונח ייחודי: Interbeing. שום דבר ואף אחד אינו קיים בפני עצמו אלא רק כמערכת של יחסי גומלין עם העולם כולו. כך למשל בלי ענן אין גשם ובלי גשם אין עצים ובלי עצים אין נייר. כלומר המסקנה היא שהספר שבידינו מכיל גם ענן או בעצם את כל העננים. או בעצם את כל היקום. גם התחושה שלדברים יש קץ, שהם נעלמים, היא לא ממש נכונה. שום דבר לא פוחת. אם הכל מכיל את הכל אז הדברים פשוט מחליפים צורה וזורמים מקיום אחד לקיום אחר. הענן הופך לגשם, הגשם משקה את הירק. הירק מזין את האדם. וכך הכל זורם ומשנה צורה. כאן, מסביר טיך נאת האן, טמון הפתרון לפחד העמוק מהמוות, כי אם הכל מחובר וכלום לא נעלם הרי שזה נכון גם לגביך, זה שכל כך פוחד/ת למות. ומי שמצליח להגיע להבנה העמוקה של חוויית ההמשכיות מאבד בהדרגה את הפחד מהמוות ומצליח לחיות חיים מאושרים יותר ונטולי פחד.
אז איך מבינים את חוויית ההמשכיות הזאת? תיך נאת האן מסביר שהעניין טמון בהתבוננות. לא משנה במה, פשוט להתבונן. לא סתם כצופה מבחוץ, אלא להעמיק בהתבוננות ולהרגיש אחד עם הדבר בו מתבוננים. הוא מספר על שיחה שניהל עם עלה של עץ בפארק. העלה הסביר כי אינו פוחד ליפול בשלכת. הוא יודע שכשיגיע לאדמה יהפוך למזון לעץ ויחזור אליו בדרך חדשה. גם הענן לא פוחד. כשתגיע שעתו הוא יהפוך לגשם וירווה ירקות שיזינו בני אדם. תיך נאת האן אומר לתלמידיו כי הוא עצמו יהפוך ביום מן הימים לפרח או אולי לעלה ואף יברך את תלמידיו לשלום. לכן עליהם להיות קשובים מאוד מאוד כדי שיוכלו להכיר אותו ולברך אותו לשלום בחזרה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אחת הדיירות ב-Plum village בארוחת צהריים מודעת
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
כל זה דורש כמובן מיקוד וקשב עמוק מאוד. באופן מפתיע תיך נאת האן דווקא לא ממליץ לצורך העניין על ישיבה במדיטציה. הוא מציע לחיות כך כל רגע. הוא עורך עם תלמידיו מסיבת מנדרינות ומלמד אותם איך לאכול מנדרינה: להניח אותה בכף היד, לנשום אותה, להתרכז בה, להריח אותה, לקלף אותה בתשומת לב, להניח פלח על הלשון ולחוש את אמיתיותה, לאכול פלח אחר פלח בתשומת לב רבה.
אני יושב מול הספר ומתאמץ להרגיש באמת שהספר ואני הם אחד וגם הענן וחוטב העצים והגשם, ומה זה אומר לכל הרוחות? זה לא ממש גורם לי להרגיש יותר טוב. אבל למחרת, כשצעדתי בפארק ליד הבית, ניסיתי ליישם את זה על הרגליים. להרגיש את ההליכה. להיות בקשב. לרגע אחד קסום וחולף, בלי ששמתי לב, נדמה היה לי שאולי אולי הבנתי משהו.
"לב ההבנה" הוא ספרון מלא פשטות ויופי. הקריאה בו מלווה בתחושה של נגיעה בטיפת חוכמה טהורה, מזוקקת ומעשית. מומלץ להניח בהישג יד ולתת נגיסות קטנות קטנות.
|
|
|
|
|
|
|  | | עטיפת הספר. הוצאת פראג | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
