גזענים או מתבדלים? מרצ, תלמדו מדרור ענבר
בזמן שבמרצ מתפתלים עם הסברים, רוב הציבור בארץ מבין ששמירה על דמותנו היהודית כרוכה בהתבדלות מסוימת
לא היינו צריכים שיֵצא המרצע מהמצע של סיעת מרצ, בעקבות הפרסום ב"מקור ראשון" על כך שהחליטו להוריד את המילה "ציונות" ממצע המפלגה, בשביל לדעת שהשמאל הקיצוני נמצא במשבר זהות עמוק. ועדיין, היה נחמד לראות את אנשי הסיעה מתפתלים בהסברים מול אמצעי התקשורת, מאשימים את העיתון ואת כתביו בעשיית עבודתם העיתונאית במקום להניח את האפולוגטיקה בצד ולהידרש לשאלה הגורלית באמת, והיא: האם מפלגת מרצ עדיין מאמינה בציונות?
ושוב אנחנו מוצאים אותם מחליפים גרסאות בקצב שקובי אוז מחליף משקפיים, נעים בחוסר נוחות כדי לא להעליב את חברי המפלגה הערבים שחברו לדרך. רק 15 אלף ערבים הצביעו למפלגה, אבל איך זהבה גלאון אמרה בריאיון לרזי ברקאי? "אני רוצה שיהיו לנו יותר".
הם רוצים לעשות מזה עניין מורכב. משהו שאי אפשר לענות עליו בנשימה אחת. אבל האמת היא שמדובר בשאלה מאוד פשוטה. האם, לפי הגדרת אבן שושן, אתם מאמינים בתנועה הלאומית שעיקר שאיפתה היא תחיית עם ישראל והקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל?
ההגדרה הזאת קשה לאנשי השמאל, משום שכל העדפה של עם מסוים על פני עם אחר לוקחת אותם ישר למחוזות הגזענות. וגזענות זה גרמניה, ומחנות השמדה, וקו קלוקס קלאן, וכל מיני דברים שהם לא רוצים להיות מזוהים איתם.
והנה באורח פלא, ממש השבוע, נדחק עוד אב יהודי חילוני בישראל להידרש לסוגיה. היה זה דרור ענבר, שגילה שבתו אופל יוצאת עם אמיר פחר, פליט "הישרדות" וערבי־ישראלי. הוא, לעומת אנשי מרצ, לא התבלבל ופרסם פוסט נוקב. "הילדים שלנו מופצצים במסרים של פלורליזם מחד, ומן העבר השני עוברים שטיפת מוח שמרסקת את הזהות היהודית שלהם", כותב האב, "בני נוער שומעים שבר רפאלי הייתה בקשר עם ליאונרדו דה קפריו, טרנטינו עם דניאלה פיק, מבלי שהם שומעים מילה אחת נגד".
הנה כי כן: מה שמסובך לחברי מרצ הופך להיות פשוט מאוד עבור יהודי חילוני נאור כאשר זהותו ותרבותו נדחקים אל הקיר. שמעתי פעם בחורה מרמת־אביב מתגאה בכך שלגן של בנה נכנס ילד אריתראי ואיך ההורים קיבלו אותו באהבה. אמרתי לה: "נהדר, ועכשיו תכפילי את הילד הזה בעשרים ושימי לידו רק שלושה ילדים ישראלים - האם היית משאירה את הילד בגן הזה?" היא לא ענתה. אבל את התשובה קיבלנו כשאיתמר בן־גביר ומיכאל בן־ארי החליטו להכניס ארבעים מסתננים אפריקנים לבריכת גורדון ועימתו את המתרחצים עם העובדה הפשוטה - רוב הישראלים נלחצים כאשר הזהות הבסיסית שלהם עומדת מנגד.
ישנם כמה סוכני דעות, חלק גדול מהם אוחזים במיקרופון, שמנסים לגרום לנו להרגיש לא מוסריים בגלל תפיסות כאלה. כך קרה כאשר איתי ורד סיקר את תהליך התאסלמותה של נוי שטרית עם בן זוגה מרהט תחת הכותרת "אל אקצא - סיפור אהבה", תוך שהוא מותח ביקורת על ציבור הגולשים שמחה נגד התופעה.
אז מה בעצם קורה כאן? האם האינסטינקטים של רוב הישראלים הם בעצם גזעניים? התשובה מורכבת. אמונה בציונות והתנגדות להתבוללות הן אכן תפיסות עולם שמתעדפות עם אחד על פני עם אחר. השאלה היחידה היא האם מדובר באמונה בלתי מוסרית, ומדוע כל אמירה כזאת ישר מחלצת התבטאויות שקשורות לנאציזם ולגרמניה.
אם, לצורך העניין, האומה הגרמנית הייתה מצהירה שבשל עליונותה ומצליחנותה היא לוקחת אחריות על העם היהודי ודואגת לו לזכויות כמיעוט או מחפשת עבורו בית לאומי בטוח, מישהו היה יוצא נגדה? השיפוט המוסרי כלפי גזענות היה תמיד נגזרת של ההשפעות החיוביות או השליליות שלה. לכן צריך לדייק בהגדרות: גזענות היא שנאת זרים באשר הם זרים, ומאז היטלר היא גם כרוכה בהשמדת הזרים. היהדות אמנם הייתה מאז ומעולם דת מתבדלת, אבל כזו שמעולם לא ניסתה להחריב את העולם.
אז תלמדו, מרצ. תלמדו מאב יהודי פשוט שלא חושש לומר את המובן מאליו: אין שום דרך שבה נוכל להמשיך את חיינו כיהודים במזרח התיכון אם לא נהיה כאן רוב. אנחנו מתבדלים כי אין לנו ברירה. אנחנו מתבדלים כי זה צורך הישרדותי של אומה שנאלצת להילחם על דמותה וערכיה כשהיא מוקפת בעמים עם עקרונות וערכים אחרים לגמרי.
כשהשמאל הישראלי חוזר על המנטרה של שתי מדינות לשני עמים כי "צריך להיפרד מהפלסטינים", נקודת המוצא שלו היא גזענית. גזענית הרבה יותר מזו של אנשי הימין שטוענים שהם מסרבים להתבולל עם העם הערבי אבל מוכנים לחיות לצידו תחת ריבונות ישראלית שתשמור על זכויותיו ובמקביל תבטיח את המשך קיומנו כמדינה יהודית, מתקדמת ודמוקרטית. זאת התבדלות, נכון. אבל גם התבדלות יכולה להיות הוגנת ונאורה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם