"שוק חופשי" זו לא תשובה לבעיית התעסוקה
אם ישנו אינטרס ציוני ביישוב הנגב והגליל, המדינה לא יכולה לחכות ש"השוק החופשי" יספק לבדו תעסוקה לתושבים. המציאות מוכיחה שזה לא קורה
בית הדין לעבודה בבאר־שבע שלח בראשית השבוע את הנהלת 'נגב קרמיקה' ונציגי ההסתדרות להמשיך עוד כמה ימים את המו"מ ביניהם, בניסיון להציל את המפעל. נכון למועד כתיבת השורות הפערים בין הצדדים גדולים, והתסריט בעל הסיכויים הגבוהים יותר הוא שהמפעל ייסגר ו־140 עובדיו ימצאו את עצמם ללא עבודה. עובדי 'נגב קרמיקה' הם תושבי ירוחם ודימונה. עוד לפני סגירת המפעל, אחוז האבטלה בשתי הערים הללו כפול מאחוז האבטלה הארצי. תוספת של 140 עובדים למעגל האבטלה, תחמיר את בעיית התעסוקה באזור.
כבר הערתי כאן לפני שבועיים שגם חסידי הקפיטליזם, שלוחצים מאז תחילת המשבר לאפשר לבעלים של המפעל לסגור אותו מיידית, אינם פטורים מעיסוק בסוגיית התעסוקה בפריפריה. אי אפשר לפתור את סוגיית התעסוקה של מדינת ישראל רק באמצעות שתי המילים "שוק חופשי". ללא התערבות מסוימת של המדינה, לא תהיה סיבה לחברות להקים את המפעלים שלהם דווקא בפריפריה ולא במרכז.
אם למדינת ישראל יש אינטרס ציוני ביישוב הנגב והגליל, היא צריכה לעודד יצירת מקומות תעסוקה באזורים הללו גם היום, כפי שעשתה בעבר. כשמפעל 'אינטל' הוקם בקריית־גת ב־1999, כביש שש עדיין לא נחנך, לא הייתה רכבת מהירה מתל־אביב דרומה, וקריית־גת נחשבה עדיין מרוחקת מאזור המרכז. אם מדינת ישראל לא הייתה מזרימה מענק בסך 600 מיליון דולר להקמת המפעל בקריית־גת, סביר להניח שהוא היה מוקם בין גדרה לחדרה. כ־3,000 איש מועסקים היום באינטל באופן ישיר, ועוד כעשרת אלפים באופן עקיף, בעשרות המפעלים שמספקים לאינטל מוצרים ושירותים שונים. על פי הנהלת המפעל, יותר ממחצית מהעובדים הישירים מתגוררים מדרום לקריית־מלאכי, וכשבעים אחוז מהעובדים מתגוררים דרומית לגדרה.
מצבו הקשה של 'נגב קרמיקה' מאפיין שני תהליכים שמתרחשים בתחום התעסוקה במדינת ישראל. תהליך ראשון הוא גוויעתם האטית של תחומים שלמים בתעשייה המסורתית, שמתקשים לעמוד בתחרות מול הייבוא. כשזול יותר לייבא אריחים מלייצר אותם בישראל, קשה להצדיק את קיומו של מפעל אריחים ישראלי. זה נכון גם לתחומים נוספים כמו טקסטיל, קוסמטיקה או זכוכית. לכאורה הפתרון מצוי בהחלפת התעסוקה המסורתית והוותיקה בתעשייה עתירת ידע, ובמידה רבה התהליך הזה כבר מתרחש. באופן סמלי, המבנה הקרוב ביותר למפעל 'נגב קרמיקה' בירוחם, הממוקם ממש מעבר לכביש, הוא בניין ההייטק של ירוחם שבו עובדים היום כחמישים עובדים מירוחם וסביבתה. בקרוב עומד לקום בסמוך אליו בניין הייטק נוסף, שירחיב באופן משמעותי את תעשיית ההייטק המקומית. בנוסף, ישנם תושבים שנוסעים מדי בוקר כחצי שעה לעבודה בפארק ההייטק המתעצם בבאר־שבע.
אלא שלכולם ברור שפתרון ההייטק לא יכול להיות מענה לכלל תושבי הפריפריה. לא כולם רכשו השכלה שתאפשר להם להשתלב בתעשייה הזאת, וגם לא כולם מתאימים לתעשייה הזאת. לכן חשוב לפתח עוגני תעסוקה משמעותיים נוספים בפריפריה. מעבר בסיסי צה"ל דרומה הוא דוגמה לעוגן כזה. קריית ההדרכה שהוקמה בצומת הנגב, הוסיפה לאזור מאות מקומות עבודה אזרחיים בענפים שונים. מעבר קריית התקשוב והמודיעין בסמוך לבאר־שבע, עשוי להוסיף לנגב מאות מקומות עבודה נוספים.
עוגן תעסוקתי נוסף יכול להיות נמל התעופה המשלים לנתב"ג, שמיקומו העתידי מונח כרגע על שולחן הדיונים. ועדה מיוחדת במנהל התכנון בחנה יותר מעשרים חלופות אפשריות, ולאחר כמה שלבים נמצאו שתי אפשרויות מתאימות למיקומו של הנמל השני בגודלו בישראל, שעתיד להעסיק אלפי עובדים - בעמק יזרעאל, ובסמוך לנבטים שבנגב. ראשי הרשויות בעמק יזרעאל וכל ראשי הרשויות בנגב תומכים בהקמת שדה התעופה האזרחי בנבטים. גם רוב משרדי הממשלה, כולל משרד התחבורה, תומכים בהקמת שדה התעופה בנגב. המתנגדים היחידים לאפשרות הדרומית הם אנשי משרד הביטחון. הבעיה היא שהם אלו שעמדותיהם מתקבלות במדינת ישראל, כמעט ללא דיון. המלצות הוועדה עוד לא התקבלו, וצפוי עוד מאבק ארוך ומשותף של אנשי הנגב והצפון להקמת נמל התעופה בנגב.
התהליך השני המתבטא במצבו של 'נגב קרמיקה', הוא המעבר מפתרונות תעסוקה מקומיים לפתרונות אזוריים. לפני עשרים ושלושים שנה, כשמפעל היה נסגר באחת העיירות, הציפייה הייתה שיימצא פתרון חלופי באותה עיירה. היום כבר מבינים שאי אפשר לצפות מכל עיר בנגב או בגליל לספק מקומות עבודה לרוב תושביה. אם תושב אופקים או תושב חצור־הגלילית מצפה למצוא מקום עבודה ליד הבית, קיים סיכון גבוה שיתאכזב. עיר קטנה אינה יכולה להעמיד לרשות תושביה מגוון רחב של אפשרויות תעסוקה. כשמשנים את החשיבה המקומית לתפיסה אזורית ובודקים את מקורות התעסוקה במרחב כולו, התמונה משתפרת.
באר־שבע, כעיר של מאתיים אלף תושבים, יכולה להציע מקומות עבודה לא רק לתושביה אלא גם לתושבי הערים והיישובים סביבה. בכל העולם, איתנותן הכלכלית של ערי מחוז מקרינה על יישובי הלוויין בסביבתן. בשנים האחרונות זו לא רק תיאוריה אלא מציאות. פארק ההייטק החדש, אוניברסיטת בן־גוריון ובית החולים סורוקה, הם בשורה תעסוקתית לכל תושבי הנגב. בנוסף, הוקמו בנגב בשנים האחרונות שני אזורי תעשייה חדשים - עידן הנגב ליד צומת להבים, ופארק נ.ע.מ ליד נתיבות - ומורחבים אזורי תעשייה ותיקים כמו 'נאות חובב'.
כדי לחזק עוד יותר את תפיסת התעסוקה האזורית חשוב להמשיך לשדרג את רשת הכבישים והרכבות בתוך הפריפריה, ולקדם את התחבורה הציבורית. גם מהלכים כאלו מוטלים על המדינה ולא על 'כוחות השוק'. אחד השיקולים של תושב ירוחם או אופקים שמקבל הצעת עבודה בבאר־שבע, הוא זמן הנסיעה ועלות הוצאותיה. השקעה נוספת של המדינה בתחבורה עשויה להרחיב את אפשרויות התעסוקה של תושבי הפריפריה.
אקו"ם