'תכף תהיה שר': מלכודת הדבש של ביטן
נתניהו מנסה להעביר חוקים בעייתיים באמצעות דוד ביטן ששוכב על הגדר למענו. ימים יגידו אם ראש הממשלה יזכור את עבדו הנאמן. וגם: ליברמן ובנט כבר הגיעו לשיא
דוד ביטן הוא איש טוב. יש לו לב רחב ונשמה ענקית. הוא גם אדם ישר, שפיו ולבו שווים. הלוואי שכל הפוליטיקאים וחברי הכנסת היו אומרים כמוהו את מה שהם חושבים, ולא עושים שקר בנפשם או במעשיהם. כך החיים הציבוריים היו אמיתיים יותר, אם כי לפרשנים הייתה פחות עבודה. הם לא היו צריכים לרדוף אחרי כל מילה של ראש ממשלה או שר, ולעמוד על טיבה, מטרתה ומה שמסתתר מאחוריה.
כשביטן נרתם לעזור לחבר, הוא הולך עד הסוף. זה מה שקורה לו עכשיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביטן מתאבד עליו, ועוזר לו להמציא ולהריץ חוקים נוראיים וגם מופרכים, שרק מסבכים את ביטן עצמו. הוא מסייע לנתניהו למשוך את תשומת לב התקשורת מכל מיני פרשיות מביכות, רב למענו עם שרים ועם ראשי הקואליציה, ומאיים עליהם בבחירות שהם לא רוצים. ביטן מסתבך עם היועץ המשפטי לממשלה, וחוטף על הראש חקירות משטרה שנוגעות לענייני עבר בראשון־לציון, שגם זוכות לכותרות ראשיות ב'הארץ'.
נתניהו מצדו רוצה לבצע כאן מהפכה אנטי־לגאלית. הצעות החוק שעליהן דובר בשבוע האחרון, עד כדי משבר קואליציוני, נועדו לאסור חקירת ראש ממשלה מכהן ולמנוע המלצות של המשטרה. הצעד הבא הוא ביטול רטרואקטיבי של החקירות או כתבי האישום, אם יוגשו, ואולי גם ניסיון לבטל החלטות בג"ץ שימנעו ביטול חקירות. איך עושים את זה? מעבירים את פסקת ההתגברות שלפיה הכנסת יכולה לבטל החלטות בג"ץ. זה לא דמיוני. תשאלו את נפתלי בנט, יוזם ההתגברות.
שום דבר לא מקרי, שום דבר לא נעשה בלי תיאום. לפעמים יש מכשולים בדרך, אז מנסים שוב. נתניהו וביטן אהבו את הרעש שעושה הדיון על החוק לאיסור חקירת ראש ממשלה. זה משך תשומת לב רבה בתחילת השבוע. מדוע נתניהו הסתייג ממנו בכל זאת? מכיוון שגם הוא קורא סקרים, ולכן הבין כי רוב מוחלט של הציבור, גם במפלגות הימין, אינו אוהב את הרעיון. נתניהו קלט שאין לו רוב בקואליציה להעברת החוק, ושהמשך העיסוק בו גורם לו נזק. האיש ברחוב שואל מדוע לראש הממשלה יש פריבילגיות במשטרה שלו עצמו אין. התשובה של ביטן וח"כ אמסלם לא מספקת אותו כנראה.
נתניהו ימשיך במאמץ להעביר את החוקים הבעייתיים הללו בעיתוי נוח יותר. הוא לא מרים ידיים. ביטן יהיה שם בשבילו. ראש הממשלה יהדק את הקשר איתו. הוא אלוף בזה. בכל עת עומד לרשותו של נתניהו קמב"ץ צמוד שמנהל לו את העניינים. נתניהו ירעיף עליו מחמאות, יחזיק אותו קרוב, יבטיח לו שיהיה שר. או־טו־טו אתה מיניסטר, הוא מן הסתם אומר לו. נתניהו יבקר בינתיים בשמחות המשפחתיות של ביטן, יהפוך אותו לחבר קרוב, יפרגן, יעמיד אותו מעל כל השרים. ביטן ירחף כמו דבורה. קוראים לזה מלכודת דבש.
אנשים רבים היו כוכבי השעה של נתניהו לאורך השנים. רבים מהם נפלו, צנחו, נטשו, עזבו או נעזבו לנפשם. כמה מהם הזהירו את ביטן, אבל הוא שוכב על הגדר פעם ועוד פעם. בהזדמנות הקודמת ביקש ביטן לבטל את התאגיד ונלחם נגד כל העולם בעבור נתניהו, עד שהבין כי ראש הממשלה מתפשר, שלא לומר פונה לו עורף. עכשיו ביטן מסתכן שוב במלחמות מול כל העולם בניסיון להעביר חוקים פרסונליים ואנטי־דמוקרטיים בשביל הבוס. ימים יגידו אם ראש הממשלה יזכור את שמו של ביטן הנאמן, או שהוא יהפוך לעוד צל שחלף פעם בלשכת נתניהו.
נפתלי בנט ואביגדור ליברמן מחזיקים באותם חלומות מתנפצים. שניהם רוצים להגיע ללשכת ראש הממשלה. שניהם משוכנעים שהדרך לשם עוברת בימין האותנטי, ובעיקר בליכוד. שניהם ניסו ללא הצלחה להתחבר לליכוד ולהוביל אותו. ליברמן היה פעם מנכ"ל הליכוד, אחר כך התגלגל בין מפלגות שונות עם 'ישראל ביתנו' שהקים. לפני בחירות 2013 חבר לליכוד, אבל הפעילים זעמו על התוצאות בבחירות והעסק התפרק בהמשך. בנט הגיע להסכם איחוד עם נתניהו ערב בחירות 2015, אבל השר ישראל כץ טרפד אותו ברגע האחרון.
שניהם, ליברמן ובנט, ניסו לבנות מפלגה כלל־ישראלית, אבל איבדו מכוחם באופן דרמטי בבחירות האחרונות. ליברמן השיג 15 מנדטים בבחירות 2009, לפני שרץ עם הליכוד, ועכשיו יש לו שישה בלבד. הציבור הרוסי, מתברר, הולך ומשתחרר מהפטרון שלו. בנט הפסיד שליש מכוחו בבחירות 2015 (מ־12 לשמונה מנדטים). אבל שניהם לא ניזוקו וקיבלו תיקים בממשלה שאינם פרופורציוניים לכוח שהשיגו בקלפי. ליברמן הוא שר ביטחון עם שישה מנדטים, ובנט יושב על תיקי החינוך והמשפטים עם שמונה. זו גם הסיבה ששניהם מתחלחלים מרעיון הבחירות. אם נתניהו רוצה ללכת לעם, הם יעמדו יחד נגדו כמו קיר, אף שהם רוצים להחליף אותו.
ליברמן ובנט לא אוהבים את נתניהו, אם לנקוט לשון המעטה. שניהם עבדו איתו באופן צמוד ואכלו מרורים. המשקעים עמוקים. הם חושבים עליו בדיוק מה שהוא חושב עליהם. ההבדל היחיד: בנט והשרה איילת שקד מסוכסכים גם עם שרה נתניהו, ואילו ליברמן דאג לשמור איתה לאורך השנים על יחסים תקינים.
עכשיו הגיע הזמן למריבה הגונה בין ליברמן ובנט. שר הביטחון נגד שר החינוך שרוצה להיות שר הביטחון. פיצוץ המנהרה בדרום העניק לבנט הזדמנות מצוינת להראות שוב שהוא מעל כולם. הראשון לזהות, הראשון שאמר. אחד מי יודע? בנט יודע. בנט מרשה לעצמו לנזוף בדובר צה"ל, שהסביר שלא התכוונו לפגוע במחבלים. ליברמן מגן על הדובר, ואולי מסתתר מאחורי הגב הרחב של צה"ל. אבל כאן בא שר החינוך עם הפאנץ' ליין. "אני לא מקבל ביקורת משרים שלא החזיקו נשק מעולם", מצייץ הקצין מסיירת מטכ"ל. ליברמן לא מגיב, לפי שעה. אולי זה לא הזמן, כשכל הכוכבים הגדולים שלך ב'ישראל ביתנו' הולכים בדרכך, עומדים לדין, מורשעים, נוסעים בזינזנה לכלא מעשיהו או חותמים על עסקאות טיעון.
ליברמן ובנט מנסים עדיין, לשווא, לבנות את עתידם, אבל לא מבינים ששניהם הגיעו לשיא. ראשי ממשלה הם לא יהיו, אחרי שנדחו בליכוד. שניהם יכולים להתנחם בכך שהעתיד שלהם כבר כאן. הם לא בליכוד, אבל הפכו את הליכוד למפלגה שלהם. ליברמן, בנט ובצלאל סמוטריץ' גוזרים, ונתניהו מקיים. הליכוד מודל 2017 מתנגד למדינה פלסטינית כמו בנט, לוחם בבג"ץ כמו מוטי יוגב ותומך באלאור אזריה כמו ליברמן. אבוי לשר בליכוד שלא הולך במסלול הזה, או לחבר כנסת שלא מקצין את המסרים, ההתבטאויות הקשות והצעות החוק האנטי־דמוקרטיות נגד רשויות החוק או עמותות השמאל. מי שסוטה נענש, גם אם הוא איש ימין קיצוני כמו ח"כ יהודה גליק.
אקו"ם