חוקרי השריפות: אנחנו לא צריכים סופרטאנקר ישראלי
כיצד מבדילים בין רשלנות להצתה מכוונת, ומדוע כל דקה קריטית בזיהוי מקור הדליקה? משה פונק ומשה איזק, חוקרי שריפות מנוסים, שראו ממשרדם בחיפה את האש המשתוללת, מודים: "בשריפות יער קשה להגיע למסקנה חד-משמעית"
ביום שישי שעבר ניצבו משה פונק ומשה איזק ליד חלון משרדם בשכונת רוממה שבחיפה, והביטו בלהבות המשתוללות בוואדי, מאות מטרים מתחתיהם. הם הבחינו בפלצות כיצד גצי האש מתעופפים כלפי מעלה כמו טילים מונחים קטנים, נוחתים בחצרות הבתים, מכלים את ערימת הקרטונים שהצטברה ליד המרכז המסחרי הסמוך, ומעלים באש שתי מכוניות שחנו בשלווה במגרש החניה, הרחק ממוקד האש.
למעלה משלושים שנה שימש משה פונק ראש מדור מניעת דליקות וחקירות במרחב חיפה של נציבות הכבאות וההצלה. שותפו, משה איזק, היה ראש מדור חומרים מסוכנים ואחראי על הבטיחות והגהות בשירותי הכבאות. הם כבר ראו יותר משריפה אחת או שתיים בחייהם, אבל לדבריהם, מחזה כזה הם לא זוכרים.
"במשך כל שנותיי בתחום הכבאות אני לא זוכר רוחות מזרחיות בעוצמה אדירה כל כך ובמהירויות מטורפות כפי שהיה ביום שישי האחרון", אומר פונק. "כשאתה מדבר על רוח במהירות של 50 או 60 קמ"ש, אתה מדבר על שטח פתוח. אבל כשהרוח נכנסת לתוך ואדי, הוא הופך להיות כמו מפוח ומהירות הרוח מוכפלת. קח את העצים, הזרדים היבשים והלחות הנמוכה, ויש לך מרשם מושלם לשריפה אדירה. ראיתי באתרי האינטרנט תמונה של אישה מצביעה על מוקד שריפה, כשלגמרי לא בטוח שהיא באמת התחילה שם. מספיק גץ אחד שעף כמה מאות מטרים באוויר כדי להתחיל מוקד חדש".
השריפה בחיפה ממעוף הציפור (צילום: דוברות המשטרה)
לאורך השנים צבר פונק ניסיון רב בתחום חקירות השריפות. מבחנו הגדול היה השריפה הראשונה ביערות הכרמל ב-1989, שבה עלו באש 6,000 דונם. למרבה המזל, מלבד כמה נפגעי עשן בקרב הכבאים, לא היו אז פגיעות בנפש. פונק התבקש על ידי שר הפנים דאז אריה דרעי לנהל את החקירה. ריבוי המוקדים הביא לחשדות שמדובר בהצתה, אך החשדות הללו מעולם לא התאמתו.
לאחר פרישתם הקימו השניים משרד פרטי בשם FIM, השוכן בלב שכונת רוממה בחיפה. המשרד מתמחה בחקירת שריפות, ונמנה עם הבודדים המורשים להעניק חוות דעת מקצועיות למערכת המשפט כחוקרים בלתי-תלויים. כיום רוב עיסוקם הוא בייעוץ למניעת דליקות במבנים, בעיקר בתחנות דלק.
גם משטרת ישראל פונה אליו לא אחת כדי לבדוק חשדות להצתות מכוונות. ב-1998 גילה פונק, למשל, כי תמונות יקרות ערך שהיו בבעלותו של שמואל פלאטו שרון, שחלקן היו מזויפות או מועתקות, הוצתו במכוון לצורך תביעה מחברת הביטוח. בשנים האחרונות סירב פונק לחקור כמה שריפות שעלה מהן חשד לרשלנות מצד מערך הכבאות, מטעמים של אתיקה מקצועית. "אני מקבל את הפנסיה שלי מהם, ולא ראוי שאחבר דו"חות נגדם", הוא אומר.
לאחר קביעת משרד האוצר כי לפחות שש מהשריפות הגדולות שהשתוללו בסוף השבוע שעבר נבעו מהצתות על רקע לאומני, ביקשתי ממשה פונק להכניס אותנו לסודות המקצוע ולנסות להסביר כיצד ניתן להבחין בין הצתה מכוונת לרשלנות, ואיך אפשר לקבוע אם הייתה זו הצתה על רקע לאומני.
"יש משתנים רבים שצריך לבדוק", הוא משיב. "בדרך כלל בשריפות יער וחורש יש תמיד חשד סביר להצתות. חייבים לקבל מידע מוקדם מאנשי הכיבוי שהגיעו ראשונים לשטח. אני שואל מה ראית, מה נראה לך, היכן תחילת הבעירה. לוחם האש יודע אילו נתונים חשובים לי, ומאומן לענות לי. הנתונים שהוא מוסר לי הם מרכיבים חשובים לתחילת העבודה".
לדברי פונק, ישנה חשיבות עצומה למהירות שבה חוקר השריפות מגיע לשטח, רצוי עוד לפני כיבוי האש. שירותי הכבאות הכשירו את כל מפקדי הצוותים וראשי המשמרות לשמש גם כחוקרים בעת הצורך. הם תורמים את חלקם לחקירה הראשונית, ומעבירים דיווח לחוקר הבכיר שמרכז את הממצאים. ככל שמגיעים מוקדם יותר, כך קל יותר לעקוב ולגלות ממצאים שעדיין מצויים בשטח כמו רוחות ויובש.
"כשהרוחות קבועות ויציבות זה קל יותר, אבל כששטח השריפה הולך וגדל והיא מגיעה לוואדיות שהם מעין חרוטים - קונוסים - המעצימים את הרוח, הכול משתנה", הוא מסביר. "נהוג לחשוב שכשרואים מוקד של אש, אתה יודע מהיכן זה התחיל. זה לא תמיד נכון. הרוח מעיפה גצים למרחק שיכול להגיע ל-500 מטר, וכשהאוויר יבש והלחות מינימלית כמו שהיה בשבוע שעבר, קשה לדעת היכן התחילה האש המקורית. הכול יבש והכול רץ במהירות עצומה. כאשר יש 17 מוקדים בו-זמנית זה די מורכב להתמודד עם כולם, וצריך להחליט למה נותנים עדיפות.
מטוס הסופרטאנקר בפעולה (צילום: דוברות המשטרה, פז בר)
"כשעץ נדלק למטה, הצמרת שלו נשרפת. ברוח רגילה האש אינה עוברת לעץ הבא. אבל כשיש רוח חזקה, הצמרות נדלקות זו אחר זו בתגובת שרשרת", מוסיף משה איזק. "במצב כזה, כשהשריפה מתחילה לרוץ, לא תשיג אותה גם עם רכב".
חלק גדול מהחקירה מבוסס על עדויות של אנשים שראו את תחילת הדליקה. "הרבה מפליגים ומגזימים בסיפוריהם, וצריך לדעת לסנן נכון", מציין פונק. "בדרך כלל המשטרה מגיעה די מהר ואתה יכול לבסס דברים רבים על סמך דברי השוטרים. כך אתה בונה את התבנית איך לצאת לדרך. מכאן אתה מתחיל לכתת רגליים ולחפש".
מה אתה מחפש?
"בדרך כלל אני מחפש אלמנט שלא שייך לאזור או למקום. בשטחים גדולים בעלי צמחייה מסוימת אני משתדל להיעזר באיש רשות הטבע והגנים שמכיר את השטח ומבין בתחום, שייצמד אליי וייתן לי עוד טביעת עין. לדוגמה, אם הוא מזהה לפתע בתוך חורש של עצי אורן ענפים של עץ הדר שאינם אופייניים לצמחייה, וענפי הדר הם נהדרים לפחמים, כבר יש לך השערה ראשונית בנוגע למקור השריפה. זה מה שקרה ביערות הכרמל. מכאן ואילך, החקירה אם הייתה כאן הצתה בזדון - היא תפקיד משטרת ישראל".
כמובן, כאשר נמצא במקום מכל עם חומר דליק, חייו של חוקר השריפות קלים יותר. אבל ללא ממצאים מובהקים כאלה, קשה לגבש מסקנה חד-משמעית. "אתה רואה שגם היום המשטרה מדגישה בהודעות שלה שמדובר ב'חשד להצתה'. חוקר שריפות נתקל בבעיה קשה כשהוא צריך לגבש מסקנה חד-משמעית. בימי חיי כתבתי אלפי חוות דעת שמתחילות במלים 'סביר להניח' או 'להשערתי'. בבית המשפט זה לא קביל, ועל סמך דברים כאלה לא ניתן לעצור אדם ובוודאי שלא להרשיע אותו. המשטרה לא אוהבת מסקנות כאלה, אבל הממצאים בשטח לא תמיד מאפשרים לקבוע ללא סייגים. עוצמת הרוח, החום הגבוה ותנועת האש מוחקים לפעמים כל פרמטר שניתן להיעזר בו".
"בשריפה בתוך בניין העבודה שלנו קלה יותר. שם יש תבנית קבועה, והחוקר פועל במתחם סגור שקל להתמצא בו ולספק חוות דעת במהירות שיא. במקום כזה אתה מבין את 'שפת האש', ואתה יכול להתחיל 'לדבר עם השריפה', להבחין בתנועה שלה ובדרך שהיא עשתה. ביערות זה מורכב, והרבה פעמים לא מגיעים למסקנה סופית. זו החוכמה או היתרון של המציתים", נאנח פונק.
חלוקת העבודה בין הרשויות קובעת כי המשטרה תניח לחוקרי השריפות לבצע את עבודתם. לדברי פונק, שיתוף הפעולה המוצלח מתקיים לא מעט בזכות העובדה שבראש מחלקת הדליקים במשטרה עומד כיום סגן-ניצב (לשעבר טפסר) רן שלף, בעבר ראש מחלקת החקירות בנציבות כבאות והצלה. "בחור מבריק", מעיד עליו פונק, ומציין כי בעבר היו מקרים שבהם חוקרי המשטרה העלימו או שיבשו בטעות ראיות. שיתוף הפעולה מתקיים גם בשטח הזיהוי הפלילי. "לעתים אנו נזקקים למעבדת מז"פ כדי לקבוע, למשל, אלו חומרי בעירה היו בשטח".
מה תוכל לומר מניסיונך על גל השריפות האחרון?
"אני מבין שהמעצרים התבססו על עדויות אנשים שראו דמויות נמלטות מהמקום. בשטח עדיין לא נמצאו ממצאים שהם בגדר הוכחה חותכת. עד עכשיו חוקרי הדליקות עדיין משוטטים בשטח, המשטרה עוצרת ומשחררת, והכותרת היא תמיד אותה כותרת: 'חשד להצתה'".
האם שר האוצר ואנשי מס רכוש לא הזדרזו לקבוע שמדובר בפיגוע הצתה, לפני שהמשטרה ושירותי הכבאות סיימו את עבודתם?
"אני מניח שהם עשו זאת כדי לסייע לתושבים ולזרז את מנגנון הפיצוי, שזה דבר חיובי כשלעצמו, אבל נכון, החקירה לעומק עדיין בעיצומה ואין כל מסקנה רשמית שאכן יכולה לקבוע בוודאות שהייתה הצתה זדונית".
כיצד ניתן להבחין בין הצתה זדונית לרשלנית?
"זה תלוי בנסיבות. אם נסעת בדרך והשלכת בדל סיגריה בוער מהחלון במזג אוויר יבש, והוא פגע בעשבייה והצית אותה, קשה לומר שזו הצתה בזדון. כדי לקבוע זאת צריך חומר דליק כלשהו. יש היום דלקים מיוחדים שלא משאירים סימן מאחוריהם, ללא טיפת שומניות. בדלק רגיל ניתן לדעת זאת על פי עוצמת הבערה. כשיש רמה גבוהה של בערה בנקודת ההתחלה, בצבע שחור חזק, זה מאפיין של הצתה.
"גם אם תיקח ליד מעט עפר או עצים, תחוש בריח הדלק. דלק לא יכול להיעלם לעולם. גם בשריפה בתוך בית לא ניתן להעלים את הדלק. תרים מעט את הבלטות ותגלה שרידים של דלק. הריח נשאר. במקרה כזה זה קל. אתה יכול לגלות גם סמרטוטים שלא שייכים לאזור ושקל מאוד להצית בהם, או גפרורים עם בקבוק קטן. אלה דברים שאתה יכול לקשור להצתות כי הם לא שייכים למקום. אבל ברוב המקרים לא ניתן להוכיח אלא אם אתה תופס מישהו והוא מודה בהצתה".
בעצם אתה אומר שרוב העצורים בגל האחרון, אם הם לא יודו, יהיה קשה עד בלתי-אפשרי להאשים אותם.
"נכון, זה יהיה קשה מאוד אך אין דבר שהוא בלתי-אפשרי. אם אתה יכול לקשור אותם לאזור האירוע, לזמן ולמקום, סביר להניח שלמשטרה יש את השיטות שלה להוציא הודאה במוקדם או במאוחר. כדי לקבוע חד-משמעית שמדובר בהצתה חייבים ראיות, וכשאין ראיות אלא רק חשדות, תפקיד המשטרה לאמת אותם". איזק מזכיר כי עד היום, למשל, לא הצליחו להוכיח שהדליקה שפרצה בשנת 2003 בבניין 'מרכזים' בתל-אביב וגרמה לקריסתו, נבעה מהצתה.
בניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, פונק מצביע דווקא על ירידה לאורך השנים במספר הדליקות המתרחשות בישראל. הדבר נובע מהתפתחות המודעות לנושא והצטמצמות השטחים המיוערים. "אנחנו מדינה קטנה, שבעבר מספר הדליקות בה היה ביחס הפוך לגודלה", הוא אומר. "בשנים האחרונות מספר הדליקות ירד באופן משמעותי. יש היום דרישות מחמירות יותר בתחום המניעה, למשל בבנייה, והדבר נותן את אותותיו. גם השטחים האורבניים שלנו הלכו וגדלו על חשבון היערות, ומטבע הדברים מספר שריפות היער קטן".
לקחי שריפת הכרמל הגדולה ב-2010, שגבתה את חייהם של 44 בני אדם, נלמדו בחלקם הגדול. הרשות לכבאות והצלה הוכפפה למשרד לביטחון הפנים, והתיאום בשטח בין הרשויות השונות זכה לשבחים רבים. בכניסה לרחוב האורן, שבו שוכנים משרדי FIM, הציבה העירייה אנשי אבטחה הבודקים את כל הנכנסים לאזור.
הדבר נעשה גם כדי למנוע ביזה, שכן חלק מהתושבים טרם חזר לבתיו השרופים, וגם כדי לא להפריע לאנשי חברת החשמל, העומדים על המנופים הגבוהים ומתקנים את רשת החשמל שנפגעה. בהמשך הרחוב, ליד המרכז המסחרי, הקימה העירייה אוהל גדול ובו מרכזים אנשיה את המידע הרלוונטי למשפחות שבתיהם נפגעו, ומכוונים אותן לקבלת סיוע ממשלתי או עירוני.
חלק מהמציתים נתפסו לאחר שנתגלו על ידי תצפיתנים, שהם חלק ממערך קבוע של תצפיות וסיורים שמקיימת הרשות. "יש תצפיות, אך לדעתי לא ברמה מספקת", אומר פונק. "בקיץ ובתקופות חמות ויבשות שירותי הכבאות אינם שוקטים על שמריהם. גם קק"ל ורשות הטבע והגנים מגבירות את הסיורים באזור. אבל זה עדיין לא כמו ביערות הכרמל. לגביהן יש תוכנית רב-שנתית, ושם יודעים שכשמגיע הקיץ נמצאים שם כוחות מג"ב וקק"ל והכול מתוגבר. ביערות הכרמל יש גם מגדלי תצפית".
מה יש בה בחיפה שהיא 'מושכת אש' כל כך?
"הרבה שטחים אורבניים שביניהם יש חורשות. אלה מקומות שקל לסמן אותם כחוליה חלשה שקל להצית. בעלי הבתים בשכונות הללו שילמו ממיטב כספם כדי לחיות בבתי היוקרה הללו 'בתוך הטבע'. התושבים שם יתבעו אותך אם תגזום את העצים כדי למנוע דליקות, על כך שהרסת להם את קסם המגורים בתוך יער. לך תסביר להם למה זה חשוב".
האנשים שחיים בתוך החורש אינם מודעים לסכנה, גם אחרי השריפה בכרמל?
"איש מהם לא העלה על דעתו ששריפה כזו עלולה להתחולל ליד ביתו. אנשים שראית אותם מופיעים בטלוויזיה היו צריכים להניח פסי בידוד ברוחב 10 או 12 מטר. כשמדברים על כך שצריך לדלל את העצים והצמחייה, הם מתייחסים לכך כאילו גמרת להם את כל החורשה. אבל האמת היא שבמצבים קיצוניים כמו שהיו בימים האחרונים אני בספק אם הדילול היה עוזר. יש בזה משהו כאשר עוצמת הרוחות היא סבירה, אבל כשמדובר בעוצמה חזקה כזו, גם פסים של 20 מטר לא יעזרו".
מצד שני, קל לקיים שם מעקב ותצפיות.
"אף פעם לא נשים שם תצפיות, מכיוון שהנחת העבודה היא שמי שרוצה לשרוף יעשה את זה ביערות הגדולים ובחורשות ולא בשדרות עצים בין הבתים. סביר להניח שהפעם גם שם הייתה הצתה, ושירותי הכבאות ומשטרת ישראל בוחנים את זה כרגע. הסבירות לכך גבוהה. אבל שוב, עד שתהיה הוכחה ברורה, הכול בבחינת חשדות".
הפעם נכנסו לתמונה גם המצלמות שגילו כמה מהחשודים. עד כמה השימוש בהן נפוץ?
"המצלמה היא מתנה לחוקר דליקות, ממש כמו הממצאים בשטח. הבעיה היא שבמקומות המועדים ביערות הן לא קיימות. זה דבר נפלא גם כשמדברים על אמצעי התגוננות והרתעה. אבל ברגע שיתקינו מצלמות בשטחים האורבניים, מיד יבואו בטענות על פגיעה בצנעת הפרט".
כמי שהעביר את כל שירותו במחוז חיפה, שהאוכלוסייה בו מעורבת, פונק מבקש להציב בהקשר הנכון לדעתו את ההאשמות הנשמעות כלפי מציתים ערבים שגרמו לדליקות. "ההתייחסות צריכה להיות כלפי הבודדים, אבל לא לכלל. חיפה היא עיר שלאורך השנים חיה יפה מאוד בדו-קיום. לא נתקלתי בבעיות מול המגזר הערבי. לדעתי, הכול מתחיל בהסתה ברשת. מספיק שמתחילים לדבר על זה, והמופרעים יוצאים לפעול.
"זה התחיל משריפה אקראית, ומישהו החליט לעלות על הגל ולנצל אותה כדי להסית לביצוע הצתות בקנה מידה רחב. אני מניח שגם הסוגיה הזו נבדקת. אבל בדיקה של הרשת זו כבר כמובן עבודה של המשטרה ושל כוחות הביטחון, לא של חוקרי שריפות".
לא אחת חוקרי השריפות מוזעקים לחקור שריפות רכוש, ובמקרים כאלה עולה השאלה אם מדובר בהצתה מכוונת, למשל כדי לתבוע את חברת הביטוח, או באסון מקרי. "צריך לבדוק את הרקע סביב הדברים. היכן התחילה השריפה, היכן שהו האנשים. המשטרה בודקת אם יש ביטוח, מה היסטוריית התביעות של אותו בעל רכוש וכדומה".
לפני כמה שנים, נזכר פונק, הוא נקרא לבדוק רכב שעלה בלהבות ביערות הכרמל. "הרכב השרוף נמצא הפוך בוואדי ולידו ישב בחור, כולו מוכה וחבול. הוא סיפר שהרכב הידרדר במורד, ואחרי שהוא הצליח לקפוץ מתוכו הרכב עלה באש. המסלול של הרכב שכביכול הידרדר ועבר במעבר צר, בדיוק בין שני עצים, לא הסתדר לי. אין סיכוי שדבר כזה יקרה ללא יד מכוונת. לא התעצלתי, עליתי למעלה ונתתי לרכב שלי להידרדר במורד. הוא כמובן נתקע בעץ. בחקירה התברר שהוא ניסה לסחוט את דמי הביטוח, וביים את התאונה ואת שריפת הרכב. הוא נהג את הרכב דרך שני העצים, פתח את הדלת, קפץ החוצה ולאחר מכן הדליק את הרכב".
לדברי איזק, תופעת ההצתות המכוונות איננה מתרחשת בדרך כלל בבתים פרטיים. היא מוכרת יותר אצל בעלי חנויות ועסקים הנקלעים לקשיים כספיים ומנסים לקבל את דמי הביטוח. "זה תפקיד המשטרה לבדוק מי הצית ומה היו המניעים. אנחנו רק צריכים לקבוע אם הייתה הצתה או לא".
קרה שהגעת למקום ואתה אומר לעצמך מיד שזו חייבת להיות הצתה?
"פעמים רבות. בעלי הדירות ועורכי הדין שלהם עושים הכול כדי שזה לא ייראה כהצתה. במקרה מסוים הגענו לבדוק רכב שעלה באש, וכבר במבט ראשון התרשמנו שמדובר בהצתה מכוונת. הבחנו שבאורח פלא הרכב, כולל תא המטען, היה ריק מכל חפץ. מישהו טרח לנקות אותו כליל לפני שהצית אותו".
כמי ששירת שנים רבות בנציבות הכבאות, שאלתי את פונק מה דעתו על כך שעד היום לא מונה נציב כבאות ראשי.
"המערכת מתפקדת גם כך", הוא משיב. "הבעיה היא שגם מינויים אחרים, כמו מפקדי מחוז, מתעכבים. נראה לי מוזר שימנו ניצב מהמשטרה או אלוף מהצבא לתפקיד נציב כבאות והצלה, והוא יצטרך להקדיש את השנתיים הראשונות שלו רק ללימוד התפקיד. כמו שאני לא יכול להיות מפכ"ל המשטרה, כך צריך למנות נציב מתוך הבית. העיכוב במינוי מריח מפוליטיקה נטו. יש לנו אנשים נהדרים בתוך המערכת. למשל, מפקד מחוז דרום משה סויסה, שמכיר את המערכת על תחלואיה ויתרונותיה ויכול לעשות את העבודה, אבל מינויו נמנע (בשל חשד כי הסתיר מידע על הרשעות משמעתיות בשאלון שהגיש לוועדת האיתור). ויש גם אחרים מוכשרים וטובים".
במהלך גל השריפות האחרון נשמעו טענות על מחסור במטוסי כיבוי והצורך להזדקק ל'טובות' ממדינות שכנות. פונק סבור כי ההחלטה שלא לרכוש מטוסים נוספים הייתה הגיונית. "אנחנו לא זקוקים לסופר-טנקר ישראלי או לצי גדול יותר של מטוסים", הוא אומר. "צריך להבין שהמטוסים הקלים אינם מכבים את השריפה אלא מפזרים חומרים מעכבי בעירה, והם עושים את העבודה עד שיגיעו מטוסי המים. צריך לבחון את יחסי העלות-תועלת.
כמות השריפות שיש לנו איננה מצדיקה רכישה כזו. בסדרי הגודל של ארה"ב, מדינת ישראל איננה גדולה יותר מפארק אחד. מה גם שמטוסים צריך לתחזק וזה עולה כסף. לדעתי, נכון עשה ראש הממשלה כשיצר את הברית מול קפריסין ומדינות אחרות. חשוב יותר לבצע היערכות מוקדמת לשריפות".
איך ניתן להיערך לשריפה הפורצת בפתאומיות ללא אזהרה מוקדמת?
"זה קל מאוד, פשוט צריך שינוי בתפיסה. אתה מכיר את משטר הרוחות, אתה מכיר את היובש ויש לך את הניסיון הקודם. למשל, ברגע שיודעים שנכנסים לתנאי מזג אוויר הכוללים רוחות מזרחיות, אתה צריך להבין שתקבל כאן שריפות בקנה מידה גדול ואתה יכול לעשות הערכת מצב ולזמן את המטוסים מוקדם יותר לארץ. בנוסף, יש לתגבר את הסריקות בשטח, להסתובב וללכוד את השריפה בתחילתה. אנחנו הכבאים רגילים לומר שגם את השריפה הגדולה ביותר היה אפשר לכבות בתחילתה עם כוס מים אחת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם